על צניעות וגיבור אמיתי: "עשינו זאת מר מיאגי"

רון פוגל, מבקר קולנוע ו"חולה" על סרטי ספורט יסקור בשבועות הקרובים את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר שנעשו (לדעתו) וידרג אותם מהמקום העשירי ועד לסרט המאושר שיזכה במקום הראשון. השבוע, הסרט שהגיע למקום הרביעי: קרטה קיד. שנת יציאה: 1984. במאי: ג'ון אבילדסן.

"עשינו את זה מר מיאגי, עשינו את זה". קרטה קיד, מעבר להיותו סרט מרגש ומלהיב הוא סרט הנוסחא האולטימטיבי לסרטי ספורט ולאור זאת מקומו הגבוה יחסית במצעד שלי. בארבעה שלבים יגיע הגיבור למטרה ויוכיח כי ארה"ב היא באמת ארץ האפשרויות הבלי מוגבלות (מיתוס שקרי שהאומה מתהדרת בו).

• לכל הסרטים בפרויקט >

בפתיחה אנו פוגשים את גיבור הסרט שהוא בדרך כלל ממעמד נמוך או משכונת מצוקה. הוא יהיה יהודי, היספני או אפרו אמריקני – רק לא האמריקני הקלאסי. ייתכן והוא חטא בעברו ובכל מקרה הוא כרגע בשולי החברה, נבעט מחוץ לממלכה או שמעולם לא זכה להיכנס אליה. הוא מתגורר באזור הפחות טוב של העיר או בעיר שכוחת אל. הוא חוטא בחטא חוסר האמונה העצמית והוא כרגע בתחתית הסולם הערכי והחברתי.

דניאל לה רוסו בגילומו של ראלף מאציו בתפקיד חייו מגיע מניו ג'רזי הקרה והרחוקה לקליפורניה שטופת השמש ומגלה שהחיים בחוף המערבי הרבה פחות זוהרים למי שלא נולד במקום הנכון. הוא נוסע באופניים והמקובלים באופנועים, הוא כהה שיער והמקובלים בלונדיניים ובנוסף לכל הצרות הילדה שהוא שם בה את עינו (אליזבט שו בתפקידה הקולנועי הראשון) מתבררת כחברתו לשעבר של מנהיג המקובלים (וויליאם זבקה, אז שחקן והיום מפיק הוליוודי). מעניין לציין שמאציו שמגלם תיכוניסט היה בן 23 (!) כשגילם את דניאל.

גיבורינו המתוסכל והמדופרס מתחיל את הדרך הארוכה שלו לגאולה בעזרת הספורט (נציין כי הספורט ידוע כאחד התחומים שבהם מוביליות חברתית היא אפשרית והאפרו אמריקנים התקבלו לליגת הבייסבול ושיחקו כדורסל ופוטבול הרבה לפני שהם קיבלו שוויון זכויות כאזרחים) והוא עושה זאת שוב לפי התפיסה הפרוטסטנטית דרך אימונים קשים ומפרכים אימונים שיביאו אותו להפוך למאמין בעצמו וביכולת לעמוד בכל משימה.

סצנות של אימונים קשים היו מקובלות בסרטי אומנות הלחימה באסיה עוד בשנות הארבעים והמערב התוודע להם דרך סרטי ג'קי צ'אן וברוס לי. הוליווד אימצה סצנות אלו אבל יותר בכיוון של "יגעת ומצאת תאמין" ופחות מהכיוון של ההתחברות של הלוחם האסייתי לעצמו וליקום.

צפו בסצנת הסיום >

מי שמוכן לקבל על עצמו את האמונה זקוק להנחיה רוחנית. אמו של נער הקרטה היא גרושה ולדניאל סאן חסרה אותה דמות אב. וכאן נכנס המאמן, אותו אדם שנשכח בצללים, שגם הוא מקבל הזדמנות שנייה. אותו מאמן/מורה רוחני ירביץ בגיבורינו תורה ובמיוחד רגע לפני המשחק או ההתמודדות המכרעת. הוא זה שיכניס את הגיבור אל הארץ המובטחת - גם אם הוא כמו משה לא יכול להיכנס אליה. את מר מיאגי הגנן היפני המתגלה כמסטר בקראטה מגלם הקומיקאי פט מוריטה שהיה מועמד על תפקידו לאוסקר. בסצנה בלתי נשכחת (מתוך רבות) הוא מכריח את דניאל לצבוע את ביתו ואז ברגע קסום אחד מראה לו איך הוא בעצם לימד אותו קרטה.

בעוד סצנה מופלאה מבין דניאל כי המורה הצנוע שלו איבד את אשתו ובנו בזמן מלחמת העולם השנייה כשלחם כחייל אמריקני. הוא מתבונן במיאגי השיכור, קד קידה ויוצא מהחדר. התלמיד למד כבוד מהו.

לאחר שדניאל הפך לאשף קרטה בעצמו יגיע הקרב שכולנו חיכינו לו מתחילת הסרט והגיבור יתמודד עם אויב חזק ומאיים וכנגד כל הסיכויים ברגע האחרון יגשים את החלום, יזכה בבחורה ויקבל גם לגיטימציה חברתית וכולנו נצא מאושרים ושמחים מהסרט כי גם אנחנו עברנו עם הגיבור את המסע וניצחונו הוא גם הניצחון שלנו - כולנו אוהבים אגדות ובעצם סיפרו לנו כאן סיפור אגדה מודרני.יגעת ומצאת – תאמין! תאמין בחלום האמריקאי ובדברים הטובים  בעולם. (אני אישית רואה את הסצנה שבה משתמש דניאל בטכניקת העגור כנגד ג'וני מהקוברה קאיס בערך כל יומיים).

מעבר לשימוש מדויק בנוסחת סרטי הספורט חשוב לציין את המוסיקה הנפלאה של ביל קונטי, האיש שאחראי גם לנעימת הנושא של רוקי (וכן, נער הקרטה הוא בעצם גרסת הנעורים של רוקי). הסרט שהפך לקאלט מאז צאתו וזכה לשלושה המשכים השאיר את הצופים עם שלל ביטויים שהפכו לקלאסיקה: "ווקס און ווקס אוף", "מי שתופס זבובים עם צ'ופסטיקס יכול להשיג הכל", וכמובן "סוויפ דה לג" - המשפט שאומר המאמן הרע של הקוברה קאיס לג'וני לקראת סיום הקרב כשהוא מתכוון שיש להלחם בצורה מלוכלכת.