רובין הוד

אחרי הרבה שנים של קרבות ירושה, מלך חדש הוכתר ביורוליג. סוג של שליט בלעדי. שארונאס יאסיקביצ'יוס ודיאן בודירוגה היו כאלו עד לא מזמן, ניקי גאליס וארוודיאס סאבוניס החזיקו גם הם בתואר המחייב והבלתי-רשמי בעבר הרחוק יותר. בימים אלו, אין ספק שהאיש שאותו צריך לנצח (באנגלית זה נשמע טוב הרבה יותר) הוא ואסיליס ספאנוליס.

• כל הכתבות, החדשות והפרשנויות - בכל נושא שבעולם - כאן בעמוד המגזין

ברצלונה חיזרה בעקשנות, צסק"א מוסקבה ניסתה לפתות עם חוזה עצום וגם גלאסטראיי ניסתה לבצע מחטף, אבל הכוכב הכי הגדול שמשחק כיום באירופה (וסליחה עם דימיטריס דיאמנטידיס, רודי פרננדס וחואן קרלוס נבארו) בחר באדום של אולימפיאקוס. בחר להמשיך את המורשת הכמעט-בלעדית שלו, אותה הוא בנה במשך שלוש שנים בעשר אצבעות.

עושה את זה נכון

את היכולות שלו אין צורך להציג, גם לא את המספרים, התארים או הממוצעים הנהדרים. מה שהופך את היווני בן ה-31 לשחקן הכי משמעותי במפעל היוקרתי באירופה היא בחירת ההחלטות שלו לאורך כל הקריירה. נכון, גם כשהוא מוביל מתפרצת במגרש פתוח הוא יודע ב-99% מהמקרים לעשות את הדבר הנכון, אלא שמחוץ למגרש הוא עושה את זה אפילו טוב יותר.

צומת הדרכים המשמעותי בקריירה של ספאנוליס היה בקיץ 2010, בו הוא לקח את ההחלטה שלימים תשנה את הכדורסל האירופי. אחרי שכיכב במארוסי בשנותיו הראשונות ועבר חוויית NBA בינונית יחסית ביוסטון, חזר השחקן לקדנציה שניה בפנאתינייקוס (2007). בשלוש שנותיו בירוק הוא הספיק אמנם לזכות ביורוליג, אבל לפחות עבורו, משהו היה חסר.

חוזהו של ספאנוליס הסתיים במקביל לזה של דיאמנטידיס, ה-כוכב הבלתי מעורער של פאו והאיש של ז'ליקו אוברדוביץ' על הפרקט. הירוקים עשו הכל כדי להשאיר קודם כל התמנון, והחתימו אותו על חוזה במסגרתו ירוויח 2 מיליון יורו נטו לעונה, למשך 3 שנים. ההצעה לספאנוליס, שהיה שחקן חופשי גם כן באותה עת, היתה מעט נמוכה יותר (1.7 מיליון לעונה).

אולימפיאקוס ניסתה לקפוץ על המציאה והגישה הצעה גבוהה יותר לרכז - 2.4 מיליון יורו לעונה ל-3 שנים. ספאנוליס התלבט. מחד, הוא היה שייך לקבוצה הכי טובה ביוון, זו שזוללת תארים בלי סוף; מאידך, הסכום הגבוה קרץ. נכון, החוזה הגדול בוודאי השפיע, אך הפור נפל בשל סיבה אחרת לחלוטין. אותה סיבה שהופכת את ספאנוליס לאגדה, עוד הרבה לפני סוף הקריירה שלו.

עניין של אומץ

"רציתי להיות שחקן מוביל", הסביר אז בפשטות הכוכב הגדול. "אולימפיאקוס היתה הקבוצה שנתנה את ההזדמנות לעשות זאת". וזה לא דבר של מה בכך, כי הסיכון היה עצום.

