"אין בכוחו של אדם לעקור את התקווה לעתיד טוב יותר..." משפט זה מודפס על חולצותיהם של אוהדי בית"ר "נורדיה" ירושלים. תמונה מקורית של זאב ז'בוטינסקי הלוגם כוס בירה, החתום על המשפט הנ"ל, מופיעה אף היא על אותה חולצה, ומגלה בעצם את סיפורה של קבוצת האוהדים.
נורדיה הוקמה לפני כשנה על ידי מספר אוהדים של בית"ר ירושלים. בניגוד לקבוצות אוהדים אחרות שקמו על חורבות הקבוצה המקורית (יפו, אוסישקין) או כמחאה נגד בעלים (קטמון, הפועל רובי שפירא), כאן אין שאיפה לאיחוד ביום מן הימים ו/או להחליף את המועדון הרעוע - נורדיה היא סיפור קצת שונה. מדובר באוהדי בית"ר מסורים, כאלה שנסעו לכל משחק בית וחוץ והרימו את אלי אוחנה, אורי מלמיליאן וגם את אישטוואן פישונט ותמאש שאנדור על הכתפיים. הם יודעים שהמועדון האהוב שלהם לא על סף קריסה כלכלית, ומבחינה מקצועית אפילו נמצא בצמרת הכדורגל הישראלי. עבורם, זו הדרך שאבדה. אורי, אוהד הקבוצה עשרות שנים, אמר: "איך אני אוכל להביא את הילדים שלי לטדי? שיספגו את כל השנאה והאלימות הזו?".
גם ניר ברקת הגיע
ביום שישי שעבר נערך מפגש צמרת מסקרן בליגה ג' מחוז מרכז. שעה לפני פתיחת המשחק והקרנבל בשיאו: כ-700 אוהדים מתייצבים באיצטדיון האתלטיקה בגבעת רם בירושלים, דגלים, צעיפים, כרזות ובלונים. משהו בכל זאת קצת שונה מאווירה של משחק צמרת טעון - אין כאן שנאה. היציע מלא בילדים, נשים ומשפחות. בתוך המתחם יש מזנון, בו נמכרים מוצרים במחירים שווים לכל כיס: ארטיקים, שתיה קלה ובירות. בנוסף, האוהדים מביאים מהבית עוגות, חטיפים ושאר פינוקים ומחלקים לכל ילד שמגיע צלוחית עם במבה ועוגה. כך מגדלים דור עתיד של אוהדים.
הגוש המעודד מורכב מ-200 אוהדים שמרעישים עולמות, הכרוז מדרבן ואחראי על האווירה, אולם אין קללות בשירים ואין התגרויות בקבוצה היריבה. מן אוטופיה יוצאת דופן המשלבת כדורגל עם הנאה נטו. יו"ר הקבוצה איציק אלפסי, מביט בקהל ומתמוגג: "זה היה החלום. קבוצה של אוהדי בית"ר שבעצם החליטה שרוצים להקים קבוצה ביתרית אמיתית, עם ההדר הביתרי האמיתי, קבוצה שהאוהדים יכולים להתחבר אליה. נוצר כאן משהו מדהים, קהילה שתומכת בקבוצה, מעודדים ומגיעים לכל מיני מגרשים שלא רואים בליגה ג', בכל מקום מתלהבים מאיתנו, יש פה משפחות, ילדים. יש פה אמירה בהקשר של הכדורגל הישראלי. מקווים שהפרויקט יגדל ועוד אנשים יצטרפו אלינו והקהילה הזו תתרחב, זו תהיה ההצלחה הגדולה שלנו".
הקבוצה עצמה היא חובבנית כמובן, אולם המאמן הוא מקצוען - סרגיי טרטיאק, בלם הקבוצה לשעבר. טרטיאק, שהגיע לישראל כשחקן זר מאוקראינה לפני 23 שנים, היה שותף בכיר ל-3 אליפויות בהן זכתה בית"ר ירושלים בשנות התשעים. גם הוא לא נשאר אדיש לקהל: " זה קהל שמלווה אותנו לא רק היום, כל משחק חוץ או בית, מעודדים מההתחלה עד הסוף, לפעמים גם נכנסים אחרי המשחק לחגוג באוטובוס. קהל נהדר, מקווה שגם שנה הבאה זה יתפתח ויהיה עוד יותר ממה שהיום".
אביתר ברוכיאן, אחד השחקנים
והיה גם משחק. ערב המחזור למודיעין (מקום 2) היו 4 נקודות יותר מאשר נורדיה (מקום 3), כאשר בסיטואציה מסוימת גם המקום השני יכול להעניק את הכרטיס לליגה ב' בסיום העונה. המשחק עצמו נפתח בצורה רעה מבחינת נורדיה. כבר לאחר רבע שעה מודיעין הוליכה 2:0 לאחר שתי בעיטות עונשין מ-11 מטרים. שחקני נורדיה נראו המומים מהתוצאה, אולם הקהל לא פסק מלעודד ולשיר. זו הייתה גם תוצאת המחצית, בה פגשנו את נריה מאיר, מנכ"ל בית"ר העולמית שנכח במשחק ואמר: "מהרגע הראשון בו הקומה בית"ר נורדיה עשינו את זה בשיתוף עם תנועת הנוער בית"ר. יש כאן מיזם ראשון מסוגו בו הוקמה קבצת אוהדים שמשלבת כדורגל וערכים חינוכיים, זו תפיסת עולמו המקורית של ז'בוטינסקי. חוץ מהשם בית"ר ירושלים לא נשאר זכר לערכים שאנחנו מחנכים אליהם". במחצית השניה העניינים רק הסתבכו עבור נורדיה, שספגה שער מהיר שגמר את המשחק. תוצאת הסיום הייתה 4:1 למודיעין, שפתחה פער של 7 נקודות על פני נורדיה, 5 משחקים לסיום העונה.
סביר להניח שעבור הבית"רים העונה הזו הסתיימה, אולם האידיאל שהם בנו מנצח בגדול. לא נראו פרצופים מאוכזבים מדי בגבעת רם בסיום. החבר'ה קיפלו את ציוד העידוד, ניקו אחריהם את האשפה באופן מסודר,עודדו את השחקנים וקראו להם לבוא אליהם ליציע. בהחלט אווירה משפחתית, משהו מעבר לניצחון, תיקו או הפסד.
* כל התמונות בכתבה באדיבות: סמי חזקיהו, ינון פוקס והדר אלפסי
עדיין חולמים על עתיד טוב יותר
הקבוצה הכי מיוחדת בישראל
"איך ניקח את הילדים לטדי?"