סוגרים סיבוב: מי המצטיינים והמאכזבים?

שוער: אוסטין אג׳ידה (הפועל באר שבע)
שמר שבע פעמים על רשת נקייה ב-13 משחקים ועשה התקדמות אדירה העונה. מצדיק את הקרדיט שקיבל אחרי עונה רעה שלו ומחזיק את ההגנה שספגה הכי מעט בליגה (יחד עם מכבי ת"א) ב"ש משחקת התקפי והבלמים לא נוצצים על הנייר וזה ראוי להערכה.

מגן ימני: עוז ראלי (בני יהודה)
השחקן היחיד בבני יהודה שהשתפר העונה, כזה שיכול לשחק בכל תפקיד במגרש. ראלי כבש שער שמועמד לשער העונה נגד הפועל ולא פלא שמכבי רוצה אותו. יכול להתקדם עוד יותר אם ישפר את משחק ההגנה שלו.

בלם: קרלוס גרסיה (מכבי תל אביב)
בינגו מארץ הבינגוים. שחקן חופשי שהגיע מהליגה השניה בספרד, הפך לשחקן הכי יציב במכבי בשנה האחרונה. שקט, מגדיל ראש, לא מחפש להרשים יותר מדי. הוא אמנם נראה קצת איטי אבל חכם, יודע למקם את עצמו, אגרסיבי, פרטנר מושלם לטיבי. נכס.

בלם: איתן טיבי (מכבי תל אביב)
הבלם הישראלי הכי טוב. פתח את העונה בצורה מדהימה. הייתה לו ירידה לאחרונה בכמה משחקים אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא וגרסיה הם צמד הבלמים הטוב בליגה. שחקני השדה היחידים שלא נחו דקה העונה למרות הרוטציה בקבוצה.

מגן שמאלי: אופיר דוידזאדה (הפועל ב"ש)
שחקן בית נהדר. עובד ללא הפסקה על הקו. ההרמות שלו לרחבה מסוכנות ותמיד יודע להצטרף בזמן. משקיע מעל ומעבר בכל משחק. כמו ראלי באגף השני יש מקום לשיפור ביציבות ובריכוז בהגנה לפעמים.

קשר אחורי: תמיר כהן (הפועל רעננה)
האיש שמחבר את הקבוצה המפתיעה של קורצקי - הדבק של הקבוצה. אחרי תקופה קשה, שמחת החיים חזרה לו על המגרש. מחלץ כדורים, כובש שערים כשהוא מצטרף מאחורה, מנווט את המשחק ונותן הרבה ניסיון, שקט וסדר. 

קשר: ערן זהבי (מכבי תל אביב)
צריך להסביר? שחקן הסיבוב עם שבעה שערים מהקו האחרי. הישראלי הכי טוב בליגה. הווינר האולטימטיבי. לפעמים שחצן יתר על המידה אבל זה חלק מהחבילה. כל מאמן או אוהד היה רוצה את החבילה הזו בקבוצה שלו.

קשר: מאור בוזגלו (הפועל באר שבע)
מלך הבישולים, כובש שערים ובכלל פורח לאחרונה. לקח לו כמה מחזורים לחזור לכושר אבל אצל אלישע (כמו בסכנין) הוא השחקן שרצינו לראות ולא רק הפוטנציאל.

חלוץ: מוחמד כליבאת (בני סכנין)
האיש של סכנין. עשה את ההבדל בלא מעט משחקים עם שערים שמביאים נקודות. בלבול מפיק ממנו את המירב כשהוא מנצל את המהירות שלו. גולר שלא נח לרגע על המגרש.

חלוץ - אליניב ברדה (הפועל ב"ש)
המתחרה של ערן זהבי לתואר שחקן הסיבוב. לא רק השערים. ממש לא. מנהיגות, אופי לא מתפשר, מוסר עבודה אירופי, צניעות, חוכמת משחק ועזרה לשחקנים האחרים. חזר מאירופה הביתה ועולה להוכיח את עצמו כל משחק כאילו רק עלה מהנוער. הסמל הגדול למהפך של באר שבע עד עכשיו.

חלוץ: עומר דמארי (הפועל ת"א)
על כל שחקן בהפועל אפשר לכתוב טלנובלה. עלילות שכטר, ורמוט, עמוס, טועמה, אבוטבול, זגורי, גרזיצ'יץ' ועוד. רק שחקן אחד היה שם בשקט בשקט וכל הזמן ייצר קבלות. מצדיק כל שקל מאז שהגיע לקבוצה. מלך שערי הליגה עד עכשיו עם שמונה כיבושים.

