הדרבי התל-אביבי היה חותמת רשמית לכך שאנחנו חוזרים סוף-סוף לשגרה אחרי כמעט חודשיים של טירוף, אבל אי אפשר להתעלם מאותה תקופה ארוכה ולא נעימה שעברה על כולנו, כולל על חובבי הספורט. השכול נגע בכל קבוצה, בכל אוהד, והטקס שהפועל תל אביב עשתה היה מרגש במיוחד. במעבר חד, בעקבות החודשיים הללו, עושה רושם שליגת העל הולכת להיות מפתיעה במיוחד.
קבוצות שלא חשבנו שיהיו טובות, יכולות להוכיח את עצמן ולנצל את העובדה שקבוצות שסומנו ככאלה שירוצו חזק בצמרת, עדיין קצת מקרטעות ולא הצליחו לעשות הכנה אידיאלית לעונה. העובדה שההכנות נפגעו, מצמצמות את הפערים, וייקח הרבה זמן עד שקבוצות ייכנסו למסלול ויוכיחו יציבות ועליונות. הדרבי היה הוכחה לכך.
מה שאפיין את מכבי תל אביב של השנים האחרונות היה השקט מסביב לקבוצה וגם על כר הדשא ראינו קבוצה מאורגנת, כזו שיודעת לשלוט בכדור ובקצב. הקיץ התחיל עם עזיבה של ג'ק אנגלידיס, ונמשך בפרידה מפתיעה מאוסקר גארסיה, ופתאום מכבי לא ממש נראית מוכנה לליגה, ועוד לפני שהגיע ספטמבר היא כבר לא באירופה. למכבי יש את סגל שחקנים הכי טוב בארץ, אבל על המגרש המכונה עדיין לא מתפקדת.
בצד השני, הפוך לחלוטין. הפועל ת"א, הקבוצה הכי מבולגנת בקיץ האחרון, העמידה קבוצה טובה ונחמדה, עם סגל צעיר ונמרץ, ובמשחק עצמו הביכה את מכבי יותר מפעם אחת. לאדומים יש את אייל ברקוביץ' – האיש שהכי אוהבים להשמיץ, האיש שאוהבים להגיד עליו שהוא שטותניק ולזלזל בהתנהלות שלו – אבל המנג'ר הוכיח שהוא יודע לבנות סגל במשאבים הקיימים. כשצריך לפרגן, אז ראוי לפרגן. אולי אחרי התינוקות של קשטן, הפועל הנוכחית תהיה התינוקות של ברקוביץ'. הדרבי הזה נותן לאדומים תקווה אחרי קיץ מאוד לא יציב.
במכבי, יש מאמן חדש, ויש תקווה חדשה ללא מעט שחקנים. ברק לוי היה המצטיין ופתאום כל שחקן מרגיש שיש לו הזדמנות תחת פאקו. אפילו ניקולה מיטרוביץ' חזר ישר להרכב. נכון שיש אדרנלין והתלהבות תחת מאמן חדש, אבל עדיין היכולת לא הייתה טובה ומסגל כזה הציפיות גבוהות יותר. ובכל זאת, צריך לתת למאמן את הזמן שלו כי הוא הגיע למועדון שעבר רעידת אדמה. אסור היה להם להיכנס לסחרור השלילי כבר בתחילת העונה, ודווקא ניצחון קטן כזה, 0:1 בדרבי, ייתן קצת שקט. העבודה של פאקו מתחילה מהיום. עדיין לא ראו טביעת אצבע.
ההצבה פוגעת בו (אלן שיבר)
יש לו קבוצה נמרצת. אסי דומב
והיה גם בלאגן
מה שכן בלט, לשלילה, היא העובדה שבהרכב שפתח היו ארבעה חלוצים ופקק אחד גדול בחלק הקדמי. פריצה עדיין לא בכושר, ורק במחצית השנייה כשהוא בן בסט יצאו ראינו את העסק משתחרר – עם זהבי כחלוץ מרכזי. ההצבה של בן בסט פוגעת בו. הוא לא מתאים לאגף וזה מוציא ממנו את העוקץ.
ומילה לסיום, משוער עבר לשוער עם עתיד: התגובה של דני עמוס הייתה מאוד מיותרת. גם אם אתה כועס ומתעצבן שחוגגים לידך, ודחפו אותך ללא סיבה, במעמדך – אתה חייב לנשוך שפתיים. עמוס קיבל את הביטחון והאמון מברקוביץ' ומדומב, ועכשיו תפקידו להחזיר להם ולהוכיח בגרות.
שער שלו הספיק. בן חיים (אלן שיבר)
פשוט מיותר