לא יפריד בינינו דבר

הם מופיעים מעל במות ענק ויומיים לאחר מכן יושבים על הכיסא ביציע האיצטדיון או האולם. הם עולים להופיע לבושים במדי הקבוצות האהובות שלהם ואלפי אנשים בקהל, מזמזמים בהופעות שלהם שירי הלל לקבוצת הכדורגל. חלקם מכהנים כחברי הנהלה, נשיאים של כבוד ואחרים אפילו נעצרים בקטטות מחוץ לאיצטדיון.

הערב ב-23:30 ב-5SPORT: פרק הבכורה של "המוזיקה של הספורט": על הקשר המיוחד בין שני התחומים

המוזיקאים הגדולים ביותר הם בדיוק כמו כל אחד מאיתנו, אוהדי ספורט, שרק מחכים למשחק של הקבוצה שלהם. אותם אוהדים כתבו שירים בהשראת האהבות הגדולות שלהם, ואנחנו? רק יכולים ליהנות משילוב כל כך איכותי בין שני התחביבים שממלאים לנו את החיים. רגע לפני שעוד מחזור יוצא לדרך בליגות האירופיות השונות, בחרנו את 10 הלהקות/זמרים שהכי מזוהים עם קבוצות ספורט. מזמינים אתכם לזוז...

האמן: וויליאם גאלגר (" אואזיס").
האהבה: מנצ'סטר סיטי, אנגליה.
החלק האומנותי: הלהקה הבריטית, שהייתה מהמובילות בעולם בשנות ה-90, הורכבה בין היתר מהאחים ליאם ונואל גאליגר, שני ילדים מופרעים ממנצ'סטר שנזרקו מכל מערכת חינוך אליה היו שייכים.

נואל, האח הגדול, הצטרף ל"אואזיס" בתנאי שיהיה כותב השירים היחיד והמלחין הבלעדי של שירי הלהקה. השילוב עבד יפה מאוד עד שנת 2009, בה נואל גאליגר הכריז כי הוא עוזב את הלהקה ובכך מפרק אותה באופן סופי.

הקשר לקבוצה: לאן הלך נואל? כנראה שלהיתפס שוב שיכור בקטטה מחוץ ליציעי איצטדיונה הביתי של מנ'צסטר סיטי. נואל, כבר מגיל צעיר, הוא אחד האוהדים המפורסמים ביותר של הקבוצה. כילד בעייתי למשפחה ממעמד בינוני מפרברי העיר, הוא מצא עצמו נמשך לכדורגל ולמנצ'סטר סיטי בפרט.

לא פעם ולא פעמיים שר גאליגר על הבמה שירי אוהדים של מנ'צסטר סיטי, ורגע מרגש במיוחד נרשם בסוף המשחק האחרון של עונת 2013/2014, בה זכתה סיטי אליפות לאחר מאבק עונתי נגד ליברפול, כאשר הקהל שר את"WONDERWALL" של אואזיס.

יצא מפיו: "לא משנה מה יקרה היום, אנחנו עדיין אוהבים אותך ואת הקבוצה" (לפפ גווארדיולה, לפני הדרבי נגד מנצ'סטר יונייטד).

האמן: אדם לוין, "מארון 5".
האהבה: לוס אנג'לס לייקרס, ארה''ב.
החלק האומנותי: אדם לוין מפורסם מתוקף היותו סולן להקת "מארון 5" מאז שנת 2002 ובשנים האחרונות גם כמנטור בתוכנית "דה ווייס" בארה''ב. לוין, בן למשפחה יהודית, נולד בלוס אנג'לס ועסק במוזיקה כמעט כל שנות חייו.
הקשר לקבוצה: לוין בילדותו היה ילד ביישן וחסר ביטחון. הוא שיחק כדורסל בקבוצה שאביו היה המאמן שלה, ובגיל 6 זרק את זריקת הניצחון במשחק המכריע של טורניר מקומי. האירוע הזה שינה את אדם הצעיר, גרם לו להתאהב בכדורסל אפילו יותר ונתן לו את הביטחון להצלחה בהמשך השנים. כילד שהתאהב בכדורסל וגדל בלוס אנג'לס, לוין התחבר ללייקרס, ונהג לקחת את בנות זוגו המתחלפות למשחקי הכדורסל של הקבוצה, עד אשר "התמסד" והתחתן עם בחירת ליבו, הדוגמנית בהאטי פרינסלו. בירח הדבש שלהם, ביקרו אדם ובהאטי במשחק הקבוצה נגד דנבר במה שזכה לסיקור עצום בתקשורת.

