"אבא שלי אמר שלרוסים אסור להישבר. יש לי צלקת מהארץ''

דני בונדר היה אמור להתחיל העונה את השנה השלישית והאחרונה שלו בחוזה עם וולגה הרוסית. על הנייר הכל כתוב, בפועל, הכל הסתבך. בגיל 26 דני בונדר מחפש את עצמו. המגן הימני ששותף 7 פעמים במדי הנבחרת הבוגרת כבר עבר לא מעט בקריירה. הוא קרע את הצולבת, הוא שכב בבית תקופה ארוכה בשל חיידק בגוף, שבר את הלסת ובעצם אם מסתכלים על הגיליון הרפואי שלו אפשר לחשוב שמדובר כבר בקשיש בן 80 ולא בילד שבסה"כ רוצה לשחק כדורגל.

"אבא שלי אומר שרוסים לא נשברים", מצהיר בונדר בראיון מרתק, כואב וגם עם לא מעט תקוות, בו הוא מספר בצורה רהוטה ושוטפת על המצב הקשה בו הוא נמצא, ומנסה לשמור על הומור כמה שאפשר במצבים כאלה.

"את השנה הראשונה התחלתי מצוין והייתי שחקן משמעותי בקבוצה למרות שהמאמן שהביא אותי פוטר כמה ימים אחרי שחתמתי, כך שלא הספקתי להתאמן אצלו אפילו אימון אחד", הוא מגולל את הסיפור, "למרות כל זה שיחקתי והכל היה מצוין. בעונה השנייה התחלנו שוב עם מאמן חדש, שלישי במספר מאז שחתמתי ואחרי אימון אחד של ריצה בלבד, קראו לי לחדר של הנשיא ושם ישבו הנשיא, המאמן והמנהל המקצועי''.

''שלושתם הגיעו בתחילת השנה כך שאף אחד מהם לא מכיר אותי, לא מקצועית ולא אישית. הם אמרו לי שהקבוצה כרגע נמצאת במצב כלכלי קשה ואני אחד השחקנים בעלי השכר הגבוה ולכן הם נאלצים לשחרר אותי. אמרתי אין בעיה ויצאתי מהחדר. ישבתי חודש בבית וחיפשתי אופציות. ביום בהיר אחד מתקשר אליי המנהל המקצועי ואומר לי לחזור לאימונים וכך עשיתי. אחרי שבוע של אימונים, המאמן, שלא הכיר אותי ולא ראה אותי מתאמן, התחיל להתעניין ולהבין שאני כן יכול לעזור לו. בדיעבד הבנתי שפוליטיקות פנימיות גרמו לכך שמישהו רצה לדחוף אותי החוצה".

מה המאמן אמר לך?
"שמעתי בהמשך שהוא ביקר בחריפות את ההנהלה שאמרה לו שאני לא אוכל לתרום לו. חזרתי לסגל לאט לאט. אחרי שלא התאמנתי חודש וישבתי בבית, הוחלט שבתחילה אחזור לכושר למשחק עם קבוצת המילואים ואז ישר להרכב של הקבוצה. הזוי ומפתיע אבל כך היה".

ושם שוב נפצעת?
"לצערי כן ויצאתי לגמרי מהמסגרת. אגב אותו מאמן הוא כרגע מאמנה של אנז'י מחצ'קאלה והוא רצה אותי העונה אצלו וכבר היו מגעים לצירוף שלי, אבל כרגע אנז'י די מתפרקת והשחקנים היחידים שהם קונים הם שחקני נוער מקבוצות גדולות ברוסיה".

היו תקופות שלא קיבלת כסף?
"היו בעיות תקציביות כל הזמן מהרגע הראשון. היתה תקופה שלא קיבלתי משכורת חצי שנה אפילו וזה לא נעים. בזמן השיקום מהפציעה הגשתי תביעה לפיפ"א כדי לקבל את מה שמגיע לי, ומייד אחר כך כמובן הקבוצה החליטה לשחרר אותי, מה שלא צריך למנוע מהם את המשך התשלום עד תום החוזה".

ומה עכשיו?
"כרגע אני מתאמן באופן עצמאי יום יום, אבל אם להיות כנים אני רחוק מכושר משחק".

למה לא לחזור לארץ?
"היו לי הצעות מהארץ גם ממועדונים גדולים. לא אשקר שהיו גישושים גם מהפועל וגם ממכבי אבל כרגע העדפתי לא לחזור גם אם במחיר של פגיעה קשה מאוד בהמשך הקריירה. בוא נגיד שבשנים בכדורגל בארץ לא הפכתי לאדם מאושר יותר מדי ואני לא יכול להגיד לך שהחיוך היה מרוח לי על הפנים. הקלות שבה התקשורת בארץ והקהל מזלזלים בשחקנים הוא דבר לא קל, ומי כמוני מבין את זה".

