ביום שבת יעקבו כל חובבי הכדורגל הישראלי אחרי משחק הנבחרת בטדי מול קפריסין, כשבסוף המשחק ישנה אפשרות יותר מסבירה שהכחולים-לבנים ימצאו עצמם בפלייאוף בעלייה ליורו 2016. רגע אחרי סיומו של המחזור השישי, וקצת לפני השבוע הגורלי של הנבחרת, זה הזמן לסכם את פתיחת ליגת העל, בצל האירועים האלימים האחרונים שהעיבו מעט והעכירו את האווירה.
שישה מחזורים זה מעט, אבל הם הספיקו לייצר לנו את ההתרסקות העונתית הקבועה של מכבי חיפה שנמצאת במקום האחרון. מנגד, במקום הראשון (כמה מפתיע) מכבי ת"א שנהנית מהאולימפוס של ליגת האלופות מול המעברים לביצה המקומית. למרות הקשיים היא תהיה הראשונה לדעתי שתצליח לזכות באליפות תוך כדי ההשתתפות בצ'מפיונס.
נראה שפתיחת העונה המחישה יותר מתמיד את הפער בין מכבי ת"א למכבי חיפה בעידן הנוכחי. הצהובים מובילים את הטבלה, מרוויחים את ורמוט ויצחקי (רק שיהיה בריא) לליגה ויש להם עומק בלתי נגמר. דור פרץ ממשיך את ההתפתחות שלו. כבר בעונה שעברה ראיתי אצלו משהו שונה. בוגר, אינטליגנטי ובעל פוטנציאל בוגרים גדול. לשמחתי גם סלבישה יוקאנוביץ' (שהיה קשר אחורי) הבין שהמקום של פרץ הוא בקישור ולא כבלם. מתחילת הדרך הוא נראה כמו השחקן הישראלי הצעיר היחיד שיכול בעתיד למלא את התפקיד של גל אלברמן.
לעומת זאת, מכבי חיפה של השנים האחרונות מזכירה לצערי את מכבי ת"א טרום עידן גולדהאר. המון ציפיות ואפס הישגים. שחקנים שיום אחד גדולים מהמועדון ויום אחר מועמדים להדחה. קבוצה בלי דופק. נתק בין קבלת ההחלטות לשטח. יותר כותרות מחדר ההלבשה מאשר על מה שקורה במגרש. מועדון בסדר גודל של חיפה צריך צוות ניהולי ספורטיבי חוץ מהמאמן. כמה מאמנים ושחקנים מכבי חיפה תחליף עד שיפול האסימון? מכבי חיפה אולי תעשה סדרת ניצחונות כשלא יהיה עליה לחץ של תארים אבל המוקשים הבאים יחכו לה בפינה. בינואר. בקיץ.
דסה מול עטר, זאת שעולה וזו שיורדת (אלן שיבר)
רוני לוי, שהיה בצדק המועמד הישראלי הטבעי לתפקיד, יודע בתוך תוכו שהיה צריך להכין את הקבוצה אחרת ולנהל את המשברים של תחילת העונה בצורה שונה לגמרי. מקצועית, אנושית ותקשורתית. יהיה מעניין לראות איך הוא ישקם את העסק במהלך העונה. נקודת האור היחידה במכבי חיפה הוא אופיר קריאף שנראה מצוין והפך לדינמו בקישור. אם (והדגש הוא על אם) ימשיך ככה אולי זו תהיה שנת הפריצה שלו בקריירה. יחד איתו רוני לוי נטש את ה-2:4:4 שקירטע מתחילת העונה ועבר למערך של 3:3:4 הרבה יותר דינמי ואגרסיבי. אוברניאק, שמשחק לצד קריאף (כשני קשרי 50-50), עדיין לא מחובר ולא משפיע על הקבוצה. במערך כזה צריך שחלוץ המטרה ושני הקשרים שמצטרפים יבקיעו ויבשלו. כרגע זה לא קורה באף אחת מהעמדות ונראה האם חיפה תשפר את זה כדי להתרומם ולפחות לחזור לצמרת.
מי שכן עשתה את זה סוף סוף בשבת היא הפועל באר שבע שהתפוצצה עם חמישייה נגד מכבי פ"ת. כמו מכבי חיפה, גם היא משחקת 3:3:4 וברדה כחלוץ שפיץ עם צמד וראדי עם שער ובישול מעמדת ה-50:50 נתנו דוגמא מצוינת איך מערך כזה הופך להיות אפקטיבי. הבעיה של ברק בכר, כרגיל, תהיה איך לשחק עם הסגל העמוק מבלי לאבד את השחקנים המובילים. בחלק מהמשחקים הקודמים הם נראו לחוצים. אצל ברדה זה השתחרר השבוע, בוזגלו רחוק מהכושר של העונה שעברה (אולי בגלל הפציעה) וארבייטמן עוד לא נכנס לעניינים. מצד שני, מליקסון נראה הרבה יותר טוב. לקבוצה הזו פוטנציאל נהדר להיאבק עד הסוף וזה יעשה אך ורק בניהול נכון של ההיררכיה על ידי בכר.
