ביטחון ואמונה

זהו, היום אפשר לומר באופן רשמי שנבחרת ישראל הגיעה למאני טיים של קמפיין מוקדמות המונדיאל. לא צריך להתעמק יותר מדי בטבלת הבית ובאיכות הנבחרות כדי להבין שצמד המשחקים מול אלבניה הם החשובים ביותר עבור הנבחרת. הרי פחות מ-12 נקודות, שחצי מהן הושגו, מול מקדוניה וליכטנשטיין הן תנאי סף, ובאותה המידה - אם תשיג ישראל יותר מ- 0 נקודת בארבעת המפגשים מול איטליה וספרד, הרי שתהיה זו סנסציה. כך, בעצם, מובן לכולם שהמקום השלישי, שאיננו רלוונטי מבחינת העפלה למונדיאל, אך קריטי מבחינת הדירוג לעתיד והיוקרה, יוכרע בצמד המשחקים בין ישראל לאלבניה. גם המארחים כאן מבינים ויודעים זאת, ומבחינת נבחרת ישראל, זהו פשוט הזמן להתעלות.

אין זה סוד שעד לפני כמה שנים היו מצביעים כולם על ישראל כפייבוריטית ברורה בכל דו קרב בין הנבחרות. אלבניה, מדינה שיצאה כהגדרת תושביה החמים מ״החושך הקומוניסטי״ רק לפני 25 שנה, נבנתה ושוקמה באיטיות רבה. לא צריך לבלות יותר מדי זמן בטיראנה כדי לחזות ברצון העז של המדינה הצנועה לישר קו עם המערב והקידמה, אבל גם להבחין שהדרך לשם עוד ארוכה. שלא לדבר על הפריפריה, כלומר כל מה שמדרום וצפון לטיראנה הבירה.

גם בכדורגל לא היה לאלבניה מה למכור לאורך השנים. אמנם אנחנו זוכרים את ויקטור פאצ׳ה האדיר, ואוהדי מארסיי מתים על לוריק סאנה, אבל האיכות שהסתובבה כאן באיזור מעולם לא גובשה לכדי נבחרת אחת מלוכדת ורצינית. עד לדצמבר 2011. אז מונה לתפקיד המאמן הלאומי גי׳אני דה ביאסי האיטלקי. דה ביאסי שחגג לא מזמן 60, העביר את רוב קריירת האימון שלו באיטליה במועדונים בינוניים. מאז מונה למאמן נבחרת אלבניה חרט על דגלו אג׳נדה ברורה: לא להסתמך על שחקני הליגה המקומית החלשה, אלא רק על לגיונרים שרובם המכריע הינם מהגרים ובני מהגרים שברחו מהמדינה לאור הקשיים בה.

כך ליקט דה ביאסי סגל שהלך והתחזק. להוציא את השוער השלישי, כל הסגל מורכב מאלבנים שמשחקים ברחבי היבשת ורובם בהצלחה גדולה. כך, מנבחרת שבילתה באיזור הנמוכים ביותר של דירוג פיפ״א, רמת המשחק המשחק השתפרה, התוצאות לא איחרו לבוא, ולשיא כמובן הגיע הדברים עם ההעפלה הראשונה בתולדות המדינה לטורניר גדול, יורו 2016 בקיץ האחרון.

עם נתוני הפתיחה הללו, אין ספק שאלבניה בנקודת הזמן הזו עדיפה על ישראל. המומנטום והרוח איתה. אבל מבט קצת יותר מעמיק על היכולת הטקטיות ואופי המשחק, אמורים לייצר פתח של תקווה לנבחרת ישראל. האלבנים מצטיינים בעיקר בהתגוננות. הנבחרת של דה ביאסי מיומנת מאוד בלהמתין ליריבתה בהגנה, לאפשר לה ליזום ואז להתנפל, לחטוף הכדור ולצאת להתקפות מתפרצות קטלניות. במשחק ביתי באצטדיון הקטן והלוהט באלבסן, מצפים כולם כאן מאלבניה להוביל וליזום, אבל בכך היא פחות מצליחה בדרך כלל. מול מקדוניה התקשו מאוד האלבנים והזדקקו לנס כדי לנצח בבית בתוספת הזמן.  במחנה הישראלי רווחת התחושה ערב המשחק, שאם יאמצו את רעיון המשחק האלבני, כלומר יתגוננו ויאפשרו לאלבנים את התחושה שהם מחזיקים יותר בכדור, אפשר יהיה לאתר את נקודות התורפה של המארחים ולהכות בזכות יציאה מהירה להתקפות.

