רגע לפני הקלאסיקו הגדול, כולם שואלים: כמה דקות ישחק סוארס? האם הוא יפתח? והשאלה הכי גדולה: איך יראה שיתוף הפעולה עם מסי וניימאר? ה-"גרדיאן" הבריטי פרסם הבוקר ציטוטים בלעדיים מספרו האוטוביוגרפי של סוארס העונה לשם: "לחצות את הקווים: הסיפור שלי", שצפוי לצאת בשבוע הבא. בספר סוארס מספר על תחשותיו אחרי תקרית הנשיכה במונדיאל, ועל ההשעיה.
- שבת, שידור חי מ-18:30: ריאל מדריד נגד ברצלונה בSPORT5
הנבחרת מתה. סוארס (gettyimages)
"אני יודע שאכזבתי הרבה אנשים. המאמן שלי, אוסקר טבארס, היה במצב רוח רע מאוד בחדר ההלבשה. לא יכולתי להסתכל על החברים שלי בעיניים. לא רציתי לשמוע שום דבר ממה שאמרו לי. עברו יומיים עד שעזבתי את ברזיל, אבל בראש שלי כבר עזבתי מזמן".
"התאמנתי ביום למחרת, עדיין הכחשתי כל מה שקרה. המאמן קרא לי ואמר: "זה הדבר הכי נורא שאמרתי אי פעם לשחקן". חשבתי שירחיקו אותי ל-10, 15 או 20 משחקים. "9 משחקים בחוץ", הוא אמר וזה לא נראה לי נורא כל כך, אבל הוא לא סיים. "לא תוכל לדרוך באף מגרש, אתה חייב לעזוב עכשיו. אסור לך להתקרב לנבחרת".
"מבחינה רגשית, הנבחרת מתה. הם טבעו. רציתי להשאר, אבל התייחסו אלי גרוע מאל פושע. אתה יכול להעניש, אתה יכול להשעות, אבל להרחיק אותי מחבריי לנבחרת? אם ההרחקה היתה מהנבחרת הייתי מבין, אבל הרחקה מהמשחקים בליברפול? להרחיק אותי מכל המגרשים בכל העולם? זה עדיין תמוה בעיניי, הכוח של פיפ"א הגיע רחוק מדי. הם אף פעם לא הרחיקו שחקן ככה, גם לא כששברו רגליים. הייתי מטרה קלה, אבל אני הפכתי את עצמי לכזה. עשיתי טעות. זו היתה אשמתי. זו היתה הפעם השלישית שזה קורה. אני צריך עזרה".
"רגע לפני הנשיכה של קייליני, היתה לי הזדמנות לכבוש. אם הייתי כובש, אם בופון לא היה עוצר את זה, לא הייתי נושך, אבל פספסתי את ההזדמנות. זה נראה מוזר, אבל מאז הנשיכה השלישית השתפרתי. אני רגוע יותר".