לפני כשלושה שבועות, בסיום התיקו המאופס של אתלטיקו מדריד מול אלאבס, ניקולאס גאייטן קיבל מכלי התקשורת ציון 2. "איפה להתחיל? הוא היה פשוט זבל", לא חסך אחד העיתונאים, "ההופעה שלו יכולה להסתכם במהלך בו הוא הגיע למצב של אחד על אחד ובמקום להבקיע פשוט רץ ישר לתוך השוער, שלא האמין שמגיע לו כל הטוב הזה. גאייטן היה בר מזל שמותר להחליף רק שלושה שחקנים בכדורגל".
חצי שנה קודם, בחודש יולי האחרון, התקבצו כמה אלפי אוהדים נרגשים ביציע המערבי של אצטדיון הוויסנטה קלדרון וקיבלו את פניו של קשר נבחרת ארגנטינה שחתם בקבוצתם האהובה. לקיצוני הארגנטינאי, חשבו האוהדים, יש את כל התנאים להצליח במדי הקולצ'ונרוס. לקבוצה לא היה אף קיצוני אמיתי בצד ימין, כזה שיכול לפרוץ על הקו ולהגביה כדורים למרכז, אך גם לחתוך לאמצע ולאיים על השער עם רגל שמאל. ניקו היה נראה כמו סוג השחקן שחסר להתקפה המדרידאית.
גאייטן נולד בסן מרטין, בואנוס איירס לפני 28 שנים והחל את הקריירה שלו בבוקה ג'וניורס. הוא עבר לבנפיקה בשנת 2010 ומהר מאוד הפך לאחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה. אף פעם הוא לא היה שחקן של מספרים, ומלבד בעונה שעברה, לא כבש יותר מ-10 שערים בעונה לעולם. למרות זאת הוא תמיד היה חלק מרכזי מאוד בקבוצה שזכתה בין היתר שלוש פעמים באליפות פורטוגל, ופעם אחת בטרבל היסטורי (אליפות, גביע וגביע הליגה). בנוסף, גאייטן הגיע עם הנשרים פעמיים לגמר הליגה האירופית, אך הפסיד בשניהם.
הגיע על תקן כוכב (getty)
ברוב הקבוצות הגדולות בעולם שיטת המשחק כיום היא 4-3-3 עם שילוב של שני קיצוניים שמשחקים עם הרגל ההפוכה. מסי וניימאר בברצלונה, רונאלדו ובייל בריאל ורובן וריברי בבאיירן הם הדוגמאות הבולטות ביותר בשנים האחרונות. אם תרצו, רק בשבוע שעבר ראינו צמד כזה בהתהוות - אנחל די מריה ויוליאן דרקסלר שחגגו על בארסה בפארק דה פראנס.
אחרי גמר ליגת האלופות האחרון, שהסתיים בהפסד כואב ליריבה העירונית בפעם השניה בשלוש שנים, צ'ולו סימאונה כנראה הבין שהקבוצה ההגנתית שלו אמנם רשמה הישגים יוצאי דופן בשנים האחרונות, אבל בשביל לעשות את קפיצת המדרגה האחרונה, לגעת בדובדבן שבקצפת, זה לא מספיק. בשביל ליצור דומיננטיות בליגה, כדי להניף את הגביע עם האוזניים הגדולות ועל מנת להירשם לעד בספרי ההיסטוריה של המועדון, הגיע הזמן גם לחשוב קצת התקפה, ואולי גם ליישר קו עם שאר הגדולות בסגנון המשחק.
לשם כך נחתו בקיץ קווין גאמיירו וגאייטן. הראשון במטרה להיות החלוץ הבכיר ואילו השני כאמור להיות הקיצוני מצד ימין, ושניהם יחד היו אמורים לשחרר את הכוכב של הקבוצה אנטואן גריזמן לשחק במרכז כפליימייקר או כחלוץ שני ולעשות ככל העולה על רוחו.
אך כידוע, תכניות לחוד ומציאות לחוד. ברוב המשחקים העונה, סימאונה החליט להישאר נאמן לעצמו ולא לשנות את השיטה בהתאם לרכש. המאמן המשיך לשחק בסוג של 4-4-2 שכולל לרוב 4 קשרים חזקים במרכז. הארגנטינאי נשאר שבוי לשיטה והשאיר את קוקה וסאול לשחק בצדדים ובעיקר לתמוך במרכז השדה.