מאמן הסיבוב: פאולו סוזה (מכבי תל אביב)
תחרות מאוד צמודה וקשה עם אלישע לוי שעשה מהפיכה אדירה בבאר שבע, בנה קבוצה שמשחקת כדורגל התקפי והביא אותה למקום השני. סוזה הגיע קצת מאוחר בקיץ, אבל ניטרל את הספקות לגביו כבר אחרי שבועות ספורים כי עם תוצאות אי אפשר להתווכח. מקום ראשון בליגה והצלחה גדולה באירופה במקביל. מי שמזלזל בזה לא מבין כמה זה קשה מנטלית, פיזית ומקצועית לקבוצה ישראלית.

הצליח להפתיע את היריבות עם מערכים והצבת שחקנים. הוא מייצג חלק ממערכת שצריכה להוות מודל לכדורגל הישראלי. נכון, יש גם מקום לשיפור. סוזה מגזים לפעמים עם הרוטציה, הוא יכול לדרוש יותר מהקבוצה שלו בליגה ולייצר יותר הרתעה. עכשיו יש לו חודשיים בלי עומס אירופי כדי לשפר את זה

דירוג המאכזבות:

מכבי חיפה: דווקא לאחר פתיחת עונה מעולה באירופה וגיבוש סגל עמוק כדי להתחרות בצמרת הגבוהה, העסק נתקע בשלב מוקדם של הליגה, בפעם השלישית ברצף. עוד לפני תום הסיבוב היתה בפיגור דו ספרתי מהמובילה (כרגע 11 נקודות). מלבד זאת איבדה סיכוי בשלב מאוד מוקדם להעפיל מהבית שלה באירופה. הכדורגל שלה לא מספיק משכנע ושוטף.

הפועל תל אביב: נכשלה באירופה ואכזבה בעיקר בגלל כדורגל בינוני מאוד ופער הציפיות היה לא הגיוני. לא היה לה שום סיכוי להתחרות על האליפות בסגל הזה, בניהול הזה. היא שיחקה לא מספיק טוב, אחוזי הצלחה בליגה בינוניים ומטה, אבל מלכתחילה לדעתי לא הייתה מועמדת להתחרות על האליפות. הרבה סימני שאלה לקראת ינואר.

בני יהודה: פלייאוף עליון בשנה שעברה? דרור קשטן? לא ממש עזר. צניחה חופשית. התרסקות. ללא גלבאן מסתבר שלא היו לה פתרונות והיא כרגע במקום האחרון. אם לא תפסיק להיות קבוצה ״נחמדה״ היא תהיה בבעיה גדולה בהמשך.

דירוג המפתיעות:

הפועל רעננה: מנחם קורצקי לקח מועמדת לירידה והעמיד קבוצה טקטית ברמה גבוהה והפך אותה לווינרית שנמצאת בחלק העליון של הטבלה. מכת הפציעות והסגל הדליל עוד עלולים לפגוע בו.

בני סכנין: מרקו בלבול משתמש נהדר בכלים שיש לו והפך את סכנין לקבוצה קשה וממושמעת בהגנה. התקפית יש לה סילונים זריזים אך תהיה לדעתי חייבת להתחזק בינואר בשחקן או שניים כדי להמשיך במומנטום. לא מצליחה להתמודד עם הגדולות אבל מול האחרות היא פורחת. סיבוב אדיר.

הפועל באר שבע: שאליניב ברדה הגיע, היא בהחלט כיוונה לפלייאוף העליון - אבל להתחרות עם מכבי בפסגה? להזכירכם, חצי משחקני ההרכב ניצלו מירידת ליגה במחזור האחרון בעונה שעברה עם אותו מאמן. אם נבחן את הרכש: דג'אני מנתניה שירדה ליגה. גל אראל הגיע מהפועל חיפה הבינונית ובוזגלו אחרי שלא שיחק בבלגיה ומעולם לא הוביל קבוצה להתחרות על תואר. בנוסף, משחקת עם ארבעה שחקני בית בהרכב.

השינוי של הסיבוב:

בעוד מכבי פתח תקווה ובני יהודה החליפו מאמן ואין שינוי משמעותי עדיין, חייבים להזכיר את חיים שאבו מחולל הניסים ברמת השרון. יש בעיה עקרונית עם קבוצה שממומנת מכספי העירייה ועוברת בלאגן כמו העונה אבל המהפך המקצועי שלה במהלך הסיבוב הזה פשוט מדהים. מבשר התותחים של הליגה הפכה לקבוצה שמשחקת כדורגל אנרגטי שווה בשווה מול היריבות ובעיקר מאמינה בעצמה. יצאה מהקבר ועלתה מעל הקו האדום.