מה שלא שבור, לא צריך לתקן: הבעיה של יונייטד

קרינגטון תמיד היה מקום מאובטח, לא ניתן להיכנס ללא אישור ולבטח לא להסתובב באזור האימונים או בחדרי ההלבשה. פרגוסון אהב ודרש פרטיות וסודיות, ואן חאל לא שונה, אמנם הוא מקבל את העובדה שיכנסו אנשים מבחוץ מדי פעם אך הוא דורש לדעת מי הם ומה מטרתם. את הלחץ לאחר ההפסד ללסטר אף אחד לא יכול היה להסתיר, אימונים אינטנסיביים עם שיחות מרובות, שעות וידאו רבות אותם עברו השחקנים עם הצוות ונתינת דגשים אישיים רבים לכל שחקן. גם השחקנים הפצועים, כמו קאריק, פלאיני ואחרים נדרשים לשבת בכל תדרוך ותדרוך. בזמן החימום למשחק כמעט כל הצוות הבכיר נמצא על הדשא, עומד בצד ובוחן כל שחקן ושחקן.

למרות יתרון 0:2 מבטיח, יונייטד שוב ספגה שער מיותר ואז הגיעה ההרחקה של רוני, אולי למזלם של השדים האדומים. כולם נכנסו לבונקר כדי להגן על היתרון. בעשר הדקות האחרונות אולד טראפורד שאג, הקהל היה בשיא כוחו, עודד, שר, שרק בוז ליריבה, נלחם יחד עם השחקנים על כל כדור. אין דבר שהאנגלים יותר אוהבים מאשר להיות אנדר-דוג. עם קצת מזל וקצת קוון הצליחה יונייטד להשיג את שלוש הנקודות ולנשום עד המפגש מול אברטון שיהיה לא פחות קשה.

הפרשנים באנגליה לא חסכו בביקורת, על רוני והמנהיגות שלו, על חוסר התיאום בהגנה אך בעיקר על ואן חאל, אולי קצת בגלל שנאת מאמנים זרים אבל בעיקר בגלל סיסמאות לא ברורות כמו: "השחקנים עדיין לא מסוגלים לעכל את כל המידע שאנחנו נותנים להם", או על ה-2:5:3 אותו זנח בלי לדבר על זה יותר מדי. יונייטד עוברת תהליך, ואן חאל אמר שזה ייקח שלושה חודשים, אולי שנה, המקום הרביעי לבטח בהישג יד, הרבה בעזרתה האדיבה של היריבה מאנפילד שמקרטעת עוד יותר.

תהליך זה ניכר בכל תכניות האימונים בקרינגטון. יום לאחר המשחק האווירה במתקן עדיין קצת מתוחה, הכל שונה ביונייטד של סוף 2014, ימי חופש אמנם אף פעם לא היו דבר רגיל במועדון אבל בדרך כלל השחקנים היו מגיעים לאימוני שחרור קצרים או טיפולים כלשהם. היום, השחקנים מבלים במתקן שעות ארוכות ומיד לאחר אימון השחרור נכנסים לשעתיים ארוכות של ניתוחי וידאו. ואן חאל חסיד גדול של הפרטים הקטנים ולא חוסך ביקורת מאף אחד אבל לא כל אחד בנוי לזה. ניכר שחלק מהשחקנים חוששים לקחת אחריות באימונים דבר שמשליך על המשחקים.

הפצועים ואלה שלא שיחקו דקות רבות עובדים עם מאמן הכושר טוני סטראדוויק, הן בעיתונות האנגלית ובתקשורת הישראלית פורסם שהוא הודח בגלל רשימת הפצועים הארוכה, עובדה שהוכחשה על ידי המועדון, רק יומיים אחר כך. מרבית אנשי הצוות הישן עזבו, סטראדוויק הוא אחד האחרונים מתקופתו של סר אלכס, מוערך במועדון והיום גם בצוות המאמנים של הנבחרת אך מכיוון שוואן חאל הביא איש משלו, כבר בתחילת העונה, החליטו השניים שהוא יתרכז בעבודה אישית עם שחקני ההרכב הראשון יחד עם שיפור וחיזוק שחקני האקדמיה.

בניין האקדמיה והמגרשים הסגורים נמצאים כ-30 מטר מאזור האימונים של הקבוצה הראשונה, לסר אלכס היה חשוב ששחקני האקדמיה יתלבשו במתקן "הבכיר" ויאכלו באותו חדר אוכל של הקבוצה הבכירה. ואן חאל דוגל בהפרדה מוחלטת, שעות הארוחות שונו, כל מחלקה אוכלת בנפרד כשהבוגרים נמצאים כמעט בבדידות מוחלטת מהכוכבים הצעירים של המועדון.

ואן חאל טוען שהוא יקדם את הצעירים, גם בלאקט ומק'נייר פתחו בהרכב אך מעטים אנשי האקדמיה שמרגישים שיונייטד הולכת בכיוון הנכון. בגזרת גיוס השחקנים הצעירים וטיפוחם המתקן שנמצא כקילומטר מקרינגטון, זה של הסיטי מתקדם הרבה יותר. שיטות האימונים שונו, המון מידע מוסבר ומוזרם לשחקנים, ואן חאל שבעברו היה מורה לחינוך גופני, מעדיף שכל פעולה תעשה עם כדור בחוץ, אימוני הכוח אינם רבים וכשהם מתרחשים הם מתקיימים בחוץ ותמיד קשורים לכדור. קשה להאמין שהשנה הזאת די מריה ואנדר הררה יתחזקו במסת השריר באופן משמעותי. "ואן חאל נוח לנו מאוד", אמר לי אחד העיתונאים הבכירים: "לא כל כך ברור לנו מהותו של האיש, אני מניח שזה יקח עוד קצת זמן עד שנדע אם הוא יעמוד בציפיות". למרות אווירת הסודיות הרגילה שתמיד הייתה בקרינגטון המון מידע דולף החוצה וללא מעט שחקנים יש עיתונאים "ששומרים" עליהם.

יונייטד קבוצה מוכשרת שמסוגלת לכבוש בכל רגע נתון אך היא רחוקה מלהיות קבוצה. ואן חאל וצוותו עושים את כל המאמצים אך סימני השאלה הם עדיין רבים. יונייטד היה אחד מהמועדונים המצליחים ביותר בעולם, אך כיום בתהליך שמשנה את פניו, בנייה מחדש כפי שהרבה אוהבים להגיד. חלק מהשינויים המקצועיים והירידה לפרטים לבטח יועילו אך עדיין חייבת להישאל השאלה אם כל השינויים הינם הכרחיים והאם כולם יביאו לתוצאות טובות. נראה שלעיתים, כפי שכל מאמן חדש עושה, הרצון לעשות שינויים גובר על המחשבה: למה לשנות?