אוהדי ליברפול מרגישים העונה כמו בפרק אחד ארוך של "הביזארו-וורלד" של סיינפלד - מבחינתם הכול הפוך. אם בכל שנה כל מה שנשאר להם זה לנסות להרוס למנצ'סטר יונייטד את סיכויי האליפות, הפעם התפקידים התחלפו.
הסיכוי של יונייטד לזכות באליפות הוא כמו לשמוע דבר חכמה מדני נוימן, הסיכוי שלהם להיות בשנה הבאה בליגת האלופות שווה לכך שחברת הכנסת עדי קול תפתח עמוד שדרה ותתנגד ליאיר לפיד. במילים אחרות: הוא לא ממש קיים. אוהדי ליברפול ששכחו את טעם האליפות, ומזמזמים את מנגינת ליגת האלופות כדי שלא תברח להם מהראש, לא יודעים איך להתמודד עם כל האושר הזה. עשרה מחזורים לסיום, הסיכוי לתואר ראשון מאז 1990 עדיין קיים ויונייטד – היא נראית כמו האויב הלא אכזר, שרק זקוק לרחמים.
הרבה רחמים יש בליברפול, ובעיקר כלפי האיש שהגיע בקיץ ממרסיסייד, דיוויד מויס. כל כך הרבה רחמים שכולם רוצים שהוא יישאר לשנים ארוכות. האם יש משהו מצחיק יותר מאוהדת יונייטד זקנה שמאמינה שהוא יוריד את יונייטד ליגה? האם יש משהו משעשע מאוהדי קבוצתו לשעבר אברטון ששרים "תקועים עם מויס, תקועים עם מויס -מנצ'סטר יונייטד"? והאם יש משהו נוגע יותר ללב מהמבט של מויס אחרי עוד אכזבה? מבט שכבר זכה לכינוי "פרצופמויס".
כן. מויס הוא כתובת קלה לבדיחות. העיניים הבולטות שגורמות לו להיראות כמו גולום מ"שר הטבעות" , חוסר האונים שהוא משדר, ההרכבים הלא ברורים, ההישגים ההיסטוריים השליליים שהוא משיג, ובעיקר האמונה שלו שכל רגע הכול ישתנה לטובה. היי, יש אפילו אתר נפלא שבודק מה בדיוק מויס עשה עד כה בתור מנג'ר יונייטד.
ה"פרצופמויס". נוגע ללב, וקורע מצחוק
אוהדי ליברפול מרחמים, ומגחכים (gettyimages)
קבוצות שלא ניצחו באולד טראפורד עוד מלפני תקופת מרגרט תאצ'ר עשו זאת. דווקא ליברפול שניצחה בתיאטרון האשליות רק ב-2009 צריכה להיזהר כי לא יהיה כאן תקדים היסטורי משמעותי אם זה יקרה שוב. כל מה שנשאר ליונייטד זה להרוס לליברפול. פעם זה היה משהו מובן מאליו בדרך לעוד מאבק על מקומות 1-2, אך העונה, כשיש אפשרות שהמועדון יסיים במקום הכי גרוע מאז 1991- להרוס לליברפול הפך למצווה. מה הפלא ששחקני יונייטד נשמעו לוחמניים מהרגיל בהקשר ליריבה שלהם?
מבחינת אוהדי ליברפול ההזדמנות ללעוג ליונייטד לא יכולה הייתה להגיע מוקדם יותר. זה גם מוביל להתעסקות מתמשכת בצרות שלה. ההעדפה היא שיונייטד יסיימו בדיוק במקום שמוביל לליגה האירופית, שישחקו הם בימי חמישי בחורים בטורקיה או ברוסיה ויגיעו עייפים למשחקי הליגה בשנה הבאה. גם הסגל זוכה לביקורת מדוקדקת ואם פעם התהייה הייתה מי מבין שחקני ליברפול יכול להשתלב בהרכב של יונייטד, היום השאלה היא הפוכה. לכולם ברור ששחקנים כמו טום "הכישרון" קלברלי לא ראוי וגם כריס "העתיד" סמולינג לא ימצא מקום בסגל. אבל מאטה וג'ונס? למה לא.
וכאן מגיע המבחן הגדול של ליברפול. יש לה התקפה טובה בהרבה, קבוצה טובה יותר ולראשונה מזה דור, גם מנג'ר טוב יותר. עכשיו צריך גם להוכיח את כל זה במגרש, בו כל אוהד רוצה לנצח יותר מכל, ובטח כשהתוצאה חשובה עבור הסקאוסרס הרבה יותר מבחינת מיקום בטבלה. זה מוביל ללחץ גדול מהרגיל. איך זה מרגיש להיות פייבוריטים באולד טראפורד? איך ירגיש אם הקבוצה תפסיד לקבוצה המוגבלת של מויס? והאם ההישג הגדול בתקופתו של מנג'ר יונייטד יהיה לשים מקלות בגלגלים של הקבוצה המלהיבה של ברנדן רוג'רס?
החלום של ליברפול: יוניטד בליגה האירופית (gettyimages)
סונס. המויס של ליברפול (gettyimages)
כאוהד ליברפול, אין לי יותר מידי ציפיות מהמשחק. אפילו תיקו לא יספק אותי והאמת שמוזר להגיע למשחק מול יונייטד כשדווקא לנו יש יותר מה להפסיד מלהרוויח. כמעט מתחשק לי להיות במצב בו אני רק יכול להרוס ולהיות מבסוט, אבל רגע לפני שהמחשבה הזאת מבשילה לי במוח אני עוצר וחושב על זה רגע נוסף.
אולי הביזארו וורלד הזה ימשיך עוד כמה שנים? גם לליברפול היה מנג'ר סקוטי עם שם בעל ארבע אותיות שהסתיים באות ס'. גם הוא היה מוערך ועם המלצות של קודמו בתפקיד, אבל את הנזק שהוא השאיר אחריו לקח שנים לשפץ. אולי מויס הוא הסונס של יונייטד? אולי המשחק בראשון יסמל חילוף משמרות בין המועדונים המצליחים באנגליה עליו חלמנו כל כך הרבה שנים?
המון סימני שאלה, ועוד יותר תקוות לעתיד טוב יותר. יודעים מה? ניצחון באולד טראפורד ואני אפילו מוכן להתחיל לאהוב את אוהדי ההצלחות שיצטרפו אלינו בקרוב.