לא רק התקשורת והציבור הישראליים עוסקים בלי סוף בנושאי האבטחה סביב המשחק ונבחרת ישראל. גם האלבנים בטירוף סביב זה. שגרת חייהם של תושבי טיראנה והסביבה, שלא לדבר על כוחות השיטור העצומים שהוקצו למשימה - השתנו לחלוטין ביומיים האחרונים. מי שאיננו חלק מהמשלחת הישראלית יכול היה כמובן להצניע לכת ולהסתובב בטיראנה ולהרגיש אותה. עיר יפה, משתקמת ומתפתחת. האנרגיות תוססות והציבור המקומי נראה רעב מאוד לחיים. המסעדות הזולות מלאות, גם מרכזי הקניות וחיי לילה שוקקים ומלאי סטייל. אחד הדברים ששמענו הכי הרבה במהלך האינטרקציות המגוונות עם התושבים המקומיים הוא שהסיבה לכך שהמשחק עבר משקודר המרוחקת לאלבסן לא קשור בכלל לענייני ביטחון, אלא לחשש אמיתי מפני פגעי מזג האוויר.

בימים האחרונים גשום מאוד באלבניה, ובמדינה זוכרים היטב את דחיית המשחק מול מקדוניה לפני שלושה חודשים בגלל הגשמים החזקים במגרש בשקודר שהוצף. באלבסן, גם אם ירדו גשמים עזים, מערכת הניקוז טובה יותר וגם המשקעים, על פי כל הנתונים והתחזיות, צנועים יותר. זה מה שחושב האזרח הפשוט באלבניה. הרי תמיד בשעות כל כך מתוחות מבחינה בטחונית גם צצות תיאוריות קונספירציה. כמובן שכל איש אבטחה שנמצא כאן ייגחך על התיאוריה של הרחוב האלבני וימהר להזכיר שהאיום הבטחוני רציני ומוחשי.

נחזור לכדורגל. הערב ברבע לעשר תעלה  הנבחרת של אלישע לוי למשחק החשוב ביותר שלה בקמפיין. למרות כל העיסק באבטחה חסרת התקדים, שחקני הנבחרת מנותקים לחלוטין. שבע קומות במלון המפואר פלאזה טיראנה הוקצו ובודדו לחלוטין עבור המשלחת הישראלי. בשבע הקומות הללו מקיימת הנבחרת את שגרתה. מתאמנים קלות באחד מאולמות הכנסים, עוברים טיפולים ומנצלים את הזמן הרבה לצפייה בסדרות משובחות ומשחקי מחשב. ביבראס נאתכו למשל, חווה עונה נהדרת עם מנצ׳סטר סיטי במשחק הפוטבול מנג׳ר החדש, וזה עוד מבלי שפנה לצסק״א מוסקבה בניסיון להחתים את עצמו. בקיצור, עסקים כרגיל מסע לחו״ל כמו כל מסע לחו״ל עם הנבחרת, כשברקע מרחפת האווירה הרצינית אך המשוחררת וחסרת הלחץ שמוביל אלישע לוי.

הערב באלבאסן הרוח והאנרגיות אמורים להיות מנת חלקה של הנבחרת המקומית עם תמיכת הקהל שלה, אבל לישראל יש לא מעט מה למכור. לשם כך נדרשת הכנה טקטית מדוקדקת, נחישות גדולה ובעיקר תיאום רב בין השחקנים בעמדות השונות. נתוני הפתיחה ברורים. גם יחסי הכוחות.לא פחות. תיקו ומעלה לישראל יקנה את השקט והביטחון הנדרשים להמשך הדרך על המשימות המורכבות שלה, ולכן במובנים רבים הערב מתחיל הקמפיין, וזה הזמן להתעלות.