מעבר לתחושה שהמשחק בין מכבי תל אביב לפנרבחצ'ה הוכרע בכדור אחרון ולכאורה יכול היה ללכת לכאן או לכאן, כשרואים את אולימפיאקוס גונבת ביתיות לברצלונה, את אפס אנדולו מאבדת 15 הפרש במדריד (פעמיים) ואפילו פאו - שרק לפני שבועיים הפסידה בבית לאלבה - מצליחה לנצח את צסק"א, מבינים שברמה הזו, של 8 הגדולות, מכבי אמורה להיות שווה קצת יותר מסוויפ טורקי.
עם כל הדיבורים על העומק הטורקי, מעניין אותי אם סאבאס, זוריץ', מהמוטוגלו ואפילו סיפאחי הצעיר היו מוצאים מקום בעשירייה של מכבי. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אולי, ביצירת ההיררכיה, בבניית העומק של הקבוצה או בהגדרת התפקיד של חלק מהשחקנים שבמשחק מספר 27 בעונה האירופית עדיין לא יודעים את מקומם ותרומתם. עם כל הביקורת על מרקז היינס, ג'ו אלכסנדר ואפילו לינהארט החביב – שדווקא אליו אין שום טענות – אמש, מבחינת עומק ורוטציה, מכבי לא סבלה אפילו שהאקס פקטור שלה מכמה משחקים, סילבן לנדסברג, עדיין לא חזר לעצמו אחרי הפציעה הטורדנית.
בתמונה מסתתרים כמה שחקנים שלא היו נכנסים לסגל של מכבי (אלן שיבר)
אי אפשר היה להתלונן על עומק אתמול (אלן שיבר)
במהלך המשחק נגד ראשל"צ, כשהייתי בעמדת השידור, טענתי שזו הזדמנות למנף את שחקני הרוטציה של הצהובים לסדרה, והיום לאחר הסדרה אני טוען זאת ביתר שאת. יכול להיות שזה כבר היה מאוחר, כי היינס לדוגמא קיבל צ'אנס במהלך העונה, אבל במשחק האחרון שמר טוב את גאודלוק וכמעט לא טעה בצד ההתקפי. לעומת זאת, אלכסנדר נשלח למערכה בדקות הסיום, בזכות האתלטיות שלו וכדי ליצור אפשרות שיקבל גארד בחילופים האוטומטיים בהגנה ויצליח לשמור עליו, אך שכרו עלה בהפסדו. חוסר נסיון, חוסר תיאום ואפילו ליקויים בטכניקה ובהגנה אינדיבידואלית יצרו בלבול אצל הצהובים וגם הדאנק המהדהד של וסלי שסידר זריקת בונוס שהוחטאה, אמור היה להיעצר בעבירה לפני ההטבעה כדי לשלוח לקו שחקן של 45 אחוז מהעונשין ביורוליג.
מכבי השאירה את הכל על הפרקט, אבל ישנם כמה דברים שאם היו נותנים עליהם את הדעת יכול להיות שהתוצאה הייתה אחרת. ראשית, גאודלוק כמו ספאנוליס, מקבל את הכדור אחרי תנועה או חסימות דבר שגורם למגנים לאבד אותו, בשעה שפארגו ברוב המקרים מעלה את הכדור בכדרור – גורם להגנה להיות מרוכזת בו – ולא תמיד הריווח עוזר לו ליצור יתרון. לפני המשחק המכריע נגד אלבה דיברנו על תרגול מצבים מיוחדים לסוף שעון, ואמש היו למכבי שני מצבים לנצח את המשחק. פארגו, שכבר השיג בקריירה כמה סלי ניצחון, לקח את הכדור לידיים שלו, אבל יכול להיות שהייתה צריכה להיעשות איזו פעולת הסחה כדי להביא לו שומר פחות טוב ולא להסתמך על ה"אופן" המסורתי.