מה הכוונה?
"אני רואה מרוסיה משחקים בארץ ואני שומע שדרים וקורא כתבות באתרים. באיזה קלות הופכים בארץ "כוכבים" לסמרטוטים ולהפך. הצלקת שלי כנראה עמוקה מדי ולכן אני לא רוצה לחזור. ברוסיה תמיד קיבלתי כבוד ועד היום למרות שלא שיחקתי תקופה ארוכה אני מוערך מאוד בקרב אנשיי המקצוע, מה שפוגע בי כרגע זו התקופה שלא שיחקתי, ומועדונים קצת חוששים לקחת אותי וזה לגיטימי".

אתה לא מתגעגע לכדורגל שלנו?
"אני מעריך את הכדורגל הישראלי ואת כל מה שהוא נתן עבורי אבל כרגע אני לא מתגעגע אליו ולא שוכנעתי שהוא כל כך מתגעגע אליי. לפחות עכשיו יש לי שקט נפשי וזה חשוב לי יותר מהכל. לא רוצה לסיים את הקריירה שלי כאדם כבוי ודיכאוני אלא כאדם שמח ומאושר גם במחיר של סיום הקריירה מוקדם מהצפוי, כמה שזה נשמע מפחיד".

עושה רושם שיש לך משקעים עמוקים עם הכדורגל שלנו, אבל בתקופה בה שיחקת בהפועל ת"א, הצגת יכולת טובה. היום מחפשים בנרות מגנים בהפועל..
"גם אני וגם עמרי עברנו דברים מאוד יפים בהפועל וגם דברים פחות טובים. איך שלא נסתכל על זה היינו צמד משמעותי בהצלחות של הקבוצה בארץ ובאירופה למרות שהיינו על אותה עמדה. התחרות הייתה גדולה וזה הוציא מאיתנו לרוב דברים טובים. אולי הבעיה כרגע בעמדה הזאת בהפועל שאין מספיק תחרות שתוציא את הטוב ביותר מהשחקנים, פשוט מאוד".

אתה לא מתגעגע לשחק?
"אתה לא מאמין כמה. המשחק מאוד חסר לי. זה החיים שלי וכל מה שחלמתי ושאפתי מאז שהייתי ילד, כמה שזה יישמע קלישאתי  - זה ככה. עד היום כל כדור שמתגלגל לידי, לא משנה איפה, אני חייב לגעת בו. חייב להרגיש אותו. הכדור הוא חלק מהגוף שלי".

איך אתה מסתדר עכשיו בלי משכורת?
"כרגע אני לא מקבל כסף מהקבוצה כי הכל בידי פיפ"א שצריכה להחליט בקרוב. בוא נגיד שאני לא בן אדם טיפש וידעתי להתנהל עם הכסף שלי בצורה נבונה. קניתי דירה ורכב ואני חי בסדר גמור, לא צריך לדאוג לי".

חיים של כדורגלן לא תמיד מאושרים..
"בוא נגיד שחיים של שחקן כדורגל זה רגע קשה אחד גדול עם הרבה רגעי שמחה ואושר בתוכו. הרגעים הקשים תמיד שם כמו גם הרגעים היפים. חיים כפולים, נקרא לזה ככה".

לא פשוט.
"אמא שלי תמיד אומרת שבכל חייה היא לא פגשה אדם חזק כמוני, למרות כל מה שעברתי אני עוד ממשיך ודוהר כאילו כלום לא מזיז לי. אני מחייך למרות הכל וחושב תמיד חיובי. כנראה שירשתי את זה מאחי הגדול. הוא מבחינתי תמיד היה מודל לחיקוי לכיצד צריך להמשיך תמיד למרות הכל ולשאוף למצוינות ולהיות הכי טוב. אני מנסה ללכת בדרך שלו. כרגע את עיקר התמיכה אני מקבל מהמשפחה וכמובן מהאישה שאיתי, היא העוגן שלי, היא שומרת עליי ותמיד מעודדת. פגשתי את החצי השני שלי כמה אלפיי קילומטרים מהבית בישראל".

אי אפשר שלא לשאול אותך על הביקורת שמשמיעים בארץ כלפי ביברס נאתכו.
"כל מילה שאגיד על האיש והשחקן הזה רק תוריד ממנו. לפני שהוא שחקן מצוין, הוא אדם מצוין. תמיד חינכו אותי שלפני הכל אנחנו בני אדם, וביברס קיבל כנראה חינוך דומה. ביברס ברוסיה הוא כמו צ'אבי בספרד וכך גם מדברים ומתייחסים אליו. שום מילה של פרשן כזה או אחר בארץ לא תשנה את זה".