לפני (או אחרי) שכולם מספידים את מיאמי, ולמרות שכל הסטטיסטיקות, יחסי הכוחות, הכושר הנוכחי, המאמנים, החמישיות, הספסלים, הביתיות ואפילו ההיסטוריה זועקים "סן אנטוניו" – הנה כמה סיבות לכך שאוהדי האלופה הנוכחית ושחקניה יכולים לכל הפחות לבוא בראש מורם למשחק החמישי, אם לא להתחיל להתכונן באמריקן איירליינס ארינה למשחק 6.
לברון ג'יימס. נעזוב את ההשוואות הסטטיסטיות עם דוראנט והישגיהם השנה - המדד החשוב בעיני הוא בעוד כמה אספקטים השחקן יכול להשתפר, ולדוראנט יש יותר כאלה. תוסיפו לזה, בין היתר, את העובדה שלברון בגמר ודוראנט כבר שבועיים בבית ותגיעו למסקנה שקינג ג'יימס הוא עדיין השחקן הפעיל הטוב בעולם. וכל עוד יש לך אחד כזה אצלך בקבוצה – במשחק נתון הוא יכול לנצח כל קבוצה, גם את המכונה מטקסס, מה שהוכח במשחק מספר 2.
אפרופו המשחק השני בסדרה, הביתיות לא ממש משחקת תפקיד. עד כה בסדרת הגמר 3 מ-4 הניצחונות הושגו על ידי קבוצת החוץ. ומבחינת מיאמי, היא כבר ניצחה ב-AT&T סנטר של הספרס רק לפני שבוע, כך שאלמנט ההרתעה הזה ירד מהפרק.
שלא יתפרו חליפות עדיין (gettyimages)
מי יתעלה לעזרת ג'יימס? (gettyimages)
סן אנטוניו משחקת באופן כמעט מושלם ודווקא בגלל זה, אפשר להיתלות בתחושה שגם לספרס יהיה קשה לשחזר יכולות כל כך מדהימות ואף קיצוניות בשני צידי המגרש, גם הלילה. זה יפתיע לא מעט אנשים אם הקבוצה של גרג פופוביץ' תקלע באחוזים כל כך גבוהים ושכל כך הרבה שחקנים שלה יספקו תוצרת כזו איכותית גם במשחק 5. אם בכל זאת כך יהיה, נוכל להכריז על סן אנטוניו מודל 2014 כאחת המדהימות בהיסטוריה של הליגה. אם המספרים שינפיקו הספרס יהיו נמוכים ולו במעט, להיט יהיה על מה לשחק.
האתגר כנגד ההיסטוריה. אף קבוצה לא חזרה בסדרת גמר מפיגור 3:1 כדי לזכות באליפות ואם מיאמי צריכה עוד מוטיבציה שתדליק את שחקניה הכבויים, זו אולי הגדולה מכולם. "למה לא אנחנו"? התבטא לברון במסיבת העיתונאים אתמול. והוא צודק. אם יש קבוצה שיכולה להתקאמבק, זו מיאמי.
מיאמי היא אנדרדוג לראשונה מזה שלוש שנים, ולקבוצה עם גב אל הקיר יש תעצומות נפש אחרות ושחקנים שמתעלים על יכולתם הממוצעת. זה הזמן של אלה שעד כה נעלמו בסדרה הזו. של כל הוויידים, הבושים והצ'אלמרסים, של הנוריס קולים והשיין באטייהים, של ההאסלמים ואולי אפילו של המייקל ביזלים. אם שניים או שלושה מהם יצטרפו ליכולות של לברון ג'יימס - לכו תדעו.
ובשורה התחתונה מדובר, עדיין, באלופה גאה כבר שנתיים רצופות. וכמו שלא משנים שריקה בספורט האמריקאי המקצועני עד אשר יוכח אחרת, גם זהות האלופה - ערב המשחק - היא עדיין ברורה, על כל המשתמע מכך.