מכבי פתח תקווה קיבלה חמישייה שהורידה אותה לקרקע אחרי פתיחת עונה חלומית. היא יכולה וצריכה להגיע לפלייאוף העליון. כדי להישאר בצמרת היא חייבת לזכור כל משחק שהיא עדיין קבוצה צנועה עם סגל שחקנים בינוני ותקציב קטן. אם רן בן שמעון יצליח לשמור על העקרונות של צניעות, עקשנות, משחק הגנה בלתי מתפשר וניצול הזדמנויות מקסימלי כולל מצבים נייחים, היא תחזור לימים שמכבי פתח תקווה הייתה מועדון חזק שגידל שחקני בית וידע מנטלית להתגבר על יריבות עם תקציבים גדולים יותר.
ראדי משאיר את מכבי פ"ת מאחור (דני מרון)
הפועל תל אביב מחפשת מאמן ומחפשת את עצמה אחרי הפיאסקו עם מנדיונדו. עדיף לה לחכות ולמצוא מישהו לטווח ארוך. גם ככה היא לא תרוץ העונה לאליפות. היא הביאה כמה צעירים שצריכים להתרגל להיות במועדון גדול ולהוכיח שהם שווים את המקום שלהם במועדון כזה. עד שזה יקרה היא תלויה בזרים. וינטרה בהגנה. אנטאל ובומבה מקדימה. פינטילי באיזון של הקישור. כרגע זה לא יותר מבינוני. לפחות באדיר מוציא נקודות בתקופה הזו כדי לתת שקט ובטחון עד שיגיע האיש הנכון. השאלה האם יש לכבירי בכלל את האיש המתאים בתקציב שנשאר לו?
קרית שמונה היא לא אותה קבוצה מהעונות האחרונות. היא איבדה את עמוד השדרה: שיר צדק, רועי קהת וקולה. היא נותנת הזדמנות לחסארמה חסר הניסיון על הקווים. מצד שני היא מגדלת צעיר מבטיח כמו עדן שמיר בקישור ויש לה את אחמד עאבד שנראה מצוין עד עכשיו. מנגה חוזר מפציעה וזו בשורה טובה לקבוצה של איזי שרצקי שכל שבוע מתחפשת לקבוצה אחרת. פעם טובה מאוד ופעם חלשה. גם העונה היא קבוצה שצריכה להגיע לפלייאוף העליון.
בית"ר ירושלים שניצחה בדוחא, סוף סוף מתחילה לשחק בסגל ראוי כשצירפה 4 שחקנים משמעותיים: חסוס רואדה, אלעד גבאי, דן איינבינדר וניקיטה רוקאביצה. עכשיו יהיה אפשר לשפוט את העבודה של דראפיץ', לצפות לכדורגל טוב והתמודדות על פליאוף עליון. השחקנים הכי טובים שלה העונה הם בוריס קליימן ועומר אצילי ושניהם חתומים על הניצחון בסכנין. עומר אצילי, במיוחד כשהוא נכנס עם רגל ימין מקו שמאל, הופך לאחד השחקנים הכי חמים ואיכותיים בליגה. בני סכנין מצד שני, על אף ההפסד, משחקת כדורגל לא רע והיא לא אמורה להיאבק בתחתית.
הרומנים של הפועל. המנוע של האדומים (האתר הרשמי)
מי שאמורות לדאוג מאוד מהתחתית, נכון לעכשיו, הן כפר סבא ובני יהודה העולות החדשות. כפר סבא מנסה לשחק מסודר ומאורגן. הבעיה שהיא איטית בהגנה ונאיבית. בני יהודה מתפזרת ומתפרקת כמעט כל פעם שהיא סופגת. היא יכולה לשחק מחצית נהדרת ואז להילחץ בהגנה, לעשות טעויות טיפשיות, לאבד את המרחקים הנכונים בין ההגנה לקישור ולהתקפה וזה עניין של זמן עד שהיא סופגת שוב. סביר להניח שעם הזמן גם הפועל עכו המפתיעה תצטרף למאבק הזה. שאפו להוכנבוים על פתיחת עונה יפה על אף ההכנה הבעייתית. גם הפועל חיפה יכולה למצוא את עצמה נלחמת שוב על חייה כי המשחק שלה מפוזר. היא לא מוצאת נוסחה מתאימה בין משחק הגנתי למשחק התקפי עדיין. בולט שחסרה לה איכות בחלק האחורי.
הפועל רעננה עם פתיחת עונה טובה - למרות החלל שוואקמה השאיר - מוכיחה שהסגל שלה אלמוני אבל ראוי ליותר קרדיט. חיים סילבס מעמיד את אחת הקבוצות הכי מעניינות טקטית ואם ימשיך ככה הוא יקבל קבוצה גדולה יותר בהמשך הדרך. מי שהכי קשה לפענוח היא מכבי נתניה שסבלה מפציעות של שחקני מפתח שקרעו רצועות בברך (ערן לוי, דיא סבע, ישראל זגורי ועומר פרץ). בלתי נתפס לקבוצה שבקושי שיקמה את עצמה בקיץ ובנתה סגל צעיר טלאי על טלאי. למזלה יש לה את חמזה בארי הנהדר והאוהדים צריכים לגלות הרבה יותר סבלנות לשלומי דורה. רק בעונה שעברה הוא הוביל מסע הישרדות מדהים של עכו, מגיע לו קרדיט וזמן לאור הנסיבות. היא יכולה וצריכה להישאר בליגה אבל חייבת את הקהל לצידה ולא כזה שמלחיץ את המערכת.
המצטיינים שלי עד עכשיו: בוריס קליימן, אלי דסה, עומר דנינו, מארק ואליינטה, אבי ריקן, גל אלברמן, מהראן ראדי, עומר אצילי, חמזה בארי, אחמד עאבד, ערן זהבי.