שתי קבוצות הגיעו למשחק בממונטום הפוך לגמרי. מכבי ת"א הגיעה ברצף ניצחונות משכנע, הפועל ירושלים הגיע ברצף הפסדים שהפך כבר למשבר. ראינו אתמול משחק מאוד אגרסיבי בין הצהובים לאדומים. המון פיצוצים בחסימות, גגות של אמארה סטודמאייר. הרבה עבירות. פיזיות והמון כוח ראינו על המגרש ואלה הדברים שבסופו של דבר גם הכריעו את המפגש.
דווקא לפי ההיסטוריה של המפגשים בין הקבוצות, ירושלים בדרך כלל כבר מגיעה להיכל בפיגור של 15-20 נקודות. הייתי בטוח שמכבי תפרק את י-ם, אבל אצל מכבי של השנה, הדברים נראים אחרת. היא קבוצה שקצת איבדה את הדרך שלה והפכה למשהו אחר לגמרי ממה שהתרגלנו. הקבוצה של רמי הדר הגנתית יותר, משחקת פוזשן פוזשן, פחות על ממונטומים. פעם מכבי הייתה משחקת על ריצה, האוהדים היו מרימים את ההיכל וכל משחק היה שואו. היום מכבי משחק כדי לסחוט את הניצחון ולא יותר מזה. שמענו את שמעון מזרחי אומר שזה זמן לנקמה על כל ההפסדים, האחרונים לירושלים ומכבי הצליחה לנקום.
מנגד, ירושלים שיחקה כדורסל מדהים. היא קלעה באחוזים גבוהים מחוץ לקשת. אני רק תוהה מה היה קורה אם הכדורים לא היו נכנסים ב-3 הרבעים הראשונים. זה לא משהו לבנות עליו להמשך. ירושלים לא מצליחה לשחק עם גבוהים אמיתיים. אמארה סטודמאייר, שתופקד ב-NBA כפאוור פורוורד, משחק בליגה כסנטר ורואים שהדבר קצת שונה לו. למרות זאת, הוא הצליח להיות משמעותי בהגנה, אבל עדיין רואים שלירושלים אין גבוהים אמיתיים.
שיחק טוב, אבל לא סנטר אמיתי. סטודמאייר (אלן שיבר)
משחק שהוכרע בשניות הסיום (אלן שיבר)
לגבי הישראלים, אני הייתי מאוד מודאג מאיך שהישראלים הגיעו למשחק. בר טימור נמצא בכושר ירוד, אליהו לא פגע וגם יותם הלפרין לא מעורב מספיק. מנגד, אי אפשר להגיד שהישראלים של מכבי, יוגב אוחיון, גל מקל, גיא פניני ודגן יבזורי, היו במצב טוב יותר. אני מאוד מודאג ממה שיקרה בקיץ בנבחרת ישראל. השחקנים האלה, משתי הקבוצות הגדולות בארץ, הם המובילים של הנבחרת וחייבים אותם בכושר משחק מלא במדים הלאומיים.
דווקא אתמול הישראלים כן הצליחו להגיע למשחק ונתנו תפוקה מלאה לדקות שקיבלו, בשני הצדדים. אליהו (14 נק') וטימור (12 נק') הצליחו להוות חלק משמעותי בהתקפה של י-ם. בצד השני, סילבן לנדסברג התאושש מהפציעה (11 נק') וגם אוחיון ופניני היו פאקטורים משמעותיים. הישראלים של מכבי קלעו 37 נק' ושל ירושלים 34, זו מנה יפה מאוד. אם כל משחק זה יקרה אז אפשר להגיד שאנחנו בדרך הנכונה.
נקודת האור שלי מהמשחק היא יוגב אוחיון. כל רגע שהוא על המגרש מכבי ת"א פשוט טובה יותר. הבחור הזה הוא פצצת אנרגיה. לוחץ על כל המגרש, נותן את הכל וחושב על הקבוצה ולא על עצמו. הרכז מאוד מתאים לשחק לצד גאודלוק, כי הוא לא מכריח את עצמו בהתקפה. מכבי צריכה לדעת להשתמש בו יותר בכלליות. אתמול הוא שיחק 30 דקות והיה מצוין. שני משחקים בשבוע מכניסים שחקן בשניה לקצב, ואם הוא ימשיך לקבל דקות, הוא יכנס לעניינים. אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם גיא פניני.
בצד הפחות חיובי נמצא גל מקל. הרכז כרגע בתוך סיטואציה קשה מאוד. מצד אחד הוא אצל מאמן שמאמין ברוטציה קצרה, והוא נמצא בקצה הרשימה. הבעיה של מקל היא שיש לו על העמדה שחקנים טובים שמתפקדים כרגע, מה שלא מאפשר לו להוכיח את עצמו. אני במקומו לא הייתי ממהר לקום ולעזוב, אבל זו יכולה להיות אופציה טובה בשבילו לחשוב מה עושים עם הקריירה במקרה שדברים ימשיכו. ועדיין, זו עונה ארוכה, ויהיו למקל עוד הזדמנויות להגיע מהספסל ולהוכיח את עצמו על המגרש.
טסים עם שחקני מכבי FOX ת"א למשחקי החוץ >>
למרות ההפסד, הישראלים של י-ם סיפקו את הסחורה (אלן שיבר)