אתה נמצא במרכז הבמה, אור הזרקורים עליך. הכדור אצלך בפינה שאתה הכי אוהב במגרש, אתה כבר יכול להרגיש איך הרשת זזה כשהוא עובר דרך הטבעת. אבל אתה מחטיא. שוב. ושוב. ושוב. אם נתעלם לרגע מהקליעה המטורפת מחצי המגרש ששלחה את המשחק בין טורונטו למיאמי להארכה, המצב שהרגע תיארתי, הוא מצבו של קייל לאורי בשמונת המשחקים שלו בפלייאוף. למעשה, אצלו זה כבר סוג של בעיה כרונית, ולצערו – המספרים מספרים את הסיפור.
נכון להיום, מבין השחקנים הפעילים, שזרקו לפחות 300 זריקות בפלייאוף, ללאורי יש את האחוזים הגרועים ביותר, פחות מ-35% – השחקן הקרוב ביותר אליו, הוא גם הזה הקרוב ביותר אליו פיזית – דמאר דרוזן – חברו לקבוצה. בפלייאוף הנוכחי אין גרף שיפור. לאורי ירד מ-21.2 נק' בממוצע, 42.7% מהשדה ו-38.8% מחוץ לקשת בעונה הסדירה, ל-13 נק' בממוצע, 30.6% מהשדה ו-16% משלוש.
נסיבות מקלות דווקא יש לו השנה. את עשרת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה הוא העביר עם דלקת חמורה במרפק של היד הקולעת, שנפתרה רק לאחר ניקוז הנוזלים ממנה. הירידה התחילה כבר באותם משחקים עם 32% בממוצע, ולא נפסקה עם הכניסה לפלייאוף. במשחק הראשון מול מיאמי, חוסר הביטחון מסיום העונה ומהסדרה הרעה מול אינדיאנה, כבר ניכר עליו – הוא קלע 7 נקודות בלבד עם 3 מ-13 מהשדה, נראה אפטי לפרקים רבים, והיה רחוק שנות אור מהאולסטאר שהפך להיות בשנתיים האחרונות.
המספרים אומרים הכל (getty)
השלשה המשוגעת מהלילה (getty)
"ויתרתי על המון זריקות. המון זריקות. זה מה שאחוזי הקליעה הרעים עשו לי" אמר לאורי לאחר ההפסד למיאמי. במהלך הראיון עם העיתונאים המקומיים, עירסל בידיו כדור – הוא סיפר שהוא הולך לזרוק קצת לבד, לנסות ולחזור ליהנות מההרגשה. לבד זה מושג לא אמין במונחים של 2016, ולמרות שמדובר היה במבט מרוחק, אפשר היה לראות את לאורי עם הקפוצ'ון על הראש, עומד מחוץ לקשת השלוש באייר קנדה סנטר, וזורק. בעיקר קולע ליתר דיוק. הוא עמד שם עד אחת לפנות בוקר, מנסה לנקות את הראש ממה שעבר עליו בחודש וחצי האחרון.
"אני קולע טוב כשאני זורק לבדי. אבל אני לבדי. זה מוזר. עברתי תקופות כאלה בעבר, אבל כשזה קורה בפלייאוף זה הרבה יותר קשה. אני צריך להוציא את עצמי מזה". הדבר המוזר כאן, הוא שלמרות שהרכז שלה משחק כמו הצל של עצמו, וגם דרוזן לא נראה הרבה יותר טוב ממנו, טורונטו הצליחה להבריח חלק מכובד משדי העבר שלה – לראשונה מאז 2001 היא עברה סיבוב בפלייאוף, ולראשונה בתולדות המועדון, היא הצליחה לנצח סדרה של שבעה משחקים.
אז אם הדברים האלה קרו כשלאורי לא באמת קיים ברמה הרגילה שלו, אפשר רק לדמיין מה הראפטורס יעשו אם הוא ייצא מדיכאון הפלייאוף בו הוא שרוי. אבל עד שהגארד בן ה-30 לא יוכיח שהוא מסוגל להתעלות ברמות הגבוהות, כל מה שנותר לנו הוא לדמיין, ולטורונטו, כך נדמה, להתחיל לתכנן את העונה הבאה.
ניתן רק לדמיין לאן הם מסוגלים להגיע. דרוזן ולאורי (getty)