מכבי הייתה חייבת לנסות ולשחק יותר טקטי. כשבייליצה חזר עם שתי עבירות – משום מה הצהובים לא שיחקו עליו כדי למשוך את העבירה – ופארגו בעצמו לא השכיל למשוך מזיסיס את העבירה החמישית במשך יותר מדי התקפות, וראינו עד כמה היווני חשוב לטורקים. דווקא בדקות ההארכה, שאוברדוביץ' העדיף לשמור אותו מעבירה חמישית, היו לאורחים פחות כלים התקפיים. בנוסף, אי ההצלחה להכניס את הכדור לסופו השפיעה מאוד על משחק ההתקפה של הצהובים, וגם כשהוא כבר קיבל את הכדור הזוויות והמלכודות המושלמות גרמו לכך שמכבי לא תשיג יתרון בקליעות פתוחות.
כל כך הרבה החלטות בכל כך מעט זמן (אלן שיבר)
פארגו. גורם להגנה להיות מרוכזת בו
בחירת הזריקות הכמעט מושלמת של פנרבחצ'ה גורמת להם לרדת בצורה מסודרת ומאורגנת להגנה (מלבד הרבע הראשון, שם אוחיון ורנדל הריצו את מכבי). מי שזוכר את השלשות של דווין סמית' בברלין ובכלל, מבין שזה פקטור רציני במשחק ההתקפה שלו, מה שנוטרל בקלות על ידי ירידה אוטומטית איתו. אותו סמית', שכל העונה טענו שאמור לדעת ללכת יותר לקו ואמור ליזום יותר לא הצליח במשך כל הסדרה להביא ערך מוסף במשחק ההתקפה. גם במשחק ההגנה אתה מצפה מהסמול-פורוורד שלך שלפחות אחרי חילוף הגנתי, כשהוא מקבל גארד, שיגרום לו להישאר מלפניו ולא ייתן לו לחדור כמו במקרה גאודלוק וסל הניצחון.
חלק מהדברים שציינו הם אלה שהשפיעו על התוצאה הסופית. אחרי 40 דקות, בתום המועד החוקי, מכבי הצליחה לעצור את פנרבחצ'ה על 39 אחוז מהשתיים, ובנוסף הטורקים היו ביום רע מהקו והשאירו 50 אחוז מהזריקות בחוץ (8 מ-16 בסיום החוקי) ומבט על עמודת הזריקות משלוש מגלה כמות כמעט שווה אבל הבדלים תהומיים באחוזים – מכבי עם 26 והטורקים עם 43. זה עוד סימן לשקט ולרוגע שיש לפנרבחצ'ה מבחינת חדירה, הוצאה, קריאת מצבים והשגת יתרון אחרי משחק פיק-אנד-רול, גם בסוף שעון. המון סלים גדולים הגיעו בשניות האחרונות של ההתקפה, לעומת מכבי שחלק מזריקות השלוש שלה היו בלחץ אטומי וכברירה אחרונה.
בסופו של דבר, לעשות דברים נכון זה המקצוע. אתה יכול לקלוע שלשה מטורפת או להטביע על שני אנשים, אבל היכולת לשחק את המשחק נכון ולקבל החלטות נכונות במאני-טיים זה ההבדל בין שחקן מוכשר לבין שחקן מנצח. אמש הייתה דוגמא למה שכבר טענו בעבר, שמכבי תפסיד תואר/עליית שלב על קבלת החלטות ובלי קשר ליריב. לפארגו הייתה אפשרות בסוף שעון לחדור ולסחוט עבירה, הוא איבד כדור במסירה רשלנית לרנדל ואת הכדור המכריע איבד מבט נוח לסל עם סבסוב מיותר.
כמו ספאנוליס. גאודלוק (אלן שיבר)
הבדל בין שחקן מוכשר למנצח
אמר מי שאמר שכמות קבלת ההחלטות של מאמן שקולה לטייס קרב, תראו כמה החלטות אמור לקבל מאמן בטיים-אאוט כשהכדור אצל היריב עם אופציה לסל ניצחון. עבירה, כן או לא ועל מי? חילופים אוטומטיים על כל חסימה, כן או לא? מלכודת על גאודלוק כן או לא, ומי ישמור אותו – רנדל, היינס או אוחיון? בחירת חמישייה נכונה. טיוס כחוסם מרתיע, כן או לא? ואפילו במקרה של החטאה של היריב, כשאין עצירה ופסק זמן, מה אמורים לעשות בהתקפה בהתאם לזמן שנשאר. כל זה אמור להיעשות בשבריר שנייה, בהתייעצות עם העוזרים ובסוף אתה תלוי בהרגלים ובאינסטינקטים של שחקנים.