עוד לפני ששלב שמינית הגמר הסתיים, כבר אפשר להכתיר את אליפות אירופה 2015 כאחת המוצלחות ביותר שידע ענף הכדורסל. האליפות מאורגנת בצורה יוצאת מן הכלל, ואני מאוד שמח שהקונספט החדש, של 4 מדינות מארחות ולא אחת בלבד הצליח. נוצרה פה הזדמנות, בעקבות המצב באוקראינה, והחלטנו ללכת על משהו חדש – וכבר ביומיים הראשונים נמכרו יותר כרטיסים מאשר בכל האליפות בסלובניה.
הסיבה, ככל הנראה, היא העובדה שבכל לילה משחקת הנבחרת המארחת, כך שהקהל המקומי רוצה להגיע ולראות את השחקנים ואת הנבחרות איתם הם מתמודדים, יש ממש תחושת שייכות של האוהדים לנבחרת שלהם ולכל הבית המוקדם. בכלל, הטורניר מרווח יותר, עם יותר משחקים ויותר אנשים שמעורבים בו. אני חושב שכולם בעד שהשיטה הזו, של 4 מדינות מארחות, תימשך גם בעתיד. כבר בישיבה הקרובה נדון בזה, אבל לדעתי כולם בעד – זה זול יותר להפיק את האירוע, יש קהל גדול יותר והאליפות ברמה גבוהה, כך שזה נכון מכל הבחינות. בעצם נוצר מצב שכמעט כל אירופה מעורבת באליפות.
אם אני צריך להתייחס לסיכויים של ישראל לארח, הם בהחלט קיימים. יש אצלכם תשוקה אדירה לכדורסל, ושני אולמות שיכולים לזכות באירוח – גם ההיכל ביד אליהו וגם הארנה בירושלים, שבהחלט עושה רושם טוב. כמובן שלא צריך שני אולמות, אחד מוצלח מספיק, אבל טוב שיש מבחר. ישראל ידועה בכל העולם, לא רק באירופה, כמדינת כדורסל – בזכות מכבי ת"א, הפועל ירושלים, אבל גם בזכותה של הנבחרת. כולם יודעים שיש אצלכם תשוקה למשחק ולענף, וזה חשוב כשיצביעו על המדינות המארחות.
ישראל טובה, גם האיטלקים יודעים (אלן שיבר)
נבחרת ישראל היא בדיוק כמו כל השנים – לוחמת, מלאת הקרבה, שמנסה לרוץ. מדובר בנבחרת מסוכנת שאף פעם לא קל מולה, כי היא לא מוותרת. לא מעניין את השחקנים אם הם בפיגור או מובילים, הם תמיד ממשיכים לשחק ולנסות לנצח. אם הם סיימו במקום השני בבית המוקדם, זה אומר הכל. הם פה לא במקרה, אלא כי הם טובים, וגם באיטליה יודעים זאת.
לנו, האיטלקים, יש נבחרת טובה, סוף סוף, אחרי הרבה שנים. יש מספר שחקני NBA ואליהם מצטרפים שחקנים בכירים כמו ג'נטילה, האקט, מלי. זו נבחרת טובה מאוד, אבל זה לא מספיק. צריך לדעת להפוך את הנבחרת הזו מטובה למצליחה. יש אווירה טובה בנבחרת, נראה שהם חברים, ואין להם אגו. לא משנה כמה יקלע שחקן כזה או אחר, המטרה המשותפת להצליח. זה מזכיר לי את הנבחרת מהימים שלי. ככה משחקים כדורסל טוב.
אין הבדלים גדולים בין הנבחרות, וזה סוג של גמר בגלל שזה נוק-אאוט, לכן הצד המנטלי מחשובה. הכל יתחיל מהגנה, אבל גם הקליעות מחוץ לקשת יכולות לעשות את ההבדל. מאוד חשוב לשתי הנבחרות לא ליפול בגלל הלחץ, לעלות רגועות ולא לחשוב שאם אתה מפסיד אתה מודח – אבל זה תמיד יושב בראש. הספסלים יהיו גורם מכריע במשחק מסוג כזה.
לסיכום, באופן כללי יותר, קשה לי להגיד מי הנבחרת החזקה בטורניר, אבל דבר אחד בטוח – נגמרו המשחקים הקלים. איסלנד חסרת המזל לדוגמא הוגרלה לבית הכי קשה שאפשר, הפסידה שוב ושוב, אבל הוכיחה שיש לה מה למכור. כלום לא קל יותר, וכל משחק כמעט הוא כמו גמר גביע, בטח מהשלב הנוכחי.
דינו מנגין, מחכה הרבה שנים להצלחה איטלקית (gettyimages)