אם השופט היה מוסיף לגמר בין ריאל מדריד לאתלטיקו שתי דקות במקום החמש שבחר, הטור הזה היה אחר לגמרי. אני לא אחדש ופשוט אחזור ואדגיש עד כמה הכדורגל הוא אכזרי, וכמה הקלישאה של "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר", נכונה. ברגע שנכבש שער השוויון של סרחיו ראמוס, למעשה התחיל משחק חדש – בו לשחקנים של דייגו סימאונה לא היה שום סיכוי. שחקניו של אנצ'לוטי היו טריים הרבה יותר, לא מעט בגלל החילופים שעשה אל צ'ולו בגלל הפציעות של דייגו קוסטה ולאחר מכן של פליפה לואיז. ההימור על דייגו קוסטה היה מסוכן ופגע משמעותית באתלטיקו. גם לא הבנתי את זה לפני המשחק ובטח לא בדיעבד. פציעה בשריר הירך האחורי היא פציעה משקרת, ואסור לקחת איתה סיכונים.
שתי הקבוצות הגיעו למשחק כשהן רחוקות מהיכולת מהעונה, ממש על האדים האחרונים שלהן, וכשהן סוחבות פציעות של שחקני מפתח. בסופו של דבר מי שניצח את המשחק היו השחקנים שעלו מהספסל. זו הייתה הוכחה נוספת לכך שכאשר יש עומק משמעותי עם שחקנים חזקים גם מהספסל זה נותן יתרון, וזה דבר שיש בעיקר לקבוצות העשירות עם תקציבי העתק.
נקודה נוספת שצריך לשים אליה לב הוא כריסטיאנו רונאלדו. לאורך השנים יש לו בעיה להגיע למשחקים גדולים, וכך גם היה בגמר הנוכחי. יכול להיות שהוא לא היה בריא במאה אחוז, אבל עדיין, ריאל זכתה בשני גביעים העונה, ובשני הגמרים הוא לא היה. פעם אחת הוא היה ביציע, ופעם אחת פשוט לא הורגש – למרות הפנדל בתוספת הזמן של ההארכה, שסידר לו עונה חלומית עם 17 שערים במפעל.
איקר קסיאס, שלאורך העונה היה השוער השני בליגה, הצליח לזכות עם בשני התארים במפעלים שהוא שיחק, ולהניף את הגביע בעצמו כקפטן – שזה סיפור פשוט מדהים. עדיין, אני חושב שגם מוריניו וגם אנצ'לוטי, שני מאמנים מנוסים, קיבלו החלטה מוצדקת לספסל אותו. הם מבינים שלופס יותר טוב ממנו, ואני מסכים איתם. ולמרות זאת, יש לי את כל הכבוד וההערכה לשוער הזה, שהוא אייקון, כזה שזכה בכל תואר אפשרי, ובנוסף הוא אישיות מדהימה.
אנצ'לוטי. השקט שלו הביא גביע (gettyimages)
סימאונה טעה עם דייגו קוסטה (gettyimages)
בייל, בדיוק כמו רונאלדו ובנזמה – שלישיית ה-BBC – לא הגיע למשחק. יכול להיות שזה בגלל שהם לא כשירים במאת האחוזים, ויכול להיות שזה בגלל שהגיעו לשיא בשלב מוקדם יותר של העונה, בדיוק כמו באיירן מינכן. עבור הבלאנקוס השיא היה בחצאי הגמר מול הבווארים, ואילו לפפ ושחקניו הייתה ירידה גדולה לאחר האליפות בגרמניה. למרות היכולת החלשה במשחק, בייל היה שם ברגע האמת. גם בגמר האלופות, וגם בגמר הגביע – שערים שהצדיקו את תג המחיר שלו כבר לאחר עונה אחת. מישהו זוכר את מסוט אוזיל?
הציפייה מקרלו אנצ'לוטי הייתה שהוא יביא את ריאל לתארים, אבל למרות זאת היה נראה שאין לחץ מסביב למועדון. ראינו שהאיטלקי שקט, דבר שהביא לשקט גם בתוך המועדון ומחוצה לו, ההיפך מאשר היינו רגילים בימי מוריניו.
השורה התחתונה - הכדורגל אמנם אכזרי, אבל בסך הכל החלוקה הייתה צודקת. אתלטיקו זכתה באליפות מדהימה בספרד עם תקציב צנוע לעומת היריבות, ולעומת זאת העומק של ריאל, והכסף הגדול, סידרו לה את ליגת האלופות.
קסיאס. סיפור מדהים של שוער נהדר (gettyimages)
בייל לא הגיע למשחק, אבל היה במקום הנכון ברגע הנכון (gettyimages)