קצת קשה להתרגל למשהו חדש אחרי שבמשך 11 שנים הכרת רק דבר אחד. זה מה שנאלצו לעבור באברטון בקיץ האחרון, כשרוברטו מרטינס מונה למנג'ר הקבוצה במקום דיוויד מויס שהלך למנצ'סטר יונייטד ונאלץ להתמודד עם כך שהגיע למועדון דל אמצעים יחסית, והביא עימו שני מושאלים – רומלו לוקאקו מצ'לסי, וג'רארד דאולופאו מברצלונה.
קנה את מקומו מול ליברפול
למרות שלא הצליח למצוא מקום קבוע בקבוצה הבכירה של המועדון בו גדל, דאולופאו היה השחקן המרכזי בברצלונה ב', זכה בתואר שחקן העונה של הליגה השנייה כשהוא בן 18 בלבד וכבש 27 שערים ב-68 הופעות - מה שהוביל להתעניינות גדולה בו מצד מספר מועדונים. מי שרצה אותו קצת יותר מכולם היה מרטינס.
"הבכורה שלו בבארסה בגיל 16 בסנטיאגו ברנבאו הייתה הרגע שהוא משך את תשומת ליבי", חשף המנג'ר שהשאיל את השחקן לעונה, "מדובר בכישרון מהגדולים שיש בכדורגל הספרדי ולכן זו תחושה פנטסטית שהוא בחר באברטון".
תפקיד הקיצוני אותו ממלא דאולופאו מתאים בצורה מושלמת לשיטה של מרטינס, בה יש שלושה שחקנים שמשחקים מאחורי החלוץ המרכזי. אבל למרות הציפייה הגדולה לכישוריו, מרטינס נתן לו להתבשל, כשעד המשחק האחרון שיתף אותו בשמונה רק כמחליף, זאת למרות שבכל פעם שעלה מהספסל, השינוי שהביא היה מורגש היטב ולטובה.
המנג'ר הבין שהכישרון סיים להשתפשף בדרבי של ליברפול לפני שבועיים. בן ה-19 נכנס בדקה ה-50, היה מהבולטים בשורות הטופיז וקרוב לכבוש פעמיים ב-3:3 מול אחת הקבוצות שהפסידו במאבק על שירותיו. "היו לו פעולות התקפיות סנסציוניות ויחד עם קווין מיראלס הוא שמר על האיזון במשחק שלנו", אמר מרטינס וגם הבין: אפשר לתת למיראלס קצת לנוח, דאולופאו מוכן לסחוב את הקבוצה.
התכשיט מתחיל לנצוץ
"רוברטו מרטינס עשה זאת שוב. הוא גילה לעולם עוד תכשיט בדמותו של ג'רארד דאולופאו, בנה אותו וכעת השחקן משפיע על המשחק שלו בצורה קוסמית", כתב דיוויד אנדרסון מה"דיילי מירור" לאחר ההופעה האדירה של הקטאלוני הצעיר ב-0:4 על סטוק סיטי.
עוד מושאל שהפך לכוכב במהרה
דאולופאו עלה לראשונה בהרכב על חשבונו של מיראלס והיה המצטיין, כשכבש את השער הראשון, בישל לבריאן אוביידו, בעט חמש פעמים לשער (4 למסגרת) ודייק ב-22 מתוך 26 מסירות. הוא גם הכיר לעולם את הוורסטיליות שלו: אחרי שפתח את המשחק בקו שמאל, הוא ניסה לייצר מצבים בעיקר בהגבהות, אך רק אחת מתוך 12 כאלה שלו הגיעו לכתובת הנכונה לאחר שנתקל בהגנה הגבוהה של סטוק. בהמשך הוא הוסט לקו ימין והפך להיות מסוכן הרבה יותר, ניהל את המשחק על הקרקע והדרך לחגיגה הייתה קצרה.
"כל מי שמגיע מהאקדמיה של ברצלונה נחשב לשחקן איכותי והאוהדים רואים את זה", פירגן לו גארת' בארי, "אני בטוח שיש עוד הרבה למה לצפות ממנו", הוסיף חברו. מי שהצטרף להתרגשות היה כמובן מרטינס, שגם חשף למה חיכה עד שנתן לקיצוני את המושכות: "ידענו שייקח לו קצת זמן להתרגל לקשיחות של הכדורגל האנגלי אבל בשני המשחקים האחרונים ראינו שהוא מוכן. עכשיו אתם מבינים למה עבדנו כל-כך קשה להביא אותו אלינו".
הערב הטופיז יפגשו במנצ'סטר יונייטד של דיוויד מויס ומרוואן פלאיני, שעד לפני כמה חודשים עוד היו חלק מהקבוצה. דאולופאו לא יהיה שיא העניין במשחק, אבל יש לו חלק בו, כי הוא דוגמא מצוינת למה שאברטון עשו בהצלחה, בניגוד ליונייטד. הקטאלוני נחת בגודיסון פארק על תקן שחקן משדרג, אך הגיע למעמד לאט ובסבלנות שהשתלמה לו. פלאיני הגיע לאלופה לאותה מטרה והיה אמור להיות האיש המרכזי במרכז השדה, הדינמו שלא פעם התלוננו שחסר בשדים האדומים, אך הוא הציג יכולת חלשה מאוד, איבד את האוהדים ובעיקר את המקום בהרכב, בו שולב כבר בימיו הראשונים בביתו החדש, ככה זה בדרך-כלל כשהמנג'ר מביא אותך כנדוניה.
נכון שהלחצים ביונייטד ובאברטון הם מאוד שונים ולמרות שהבלגי כבר מספר עונות מבסס את עצמו כאחד השחקנים היותר איכותיים בפרמיירליג, מויס אולי היה צריך לחכות מעט לפני שזרק אותו למים שעמוקים הם מילה עדינה כדי לתאר אותם. יש סיכוי טוב שהוא איבד בכך את החיזוק שהיה חסר לו, בטח כשהוא רואה את מאבק האליפות מתרחק.
פלאיני ומויס. הגעגוע לא מורגש
זה לא בשמיים שיונייטד תסיים בסופו של דבר מעל הטופיז בטבלה, אבל הערב זאת הזדמנות מצוינת עבור מויס ללכת למרטינס ולקבל ממנו כמה טיפים, בטח אם יפסיד למי שירש אותו באברטון. בכל זאת, יש סיכוי טוב שהספרדי לא יצטרך 11 שנה כדי להצליח שם.