30 אלף האוהדים שיגיעו לאיצטדיון טדי המחודש לא חיפשו סיבות מיוחדות כדי להתמלא במוטיבציה. הם לא צריכים תקצירים מעונות קודמות כדי להבין עד כמה המשחק הזה גדול, ולא זקוקים לקלישאות ישנות כמו 'הקלאסיקו הישראלי' או 'צהוב מול אדום' כדי להגיע בדריכות מהולה בהתרגשות ליציעים המשופצים. הם לא חיכו לשמוע מה יש לפרשן באולפן להגיד, לא המתינו לקרוא מה כתוב בעיתון. ממש לא. עבור אותם אוהדים, כמו רבים וטובים שלא השיגו כרטיס ויצפו במשחק מהטלוויזיה, המחזור הנוכחי היה הראשון שסומן עם פרסום לוח המשחקים של הליגה. אתם יודעים, משחק עונה.
קצת קשה להגדיר את הביטוי הבומבסטי הזה, 'משחק עונה'. מה גם שעם הזמן השימוש בו נעשה זול במיוחד, כשכמעט כל מפגש חצי-מסקרן בליגה מקבל אצלנו את התואר הזה. ובכל זאת, נדמה שהמשחק בבירה בהחלט עונה על הדרישות. לא רק בגלל שזה בית"ר נגד הפועל. גם לא ממש בגלל המפגש של אלי טביב עם האקסית האדומה. זה לא בגלל היריבות ההיסטורית בין שני המועדונים, האיבה ההדדית בין מחנות האוהדים ואפילו לא בגלל שזה ירושלים נגד תל אביב. הפעם, בשונה מכל מפגש אחר בשנים האחרונות בין שתי הקבוצות, מדובר באמת על משחק של עונה שלמה. אולי אפילו יותר מזה.
בחודש יולי האחרון, כשאלי טביב הפך לבעל הבית החדש של המועדון, ראו אותו האוהדים לא רק כמי שהושיע אותם מידיו של גאידמק המושמץ, אלא גם כבעלים שכבר ידע הצלחות בעברו ויוכל להדליק מחדש את המנורה. עד עכשיו, זה לא ממש קורה. מצד שני, קשה לבוא בטענות לטביב. הוא מחק חובות עתק שהשאיר אחריו ארקדי, ייצב את המערכת מבחינה פיננסית ועשה הפיכה של ממש בבית"ר. טביב קיבל מועדון מרוסק – מורלית, כלכלית, מקצועית ותדמיתית - והחל לשקם אותו. הצוות המקצועי הוחלף, ועל אף הניסיון לחסוך בכסף הביא לא מעט שחקני רכש בקיץ שחלף. ובכל זאת, משהו חסר. ההכנה לעונה לא הייתה מושלמת, שחקנים רבים הצטרפו בשלב מאוחר יחסית, הזרים עדיין לא התאקלמו לחלוטין ובאופן כללי הקבוצה עדיין מנסה לגבש לעצמה זהות. חסר הניצוץ. חסרה זריקת מרץ. חסרה רוח בית"רית והתלהבות היסטרית על המגרש. חסר מפגש מול הפועל בטדי.
המשחק הוא לא עוד מפגש לוהט בין הצהובים לאדומים, אלא מבחן זהות ראשון של בית"ר בעידן טביב, שעשוי להפוך לנקודת מפנה אמיתית להמשך הדרך. ברור לכולם שמדובר רק בעונה ראשונה, ושזהו פרויקט בנייה שייקח לו זמן להתחבר, אבל אין צל של ספק שמשחק מהסוג הזה עשוי להעיד לאן מכוונות פניה של הקבוצה. בין אם מודים בכך במועדון ובין אם לא, סימן שאלה ענקי עודנו חג מעל בית"ר. לאף אחד לא ברור לאן הולכת הקבוצה הנוכחית, מה השאיפות שלה, מה הציפיות מעצמה. הסיבה היא, כנראה, שאף אחד לא באמת יודע לענות על זה. ואז הגיעה הפועל.
בית"ר תקבל את כל התנאים כדי לעשות את קפיצת המדרגה שכולם חיכו לה. קודם כל, היא תזכה בהר געש רותח בטדי המחודש. אם בעבר דיברו על האצטדיון הוותיק כעל מבצר ששחקני היריבה חוששים ממנו כבר משער הגיא, בית"ר תוכל לזכות בכוח הרתעה שאין לאף קבוצה בליגה. עם כל הטענות על ערכים ועקרונות מעוותים, כשאוהדי בית"ר נקראים לדגל יש לעידוד שלהם השפעה לא קטנה על הנעשה במגרש, בין אם בדחיפת קבוצתם ובין אם בהלחצת שחקני היריבה. מעבר לזה, לראשונה מזה שנים מגיעים הירושלמים ללא צרות כלכליות על הראש, והריכוז מוקדש כל כולו לפן המקצועי. תוסיפו לכל זה את היכולת הבינונית של הפועל עד עתה, ותקבלו נתוני פתיחה שעומדים רובם ככולם לצדם של המקומיים.
מבחן זהות ראשון בעידן טביב (אלן שיבר)
כמו העונה, גם בעונה שעברה אירחה בית"ר את הפועל במחזור השישי. עד אותו משחק השיגו הירושלמים 2 נקודות בלבד מ-15 אפשריות, ואז הגיע ה-2:3 ההירואי על האדומים. הרוח הגבית וההתלהבות שהעניק הניצחון יצרו מומנטום היסטרי ברצף משחקים חיובי, שהזניק את בית"ר לצמרת הגבוהה. הנסיקה נבלמה עם הבאת סדאייב וקדאייב, והשאר היסטוריה. ניצחון על הפועל לא מבטיח לאף אחד שלאחריו תגיע דהירה לחלק העליון של הטבלה. אנשים במועדון אפילו לא מפנטזים על זה. למעשה, יש גם מי שמוכן להסתפק בהצהרת כוונות. בהקרבה עצמית של שחקנים. בחיבור מחודש בין הקהל למועדון. אם בית"ר חיכתה לרגע שידליק את המנורה מחדש, זה מגיע.
משחק התלהבות של בית"ר, גם אם יסתיים בתוצאה לא מחמיאה, יוכל להעביר מסר לשאר קבוצות הליגה, אבל גם ואולי בעיקר מסר לבית"ר בעצמה. מסר שהחל פרק חדש במועדון, ושיוצאים לדרך חדשה. מסר שמתוך תחושת האבדון בשנים האחרונות של עידן גאידמק, בית"ר חזרה ובגדול. שהיא כאן כדי להישאר. שהאור במנורה שוב דולק. מסר שהרוח הבית"רית שוב נושבת, ושהמועדון מצא לעצמו את מה שהוא כמעט ואיבד – הזהות שלו. ועכשיו, שמישהו ינסה לעצור אותם.
זה הזמן שלהם (אלן שיבר)