סימאונה שבוי לשיטה, גאייטן נותר בחוץ (getty)
אמור היה להיות זה שישחרר את גרייזמן (getty)
במשחק הראשון בו שיחק עם יאניק קראסקו מימין, גאייטן משמאל, גאמיירו במרכז וגריזמן כחלוץ שני זה נגמר ב-0:5 מוחץ על ספורטינג חיחון. באותו משחק אגב, קוקה וסאול, היותר יצירתיים מבין שחקני מרכז השדה בסגל של אתלטיקו, שיחקו במרכז והקולצ'ונרוס יכלו לנצל את הכדורים הארוכים של הראשון והדריבל של השני לתמיכה נוספת בהתקפה.
לאחר מכן הגיעו צמד משחקים נגד ברצלונה בליגה ובאיירן בצ'מפיונס. צ'ולו חזר לשיטה הרגילה שלו, הכניס את גבי על חשבונו של גאייטן, צמצם מרחקים במרכז, וסיים בתיקו בקאמפ נואו ובניצחון מול הבווארים. במקביל, אנחל קוריאה, בן ארצו של גאייטן, החל לתפוס את המקום בצד ימין והציג יכולת טובה, קראסקו משמאל לא הפסיק לכבוש (12 שערים עד כה בכל המסגרות), וניקו נדחק סופית לספסל.
חשוב להבין, גאייטן הוא לא שחקן ספסל קבוע ואכן משתתף באופן תדיר ברוטציה שמנהיג צ'ולו בקבוצה, אבל הוא נופל בין הכיסאות. בעוד קוריאה, קראסקו וגרייזמן יכולים לשחק גם בעמדת החלוץ השני וגם באגפים, וסאול, גבי וקוקה יכולים לשחק גם באגפים וגם במרכז, גאייטן הוא שחקן קו מובהק, שחושב בעיקר התקפה, ונראה כי הוא לא מספיק ורסטילי כדי להשתלב בקבוצה תובענית כמו אתלטיקו של סימאונה.
עד כמה הוא לא סומך על גאייטן? מבט על משחק הראשון מול ברצלונה בחצי גמר גביע המלך הספרדי, יוכיח את זה. על מנת לעצור את ניימאר, סימאונה ויתר לגמרי על התקפה באגף הימני ופתח עם שני מגנים – ורסאליקו וחואנפרן.
לא מספיק ורסטילי בשביל סימאונה (getty)
אם אתה שחקן שלא עושה מספיק הגנה יש קבוצה אחת שלא תרצה להגיע אליה והיא אתלטיקו מדריד. "אני חושב שבחצי השנה שאני כאן לא הגעתי לרמה שדיאגו סימאונה ציפה ממני", העיד גאייטן בחודש שעבר בראיון לטלוויזיה הספרדית, "אני כאן בזכותו ובשבילו, הוא היה הפקטור שגרם לי להחליט להגיע למדריד". לפי דבריו נראה שהקשר מעריך מאוד את המאמן בן ארצו, אך עדיין לא מצליח לעמוד בדרישותיו.
עד כה העונה יש לניקו ארבעה שערים ושלושה בישולים ב-24 הופעות, ובסה"כ הוא רושם ממוצעים רגילים בשבילו. אך כאמור הבעיה איננה במספרים, אלא בהתאמה לשיטה. לאחרונה נשאל הקיצוני האם הוא מצטער על המעבר למדריד. "אני לא יודע אם המילה מצטער נכונה, אבל זה ברור שכל שחקן רוצה לשחק. זה קשה למצוא את מקומך ולהשתלב בקבוצה שכמעט ולא השתנתה כלל מהעונה שעברה".
האמירה הזו אומרת הרבה. יכול להיות שכשגאייטן הגיע בקיץ תמורת 25 מיליון יורו הוא קיווה שסגנון המשחק של הקבוצה ישתנה מעט ויתאים יותר אליו. אך הוא מצא את עצמו בקבוצה כמעט זהה לזו של אתלטיקו בשנים האחרונות מבחינת השיטה ומבחינת סגל השחקנים, ופשוט התקשה להשתלב. כעת הוא פוגש את באייר לברקוזן בשמינית גמר ליגת האלופות.
ייתכן שגאייטן יפתח מכיוון שאתלטיקו פייבוריטית וצריכה לחשוב התקפה, אך גם יכול להיות שיעלה רק כמחליף כאשר צ'ולו יחפש עוד אופציות התקפיות. כך או כך, הוא יהיה חייב להראות שהוא מסוגל לעמוד בדרישות של המועדון המדרידאי. רק כך הוא יוכל לשנות את העונה שנחשבת כרגע לכישלון, ולהוכיח שהרכישה שלו יכולה להצעיד את הקולצ'ונרוס צעד אחד קדימה.
יכול להציל את העונה באתלטיקו? (getty)