יצא מפיו: " #LAtoLA" (ציוץ של לוין לטוויטר שלמעשה לוקח חלק בקמפיין הקבוצה להביא את למארקוס אלדרידג' ללייקרס. לציוץ התווספה תמונה של לוין עטוף בחולצת הקבוצה ככשמו של אלדרידג' עליה).

האמן: אדי ודר ("פרל ג'אם").
האהבה: שיקגו קאבס, בייסבול, ארה''ב.
החלק האומנותי: אדי וודר, סולן להקת Pearl Jam  נולד בשיקגו ואת רוב ילדותו העביר בעיר שכל כך אהב. וודר, עם קולו הנוגה, שילב בין קריירה כסולן של להקת גראנג' מפורסמת מאוד לצד היותו זמר עצמאי שכתב את אחד מהפסקולים הטובים ביותר מאז ומתמיד לסרט "into the wild".
הקשר לקבוצה: החיבור של וודר לקבוצות העיר שיקאגו היה כמעט מיידי, אך מעל לכולן בלטה שיקאגו קאבס, קבוצת הבייסבול של העיר. אותה לוזרית נצחית, מעין אנדרדוג מובהק - דומה במעט לוודר עצמו שגדל ללא אבא ונשר מבית הספר התיכון.

כשגדל והפך למפורסם מאוד, חלומו של וודר להתהלך על שדה המשחק באיצטדיונה הביתי של הקבוצה התגשם, אך מכיוון קצת אחר. לא פעם ולא פעמיים הוא הוזמן לשיר את המנון ארה''ב לפני משחקים באיצטדיון "ריגלי", אצטדיונה הביתי של הקבוצה משיקאגו.

ב-2008 כתב וודר את השיר "All the Way", שידוע יותר בכינויו  "(Someday We'll Go) All the Way". השיר, איתו יכול להזדהות כל אוהד של קבוצה שכבר שכחה מה ההרגשה שלאחר זכיה בתואר, מדבר על כך ש "יום אחד אנחנו נלך כל הדרך" ו"אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שזה רק משחק". אוהדי הקאבס היו שרים אותו ברגעי התעלות או מפלה והשיר הצליח לקלוע לתחושות שכל אוהד שהיה שם עם קבוצתו ברגעי השפל והשיא. לפני חודשיים הנבואה של וודר התגשמה ולאחר יותר מ-100 שנים הקאבס זכו באליפות, ומי שר את ההמנון לפני אותו משחק היסטורי? וודר, לבוש בחולצה של הקאבס, שזכה לראות אליפות היסטורית.

יצא מפיו: "לנגן את השיר הזה פה, מול אותו קהל, במקום הכל כך מיוחד בחיים שלי, יהיה לי לכבוד שלא אוכל לתאר לכם בכלל" (במהלך הופעה באיצטדיון "ריגלי" בשיקאגו, על השיר שכתב על הקבוצה).

האמן: אלטון ג'ון.
האהבה: ווטפורד, אנגליה.
החלק האומנותי: סר אלטון ג'ון, או בשמו האמיתי רג'ילנד קנת' דווייט, הוא אחד מהזמרים המצליחים שכבשו את הממלכה. הוא זכה בשישה פרסי גראמי, באוסקר (על פסקול הקלאסיקה המצוירת "מלך האריות"), מכר מאות מיליוני אלבומים ולמעשה נחשב לאחד המשפיעים בסצנת הפופ והרוק, וכל זה בעיקר כשהוא נמצא ליד הפסנתר שהפך לכלי הכי המזוהה איתו.
הקשר לקבוצה:  בגיל 6, נלקח אלטון הקטן כמעט בניגוד לרצונו ליציע האיצטדיון לצפות במשחק של ווטפורד. על המגרש כיכב קליף הולטון. ג'ון התאהב כמעט מיד בקבוצה שלמעשה הייתה הקרובה ביותר פיזית למקום בו גר. הוא בטח לא חשב ששישה עשורים לאחר מכן היציע הזה בדיוק בו ישב, יקרא על שמו. אלטון ג'ון כיהן כחבר הנהלה, יו''ר ולבסוף כנשיא כבוד של "ווטפורד" האנגלית, המועדון אותו ליווה כמעט כל ימי חייו.

מעורבותו הפעילה של ג'ון במועדון נגמרה בשנת 2011 לאחר חילוקי דעות עם שאר הנהלת המועדון, אך הוא נשאר כמובן האוהד המפורסם ביותר של הקבוצה הצנועה מלונדון. בדצמבר 2014 חנך ג'ון יציע חדש ב"וויקראג' רואד", איצטדיונה הביתי של הקבוצה, יציע הנקרא "יציע אלטון ג'ון".