עד למעבר הלא-כל-כך-שגרתי בין שתי הקבוצות השנואות של אתונה, היתה זו פנאתינייקוס שחגגה כאמור בכל פעם מחדש. החבורה מפיראוס היתה לא יותר מסייד-קיק די מגוחך, שנכשל בכל פעם: סכומים עצומים של כסף נשפכו, כוכבי-על הגיעו, תקוות נבנו בכל עונה, אבל היבול היה פשוט מביך - גביע אחד ב-8 שנים ו-5 הפסדים רצופים בקרב האליפות ביוון.

על רקע הנתונים הללו, אם כן, ספאנוליס לקח כאמור ריזיקה עצומה. ממעמד של כוכב - אך עם זאת שחקן רוטציה - בפאו, הוא בחר ללכת בדרך חשוכה ולא סלולה, בה נפלו לא מעט כוכבים בעבר. תשאלו את תיאו פפאלוקאס, ניקולה וויצ'יץ', ג'וש צ'ילדרס, טיוס אדני, יואניס בורוסיס ואחרים, שניסו יותר מדי - אבל פשוט לא הצליחו לעקוף בסיבוב את היריבה שמעבר לכביש.

לפיכך, אם תרצו, ספאנוליס הוא סוג של רובין הוד. הוא לקח את הביטוי 'אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם' (גם זה נשמע באנגלית יותר טוב) וגרם למי שהמציא אותו להרגיש מטומטם. הוא, שהגיע מ"מעמד העשירים" ל"מעמד הפועלים", הפך את היוצרות במו ידיו. בעונה הראשונה זה הסתיים עם גביע, בעונה שלאחר מכן הוא כבר סובב את אירופה על הראש. אולימפיאקוס, דווקא היא - זו שלאורך כל השנים הדגימה ניהול כושל מהו - עלתה על הנוסחה המנצחת: כוכב על אחד, ולצידו צוות משלים יעיל.

אבטיפוס

האדומים, לפתע, היוו סוג של מודל לחיקוי עבור קבוצות הדרג השני שרוצות לעשות את הצעד הנוסף קדימה, כאשר ספאנוליס מתפקד כדובדבן שעל הקצפת. "היתה לנו רוח קבוצתית מדהימה, אבל כולם יודעים שבלעדיו שום דבר לא היה קורה", אמר דושאן איבקוביץ' ושם את החותמת הסופית על מה שהיה ידוע לכולם. המאמן הסרבי, שהוביל את אולימפיאקוס לתואר היבשתי הראשון מאז 1997, המשיך להעיד לטובת הרכז: "יש בו משהו שלא רואים בכל אחד. הוא מנהיג מלידה, ואין ספק שהמעבר, שהיה לא קל בכלל, הגדיר מחדש את הקריירה שלו".

הזכיה של אולימפיאקוס באליפות יוון וביורוליג ב-2011/12 נטלה את ההגמוניה מפאו ושידרגה את מעמדו ספאנוליס לגיבור בקרב אוהדי קבוצתו. הם ראו בו כסוג של משיח, האיש שהביא את השינוי לו חיכו בפיראוס למעלה מעשור. הוא הוכיח שההתבטלות בפני השחקנים של אוברדוביץ' היא בעיקר פסיכולוגית, ועם אמונה אין-סופית, מנהיגות ויכולת בלתי רגילה - אין דבר שהוא איננו אפשרי.

את מכבי תל אביב של שאראס, פארקר ופיני גרשון, אחת הקבוצות הטובות ביותר בתולדות היורוליג, הוא כבר דחק הצידה מספר השיאים לאחר שהצליח להוביל אולימפיאקוס לשתי זכיות רצופות ביורוליג. בעידן שבו הכסף הגדול שולט גם בכדורסל, ומפלצות כמו צסק"א ובארסה מתחמשות בקצב מדהים, ספאנוליס נראה כמו האלטרנטיבה היחידה שיכולה למנוע מהם עד הריצה עד לגביע. ואם זה יקרה, והיווני יצליח לייצר ת'ריפיט, אף אחד כבר לא ידבר אפילו על טוני קוקוץ' ודינו ראדג'ה. וזה, בלי ספק, יהיה הישג גדול לא פחות.