ב-1:2 של אלופת ישראל אפשר היה לראות עובדה אחת בולטת: פעם נוספת, בדיוק כמו מול מכבי חיפה ומול קריית שמונה, היה אפשר לראות שלמכבי תל אביב אין הרכב ראשון או הרכב שני, יש לה סגל אחד גדול שכולו הרכב פותח. לא משנה מי משחק וכמה, כל השחקנים רעבים ורק מחכים לשחק וזה לא פוגם ברמה של הקבוצה. כולם מגיעים מוכנים לכל משחק מכיוון שיש שם חומר אנושי מדהים, תלכיד חזק ולא ממורמר. השחקנים הבינו שזאת הדרך של פאולו סוזה. מי שיילך יחד - ירוויח. ומי שלא - יפסיד.
כל הדיבורים על כך שמאמנים זרים לא יכולים להצליח חייבים להיפסק לאור השנתיים האחרונות. וגם הדיבורים על רוטציה. מכבי זאת ההוכחה לשני הדברים האלה. בכדורגל נהוג לעשות רוטציות, והגיע הזמן שגם בארץ יאמצו את המנהג. זה לא חשוב מי פותח, אלא מי מסיים. אין מה לדבר על רוטציה. אם לאלכס פרגוסון היה מותר לעשות זאת ביונייטד ואף אחד לא שאל שאלות, גם לקבוצות בארץ מותר. עד לפני זמן קצר הקבוצות פה היו קורסות משתי מסגרות במקביל, אז הגיע הזמן שנלמד מאירופה ונשתמש בכל הסגל. לפני חיפה ולפני ק"ש כולם היו בהלם מהשינויים, ובסוף מכבי פירקה פעם נוספת ונתנה הצגה.
בנוגע למשחק עצמו, אם פריצה היה קצת יותר מדויק, המשחק הזה עוד היה יכול להיגמר ברביעייה. הג'וקר, דור מיכה, שוב נכנס וניצח למכבי משחק ופשוט כיף לראות אותו משחק. עומרי אלטמן חזר לעניינים לאחר הטירונות, וככל שיקבל יותר דקות משחק עוד נראה כמה הוא מוכשר. דבר יפה במכבי הוא שלא משנה אם אתה צעיר או מבוגר, מי שטוב ומשחק נותן את הטון ומשפיע על התוצאה.
שינויי המערכים של סוזה מגיעים בזכות החומר האנושי של הסגל ובעיקר בזכות העובדה שהוא חי את המשחק. מרגיש את הקבוצה, יודע מתי לשנות, איך לחזק ולשפר ואיזה התאמות לעשות. והכי חשוב, זה מצליח לו בכל פעם מחדש לא מעט בזכות האנרגיות המדהימות שיש בקבוצה. כשאתה מקבל תיאבון לנצח ומאמין בעצמך, השמים הם הגבול. סוזה יכין את הקבוצה למשחק בגרמניה מול פרנקפורט כדי לנצח, אבל במכבי צריכים לחשוב ממשחק למשחק ולא להסתכל קדימה יותר מדי, במיוחד בליגה האירופית. אין מה לדבר על עליית שלב, פשוט לשחק.
להבדיל ממכבי ת"א, למכבי חיפה הדברים הולכים קצת פחות טוב. במחצית הראשונה הדברים עבדו ואז פתאום הקבוצה נעלמה. השערים הכניסו את שחקניו של בנאדו להלם והיה נראה שהם לא הגיעו מוכנים מנטלית למשחק, כאילו הם חשבו שהדברים יבואו בקלות. אני לא יודע אם אריק התפוצץ עליהם בחדר ההלבשה, או שהמכות שספגו העירו אותם, אבל בחצי השני ראינו חיפה נמרצת - בעיקר בזכות עזרא ותורג'מן.
שמחתי לראות את איסמעיל ריאן, שחקן שאני מאוד מעריך, לוקח חלק במשחק הזה ופותח בהרכב, אבל אולי זה היה מוקדם מדי. אני מאמין בו מאוד. בואו נקווה בשביל אנשי חיפה שהביטחון שלהם יחזור, כי יש שם סגל טוב, מאמן טוב וקבוצה ששווה יותר מאיך שהיא נראית.