אז נכון שאין מידע על שיר מסוים שכתב ג'ון בהשראת מועדון הכדורגל האהוב שלו, אבל הוא סיפר שלהופיע על הדשא של איצטדיונה הביתי של קבוצתו האהובה היה בגדר הגשמת חלום, ולא סתם בחר לשיר שם ברגישות רבה את שירו המפורסם ביותר, Your song.

יצא פיו: "אנשים צריכים להבין את הכוח שיש לכדורגל ומה שהוא מסמל לאנשים ולסביבה שלהם".

האמן: רוד סטיוארט.
האהבה: סלטיק, סקוטלנד.
החלק האומנותי: קולו הצרוד של רוד סטיוארט מלווה אותנו כבר יותר מארבעה עשורים.
הזמר הסקוטי שנולד וגדל בלונדון, הוא אחד המפורסמים שקיימים בממלכה המאוחדת, כש-"BBC" פרסמו לא מזמן שסטיוארט מכר קרוב לרבע מיליארד אלבומים, ובכך הפך לאחד הגדולים בכל הזמנים.
הקשר לקבוצה: לכל אורך הילדות שלו שיחק סטיוארט כדורגל במועדונים שונים עד אשר זנח את מגרש הדשא לטובת הקריירה כזמר, מה שהתברר כמהלך נכון מבחינתו.

סטיוארט הוא אוהד "סלטיק" הסקוטית מזה שנים רבות, ומקפיד לפקוד את משחקי הקבוצה באופן כמעט קבוע. האהבה וההתרגשות הרבה שלו מכדורגל תמיד היו שם, אך לפי מה שהוא מספר ההתמכרות לסלטיק צברה תאוצה רבה כשפגש את קני דלגליש, כוכב הקבוצה בשנות ה-70, זמן קצר מאוד לאחר ש"קינג קני" עשה את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת של המועדון.

כשסלטיק ניצחה את ברצלונה בליגת האלופות לפני כמה שנים, אי אפשר היה להישאר אדיש לקלוז אפ שעשו המצלמות באיצטדיון על סטיוארט, שמצידו מירר בבכי מרוב התרגשות ושמחה. אחד השירים המפורסמים של רוד הוא You're in my heart"", בו מתהלך סטיוארט לאורך כל השיר על הקו הדק (ויש שיגידו הלא קיים) בין לאהוב אישה לבין לאהוב קבוצת כדורגל, במקרה הזה סלטיק. השיר, איתו נכנסים אנשים לחופה בחתונתם או מקדישים לאהובות ליבם, מדבר על הקושי בלאהוב קבוצת כדורגל (או אישה, תלוי את מי שואלים) ועל הרצון לברוח כל פעם מחדש אבל פעם אחר פעם, לנשוך את השפתיים ולחזור שוב אל החמימות המוכרת.

יצא מפיו: "אני מבקש מכל מי שקורא את זה, לשים את חולצת הפסים הירוקה-לבנה ולגשת לפאב של גורדון ראמזי. מי שיעשה כך, אני אקנה לו בירה" (סטיוארט בפניה נרגשת לאוהדי הקבוצה לאחר הניצחון ב"אולד-פירם" לצאת ולהתגרות באוהד ריינג'רס, השף המפורסם גורדון ראמזי).

הלהקה: "הביטלס".
האהבה: ליברפול? אברטון?
החלק האומנותי: אין אחד שלא מכיר את הביטלס. ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו שינו את פני המוזיקה לנצח כשהפכו את הרוק לכמעט-דת בשנות ה-60 ושימשו השראה לאומנים לאורך חמש העשורים שחלפו מאז. ארבעת המופלאים גדלו בליברפול, שם ייסדו את הלהקה והתחילו ליצור את האומנות האלמותית שלהם. הפולחן כלפי הלהקה גדל עד כדי לימודי תואר אקדמאי באוניברסיטה של ליברפול הנקרא "מדעי הביטלס".

הקשר לקבוצה: חוץ מהשאלה האם פול מקרטני חי או מת, לאורך כל השנים נותרה עוד שאלה אחת לא פתורה לגבי החיפושיות: איזו מהקבוצות של העיר ליברפול מעדיפים חברי הלהקה: ליברפול או אברטון? התיאוריה הרווחת היא שחברי הלהקה לעולם לא הודו "באיזה צד של המרסיסייד" הם כדי לא ליצור שייכות או זיהוי שלהם עם קבוצה מסויימת, דבר שיפגע באהדה שלהם בקרב אוהדי הקבוצה השניה.

