כשמנתחים מי שחקנים שבלטו השנה בליגת העל, הרבה יותר פשוט לבנות נבחרת עם שלושה בלמים במערך של 2-5-3 כי חסרים לנו מגנים וקשרים אחוריים ברמה גבוהה. לדעתי לפחות, זו גם השיטה שמתאימה גם לנבחרת ישראל כדי לחפות על האיטיות ברגליים ובמחשבה.
שוער: חואן פאבלו קולינאס (מכבי תל אביב)
מאבק צמוד עם אוסטין אג'ידה. בתחילת העונה הוא נאלץ להתמודד עם הכניסה לנעליים הגדולות של וינסנט אניימה, זה לא היה פשוט אמנם, אבל הספרדי הצליח לשמור על יציבות מרשימה לאורך כל הליגה. ספג הכי מעט וסיפק קור רוח ושקט. טעון שיפור: משחק הרגל.
מחליף: אוסטין אג'ידה (הפועל באר שבע)
אחרי כמעט חמש שנים בישראל, זאת הייתה העונה הכי טובה שלו בארץ.
מגן שמאלי: דדי בן דיין (בני סכנין)
יציב, בטוח, חכם, לא מפסיק לתמוך בהתקפה וחלק עיקרי בהצלחה המפתיעה של סכנין. מצד אחד, שאפו ענק שבגילו, 35, הוא עדיין משחק ככה. מצד שני, זאת תעודת עניות לשחקנים הצעירים שלא מסוגלים להתעלות.
מחליף: חן דלמוני (קרית שמונה)
הגיע מהליגה הלאומית ונתן יופי של עונה. הפתעה נעימה, כולל בישול ענק לדוד מנגה בבדקה ה-90 של חצי גמר הגביע נגד באר שבע.
בלם: וויליאם סוארס (הפועל ב"ש)
עונה מצוינת. שידרג את המשחק שלו בצורה ניכרת. בונה משחק מאחור, חזק ומהיר. הפך למנהיג ההגנה של באר שבע שהשתפרה ללא היכר.
עוד הצלה של שוער גדול
רק במקום השני
מחליף: קאסיו פרננדז (עירוני ק"ש)
לאחר תחילת עונה מגומגמת התחיל להתאקלם ובחצי השני של העונה היה נהדר. חכם וטכני.
בלם: קרלוס גארסיה (מכבי ת"א)
המנהיג השקט של הקבוצה. בלם שבכל משחק אתה יודע מה תקבל ממנו ולטובה. מוסר עבודה שמקרין על החברים. נכס למועדון.
מחליף: טומסילאב פאיוביץ' (הפועל ב"ש)
השלים את סוארס בצורה אופטימלית. כשהם שיחקו יחד ללא פציעות ההגנה הייתה מצוינת.
בלם: איתן טיבי (מכבי ת"א)
למרות ירידה ביכולת מהעונה שעברה, ויותר טעויות, הוא עדיין הבלם הישראלי הכי טוב ומהיר בליגה. השילוב עם גארסיה נהדר.
מחליף: אברהם פאס (בני סכנין)
מציאה. הספרדי אחראי יותר מכולם על ההגנה הטובה של סכנין בהשוואה לעונה שעברה.
מגן ימני: עוז ראלי (בני יהודה)
באופן הזוי הבחירה היא בין שני שחקנים שירדו ליגה. שניהם נבחרו כי הם מתאימים למערך של שלושה בלמים בזכות משחק התקפה טוב, משחק ההגנה שלהם טעון שיפור. הכולבויניק של בני יהודה נמצא ברשימות של מכבי ת"א ומכבי חיפה ועשה עונה טובה מאוד מבחינה אישית. לא היה במיטבו דווקא במשחקי ההכרעה של בני יהודה וזה הורגש.
עונת שיא שלו
גם את קריאף הוא הקדים...
מחליף: קובי מוסא (עירוני רמה"ש)
גם אצלו משחק ההתקפה טוב מאוד ועשה עונה אישית טובה בהחלט. היה מאוד דומיננטי במהלך העונה.
קשר: מינדאוגס פאנקה (עירוני ק"ש)
קשר אחורי חזק ואגרסיבי. כביכול אפור, פחות טכני, אבל חכם מאוד. יודע להצטרף קדימה נהדר ומעמדת הקישור האחורי הוסיף שבעה שערים.
מחליף: אלכסנדר דוידוב (מ.ס. אשדוד)
שחקן ששווה יותר מקבוצה כל כך אנמי. מנוע בקישור.
קשר: ערן זהבי (מכבי ת"א)
מישהו צריך הסבר? שחקן העונה. בליגה משל עצמו. עונה היסטורית לשחקן הזה.
מחליף: רועי קהת (עירוני ק"ש)
התנועה החכמה שלו בלי כדור לרחבה מהקו השני עם סיומת נהדרת זה הדבר הישראלי הכי קרוב למאפיינים של זהבי. הרכש של ינואר.
חגג מדי פעם, בסוף ירד ליגה
עוד עונה גדולה שלו
קשר: מאור בוזגלו (הפועל ב"ש)
10 שערים ו-14 בישולים ובעיקר מפחיד כל הגנה במצבים נייחים. סיפק הרבה רגעי קסם. כשברדה היה בירידה הוא היה שם בשביל הקבוצה.
מחליף: דוד מנגה (עירוני ק"ש)
10 שערים ושישה בישולים, והכי חשוב: שער ניצחון בחצי גמר הגביע בדקה ה-90. בינגו של קרית שמונה.
חלוץ: עומר דמארי (הפועל ת"א)
26 שערים. מהיר, זריז וטכני. בזכותו הפועל בפלייאוף העליון. שווה ניסיון באירופה. בהצלחה.
מחליף: אלון תורג'מן (מכבי חיפה)
15 שערים ב-15 משחקים שונים. התקדמות ענקית. נראה איך ישתלב בפאזל החדש של סטנוייביץ'.
חלוץ: אליניב ברדה (הפועל ב"ש)
המנהיג הבלתי מעורער של סגנית האלופה, הרבה יותר מרק שערים ובישולים. החזרה שלו החזירה את ספינת הנגב למרכז הבמה הירידה ביכולת שלו בחצי השני של העונה השפיעה על כל הקבוצה.
מחליף: אנתוני נאווקמה (הפועל רעננה)
במשחקים שהזר הניגרי הבריק, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. חזק, טכני ומסוכן. האיש שיותר מכולם השאיר את רעננה כבר בשלב מוקדם בליגת העל.
כובש ללא הפסקה
חזר הביתה כמו גדול