איזו שמחה היתה היום בהתאחדות לכדורגל. סוף סוף מצאו מאמן חדש לנבחרת הצעירה, לאחר הליך ארוך ומייגע - כמובן - ולאחר שפירסמו ברבים שהם מחפשים מאמן, והזמינו מועמדים להציע את עצמם. כמובן שהם קבעו תנאי סף נוקשים, הרי למשרה כזאת, של הכשרת דור העתיד של הכדורגל הישראלי, צריך מאמן מנוסה עם רקורד מוכח. לאחר שהם נפגשו בינם לבין עצמם מספר רב של פעמים, עברו על קורות החיים של המועמדים השונים, ובחרו את אלו שיעברו את הסינון הראשוני ויוזמנו לראיון. כמובן שלאחר שהם ראיינו את המועמדים הסופיים, אספו המלצות, בחנו את הקריירה המקצועית העשירה שלהם בתחום האימון, ורק אז, לאחר כל זה ולאחר התלבטויות רבות הם בחרו במאמן החדש, באריק בנאדו.
כל מה שכתבתי בפסקה הראשונה זה שטויות. שום דבר מזה הרי לא קרה במציאות. המציאות היא שהוועדה המקצועית של נבחרות ישראל, בחרה פה אחד במאמן, שעד היום אימן חצי עונה את הנוער של מכבי חיפה ועונה וחצי את קבוצת הבוגרים של חיפה, ולא בהצלחה יוצאת דופן. אתם מבינים? מי שאמור להיות המאמן מספר 2 בהיררכיה של הכדורגל הישראל, לאחר מאמן הנבחרת הבוגרת, שימש עד היום שתי עונות כמאמן ראשי, בסך הכל. מי שרוצה לדעת למה הכדורגל הישראלי הוא חלטורה מוחלטת, ונשלט על ידי אינטרסנטים שונים, פשוט צריך להסתכל על המינוי הזה ואז הוא יבין הכל.
כפי שכתבתי בעבר אין לי שום דבר נגד בנאדו, אני לא מכיר אותו, ואגב מאד אהבתי אותו כשחקן, ויכול להיות שיום אחד הוא יהיה מאמן גדול. הבעיה היא שהמינוי הוא כיום, ובנתונים הקיימים הוא בלשון המעטה מינוי לא ראוי, שרק המנגנון ההזוי של ההתאחדות לכדורגל יכול להמציא.
דרך אגב, ההתאחדות עוד אמורה למנות מנהל מקצועי לנבחרות הייצוגיות. זה כמובן יקרה רק בעתיד, לאחר שהם יגמרו לקבוע את כל העובדות בשטח. לאותו מנהל מקצועי כבר לא תהיה כמובן שום אפשרות להשפיע על זהות המאמן של הנבחרת הצעירה, אבל לפחות הוא יוכל להשפיע על צבע התלבושות והתפריט במזנון, וגם זה משהו. הרי לפי ההגיון של ההתאחדות לכדורגל בישראל הדבר הכי חשוב כשאתה בונה בניין, זה להתחיל ישר מהגג ורצוי בלי יסודות.