חברי הלהקה הקפידו להימנע במתן תשובות באופן קפדני בכל ראיון שבו נשאלו את מי הם מעדיפים, תוך התחמקות עם תשובה צינית או הכרזה כי כדורגל לא מעניין אותם. התשובה השניה נשמעת כמעט מופרכת, שכן הסיכוי שארבעה בני נוער שגדלו בליברפול בשנות ה-60 לא מתעניינים בכדורגל שואף לאפס.

אוהדי שתי הקבוצות במהלך השנים ניסו לשייך את הלהקה הגדולה בהיסטוריה לצד שלהם והשתמשו בשירי הלהקה כדרך קבע. למשל, אוהדי ליברפול חגגו את האליפות של עונת 1963/1964 בשירת "she loves you" אדירה, ואילו אוהדי אברטון שרו לשחקן הקבוצה ג'ון סטונס "Money can't buy you stones" על משקל  השיר המפורסם. למי הם שייכים? יכול להיות שלעולם לא נדע.
הלהקה: Kasabian.
האהבה: לסטר סיטי, אנגליה.
החלק האומנותי: יכול מאוד להיות שחלקכם לא שמעתם על להקת הרוק האלטרנטיבי מהעיר לסטר שבאנגליה. מתחילת שנות ה-90, הלהקה תפסה תאוצה והפכה לשם דבר בממלכה. הם מוזמנים לנגן לפסטיבלי הרוק ויש שמחשיבים אותם לממשיכי דרכם של "אואזיס".

הקשר לקבוצה: חברי הלהקה כולם גדלו בעיר לסטר ומתוקף כך הם כולם אוהדי השועלים. כיאה לקבוצה קטנה, חברי הלהקה נחשבים לצנועים וקומיים למדי, והוכחה לכך קיבלנו שבקיץ שעבר, לאחר שהקבוצה ניצלה בנס מירידה לליגה השניה. טום מייהן, סולן הלהקה, נשאל את מי היית רוצה לראות כמאמן הקבוצה?" ובתשובה צינית למדי ענה: "יורגן קלופ", כשמיד לאחר מכן התפוצץ מצחוק. לבסוף קלאודיו ראניירי הגיע והשאר היסטוריה.

עוד אנקדוטה מעניינת על הלהקה היא שמנגינת שירם "FIRE" נבחרה כפתיח הרשמי של שידורי הפרמייר ליג בעולם למשך כמה העונות האחרונות, דבר אשר נתן להם חשיפה רחבה ברחבי העולם וקונוטציה ישירה של הלהקה לליגה האנגלית. במצעד האליפות של לסטר הפתיעו חברי הלהקה ועלו להופיע בצורה ספונטנית ותגובת הקהל רק הוכיחה כמה הקבוצה אהובה על ידם ויותר מכך, כמה הם אהובים על תושבי העיר ועל אוהדי הקבוצה כולה.

יצא מפיהם: "This one's for the underdogs!!" (הקדשת המופע לאלו שעשו את הבלתי ייאמן, בפתיחת הופעתם באיצטדיון קינג פאוור, במופע שנעל את חגיגות האליפות של הקבוצה אל מול כמעט 100,000 איש).

האמן: חוליו איגלסיאס.
האהבה: ריאל מדריד, ספרד
החלק האומנותי: חוליו איגלסיאס הוא הזמר הספרדי המצליח בכל הזמנים. הזמר, ששמו הפך שם נרדף למאהב לטיני דמיוני או מציאותי בקרב נשות העולם, מכר מאות מיליוני אלבומים שתורגמו ל-77 שפות שונות ברחבי העולם והופיע למעלה מ-5,000 פעמים מסביב לגלובוס.
הקשר לקבוצה: מה שהרבה לא יודעים עליו, שאלמלא תאונת דרכים קשה שעבר בגיל צעיר, סביר להניח שאיגלסיאס היה שחקן כדורגל מקצועני במועדון האהוד עליו, ריאל מדריד. תאונת הדרכים קטעה קריירה מבטיחה כשוער צעיר במחלקת הנוער של ריאל הבלאנקוס ושלחה אותו להתעסק בדבר השני הכי טוב שהוא עשה, שזה לשיר.

איגלסיאס מקפיד לציין בכל הזדמנות שהוא אוהד של הקבוצה מהברבנאו, ושהאהדה הזו הייתה שם מאז ומעולם, כיאה למי שגדל בעיר מדריד ושיחק במועדון בצעירותו. את האהבה למועדון הוא כמובן הנחיל לבנו וממשיך דרכו, הזמר אנריקה איגלסיאס, שגם כן מגדיר עצמו כאוהד הבלאנקוס.

