לפני 11 שנים החליטו בגרמניה על מהפיכה טוטאלית בכדורגל שלהם. גם שם הבינו שהכדורגל השבלוני, הקשוח והמשעמם מיצה את עצמו. ההתאחדות הבינה שהיא חייבת לשנות את הבסיס כדי לגדל דור חדש – כזה שיהיה טכני, יצירתי, זריז ומלא תעוזה.
עשרים שנה (כן, כן - עשרים שנה) הקציבו שם כדי לכבוש מחדש את הכדורגל העולמי. בפועל, זה לקח לגרמניה הרבה פחות. מעצמת הכדורגל הזו פשוט גידלה דור חדש של שחקנים יצירתיים ומהירי מחשבה, והנה, מריו גצה שכבש את שער הניצחון הוא אחד מהם. תוצר של פיתוח והשקעה.
גם בגמר, ביום בינוני ולחוץ של גרמניה, הנבחרת של יוגי לב חיפשה להניע, ליזום ולתקוף כל הזמן. עם בסיס של כושר גופני נהדר, זה בא לידי ביטוי בהארכה ובעצם ברוב הטורניר. גרמניה כבשה הכי הרבה במונדיאל הזה, באיזה סגנון שרק תרצו. במתפרצות, במצבים נייחים, בשילובי מסירות נהדרים או על ידי מחליפים שעושים את ההבדל. אלופת העולם נראתה בעיקר כקבוצה שיכולה למצוא פתרון לכל דבר דרך יוזמה ומחשבה התקפית.
שוב המחליפים עשו את ההבדל (GETTYIMAGES)
לב מצא פתרון גם לארגנטינה (GETTYIMAGES)
האמת, שדווקא בגמר ארגנטינה שיחקה נגדה את המשחק הכי טוב שלה בטורניר. היא צופפה, נתנה לגרמניה להניע כדור, ויצאה למתפרצות מסוכנות. סאבלה קיבל את גונסאלו היגוואין למצב חלומי עבור חלוץ, אבל הוא החמיץ ברשלנות. ארגנטינה הפתיעה מיד בפתיחת המחצית השנייה עם הכניסה של קון אגוארו במקום לבאצי – היא בעצם שינתה מערך ותפסה את הגרמנים לא מוכנים כדי לקבל את מסי באחד על אחד מול נויאר, אבל בדיוק כמו היגוואין, גם הוא החטיא.
ארגנטינה עשתה הכל נכון אבל זה לא הספיק כי אם לא מנצלים מצבים שכאלה, אחרי כל העבודה הקשה, פשוט אי אפשר לנצח את גרמניה. זה לוקסוס גדול מדי. ארגנטינה עשתה מעל ומעבר בטורניר הזה. היא משכה ומשכה אבל ללא מסי במיטבו (בלשון המעטה) מרבע הגמר וללא די מריה, זה פשוט היה גדול עליה.
למי שתוהה איך גרמניה פירקה את ברזיל והתקשתה כל כך נגד ארגנטינה, אז ברזיל פשוט יצאה קדימה, יזמה והייתה חשופה מאחורה ליציאה האדירה של הגרמנים להתקפות מעבר. ארגנטינה האגרסיבית, הצפופה והמחושבת לא עשתה את הטעות הזו. תוסיפו את הפציעה של סמי חדירה רגע לפני השריקה שפשוט שיבשה את כל האיזון בקישור הגרמני כך שהגרמנים שלטו ללא יצירת מצבים מסוכנים.
-
אי אפשר לנצח אותם (GETTYIMAGES)
-
קבוצה תנצח כל כוכב, לרוב
המחליפים של יוגי לב בנו נהדר את שער הניצחון. יאמר לזכותו של המאמן, שהוא שינה את הקונספט הראשוני שלו בטורניר. הוא הבין שהוא לא ממצה את הפוטנציאל הגרמני והתעשת לאחר שמינית הגמר והביקורות הנוקבות מול אלג'יריה. הוא החזיר את הומלס לעמדת הבלם ואת פיליפ לאם לעמדת המגן, חזר לשלישיית קישור עוצמתית ודינמית ושילב את מירוסלב קלוזה שמשך את הבלמים כדי לפנות שטחים לאחרים.
הגמר עצמו לא ייזכר כאחד הגדולים בהיסטוריית הגביע העולמי, אבל בשורה התחתונה, למרות שראינו במונדיאל הזה הרבה כוכבים שמתעלים ולוקחים על עצמם נבחרות על הגב, בסופו של דבר הנבחרת הכי מאוזנת, מגוונת וקבוצתית היא הזוכה. בדיוק כמו ספרד במונדיאל הקודם.
נ.ב.
מאמנים והורים, אם אתם רוצים ללמד את החניך שלכם מה זה שחקן התקפה אז תשכחו ממסי, רונאלדו ורובן. זה כישרון שאי אפשר ללמד. פשוט תקחו את משחקי המונדיאל של תומאס מולר. לא פנטזיסט, אבל שחקן כדורגל ענק שעושה הכול. אולי אז הם יבינו מה זה משחק תכליתי, תנועה בלי כדור, מחויבות ומחשבה מהירה ברחבה. הם בעיקר יבינו איך אפשר להיות שחקן גדול כשמשחקים מהר ,בנגיעה או שתיים בלבד.