יצא מפיו: "אתה מרגיש את עשרות אלפי האוהדים באיצטדיון, והקסם מתחיל.אתה מרגיש חלק ממשהו אחר לגמרי".

האמן: רוברט פלאנט, "לד זפלין".
האהבה: וולבס.
החלק האומנותי: הסולן האלמותי של אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים, "לד זפלין", היה מאז ומתמיד דמות צבעונית. מעבר לעובדה שזפלין בהובלתו הוציאה מוזיקה שתישאר מיוחדת ומצליחה גם בעוד מאה שנה וזכתה לתהילת עולם עקב כך, רוברט פלאנט הוא טיפוס מיוחד שעבר הרבה מאוד בחיים שלו, קצת כמו מועדון הכדורגל האהוב עליו.

בשנות השבעים העיד על עצמו שהוא "אל מוזהב", רגע לפני שעבר תאונת דרכים קשה יחד עם אשתו מורין. זמן קצר לאחר מכן נפטר בנו קאראק מזיהום קשה. פלאנט בהמשך התגרש מאשתו מורין והביא ילד לעולם עם אחותה של מורין, שירלי. הקריירה שלו נמשכה גם לאחר התפרקות זפלין לקריירת סולו שנמשכת עד היום.

הקשר לקבוצה: פלאנט, עד גיל 5, בכלל נמשך יותר לצד השני של בירמינגהאם, עיר מולדתו. הוא העדיף את ווסט ברומיץ, עד אשר זכה לנפנוף אחד קטן לשלום מצד הכוכב האנגלי הענק של אותה התקופה, בילי רייט. רייט שיחק אז בוולבס (כמו בכל הקריירה שלו כשחקן) והבעת החיבה הקטנה שלו כלפי פלאנט הצעיר גרמה לו לאהוד את וולבס מאז ולתמיד. בשנות ה-60, כשלד זפלין הייתה בשיא תהילתה, התרחק מעט פלאנט מהקבוצה אך פיצה על כך  בשנות ה-70, כשנהג להגיע בדרך קבע למשחקים ואף היה מעורב במתרחש בקבוצה. מאז, פלאנט הוא אחד האוהדים הצבעוניים של הקבוצה ומקפיד להחזיק במנוי עונתי למשחקי הקבוצה.

יצא מפיו: "אני מאוד אוהב לשחק טניס. כשאני מצליח להעביר את הכדור מעבר לרשת ולהשיג נקודה על חשבון היריב, הפרצוף שלו נראה כמו הפרצוף של אוהדי ווסט ברומיץ'. האגו שלהם נפגע, וכמו אוהדי ברומיץ', יהיה להם קשה לשקם אותו" (פלאנט במפגן "חיבה" כלפי אוהדי היריבה השנואה).

רוברט פלאנט שר בוולבס את השיר Big Log, בו כתב "האהבה שלי נמצאת בליגה שהיא כביש מהיר", והקדיש אותו לקהל ולאוהדי הקבוצה:

האמן: פיטר לי סטרלינג,  "דניאל בון".
האהבה: דנדי יונייטד, סקוטלנד.
החלק האומנותי: פטר לי סטרלינג, או בשם הבמה שלו דניאל בון, הוא זמר של להיט אחד שהבליח לרגע בממלכה בתחילת שנות השבעים.
בשנת 1972 הוציא בון את שירו המופרסם היחיד, שנחל הצלחה לא קטנה  "Beautiful Sunday". השיר מדבר על יום ראשון יפה ונעים, שהציפורים בו שרות ויוצאים בו לטיול נהדר. נשמע כמו יום ראשון טיפוסי של אוהד כדורגל, לא?
הקשר לקבוצה: פטר לי סטרלינג נולד בברמינגהאם ונודע כאוהד הקבוצה הסקוטית הבינונית "דאנדי יונייטד", שאף ניסה בכמה הזדמנויות להיכנס כמשקיע בקבוצה ולקחת חלק פעיל בניהולה. אוהדי דאנדי יונייטד, או בכינויים "המנדרינות", אימצו את שיריו של בון, כשהמפורסם שבהם הוא הביצוע לשיר "Beautiful Sunday", אותו ביצעו בגמר הגביע הסקוטי בשנת 2010. ללא ספק, זה היה יום ראשון יפה לאוהדי הקבוצה.

יצא מפיו: "טוב שלקבוצת כדורגל יהיה המנון, ואם זה השיר הזה, אז אפילו טוב יותר!" (על הימצאות שירו ביציעי האיצטדיון).