הקשר היהודי

26 אליפויות, 18 גביעים, 5 זכיות בליגת האלופות והרשימה עוד ארוכה. כשמזכירים את השם באיירן מינכן, נדמה שההקשר המידי הוא של תארים. יחד עם זאת, עבור המועדון המעוטר בגרמניה שחרט על דגלו הצלחה וחתירה לניצחון תחת הפתגם: "אנחנו מי שאנחנו" (Mia San Mia), ההצלחה לא הגיעה בקלות.

למעשה, רק 32 שנים מהיום שבו הוקם המועדון, הוא הצליח לזכות באליפות ראשונה, הרבה בזכות הנשיא היהודי דאז, קורט לנדאואר. הנשיא נולד למשפחה יהודית אמידה בעלת חנות בגדים במינכן, כשמילדותו התחבר לכדורגל ולבאיירן מינכן, המועדון שייצג את העיר בה גדל.

בגיל 17 הוא החל לשחק במחלקת הנוער של הבאוורים, אבל בחר לקחת הפסקה מהכדורגל כדי להתחבר לאהבה אחרת שלו, כלכלה, כשהחל ללמוד מסחר בנקאי בשווייץ. ההשכלה שלו לצד החיבור לספורט סידרו לו את כרטיס הכניסה חזרה לקבוצתו האהובה, כשב-1913 לאחר תקופה קצרה בה עבד בתפקידים אדמיניסטרטיביים, הוא הפך לנשיא המועדון שהיה אז בחיתוליו.

מלבד תקופה קצרה בה עזב את המועדון לטובת לחימה במלחמת העולם הראשונה ועוד הפסקה זמנית ב-1921, לנדאואר היה הנשיא הכל יכול של באיירן עד תחילת 1933. הנשיא הניח את היסודות לאימפריה שצמחה היום: קבוצה שמאמינה בקידמה וחותרת למקצוענות, מאפיינים שאז לא הוזכרו בנשימה אחת עם כדורגל.

למעשה, במבט לאחור אפשר לומר שלנדאואר ידע את מה שאחרים לא העזו לחשוב באותה תקופה, כשחתר למקצוענות. זה התחיל בבניית תשתית חזקה והשקעה במחלקת הנוער, המשיך בלמידה מכדורגל במדינות אחרות (בעיקר מהונגריה), והסתיים בהפיכת הענף מחובבני למקצועני ע"י תמריצים כספיים לשחקנים (שעד אז לא תוגמלו בשכר) ובניית מתקני אימון.

לצד הפיתוח המקצועי, לנדאואר מינה מספר יהודים לתפקידי מפתח בבאיירן. ב-1931 מונה ריצ'רד 'דומבי' קון למאמנה של באיירן מינכן, כשמי שניהל את מחלקת הנוער היה אוטו אלבר ביר, יהודי נוסף, במה שגרם לציבור הגרמני לכנות את באיירן "המועדון היהודי".

ב-1932 המהפכה של לנדאואר נשאה פרי, כשהבאוורים זכו באליפות ראשונה לאחר ניצחון 0:2 יקר על אינטרכט פרנקפורט. דווקא כשהמועדון תחת הנהגתו הגיע לשיא, העומד בראשו נאלץ לעזוב. הנאצים עלו לשלטון בגרמניה והחלו בפעולות חרם נגד בתי עסק של יהודים ובהנחלת חוקי גזע, ובכך גרמו ללנדאואר לעזוב בשל מוצאו.

הנשיא הבין שהוא לא יכול להמשיך בתפקיד תחת עיני המשטר, ולכן עבר לעבוד ברשת מכבסות יהודית העונה לשם 'רוזה קלאובר', כשלאחר מאורעות ליל הבדולח ב-1938, הוא נשלח למחנה הריכוז בדכאו. למזלו בגלל ששירת כחייל במלחמת העולם הראשונה, הוא שוחרר לאחר 33 ימים, אולם לבני משפחתו היה פחות מזל. מאוחר יותר במלחמה, שלושת אחיו שנשארו במחנה נרצחו, כאשר אחותו גבריאל, הוגלתה ועד היום מוגדרת כנעדרת.

לאחר ששוחרר ממחנה הריכוז בדכאו הוא ניצל את האזרחות הגרמנית שלו כדי להגר לשווייץ הניטרלית, אבל הקשר שלו לבאיירן נשמר. כך למשל ב-1942 כשהנאצים פשטו על משרדי המועדון הבאוורי, לנדאואר, כך השמועה מספרת, הורה לקפטן הקבוצה, קוני היידקאמפ, להחביא את תארי המועדון מפלוגות האס אס של הנאצים, שרצו לעשות שימוש במתכות לטובת המלחמה.

שנה לאחר מכן באיירן יצאה לשווייץ לטובת משחק ידידות מול הנבחרת המקומית. שחקני המועדון שהתבקשו להצניע כל מאפיין יהודי או קשר לנשיא לשעבר הוזהרו שלא ליצור קשר עימו, אבל הם רק רצו לחלוק כבוד למי שהניח את היסודות לאימפריה, ולכן במהלך החימום לאחר שזיהו את לנדאואר ביציע, הם נעמדו מולו בהצדעה של כבוד, במחווה אותה הנאצים לא ראו בעין יפה.

ב-1947 לאחר מלחמת העולם השנייה, לנדאואר שב למינכן וחזר לתפקד כנשיא המועדון עד 1951. בקדנציה השניה, הנשיא הראה שוב את המאפיינים שכל כך מייחדים אותו, וחזר לפעול כדי להפוך את הכדורגל למקצועני.

מסיבה זו, הוא הושיט עזרה ליריבה העירונית, מינכן 1860, למרות שהוגדרה כמועדון נאצי בתקופת שלטונו של היטלר, ודאג שכל מועדון כדורגל בעיר יקבל רישיון. למרות שהיה נשיאה של באיירן מינכן, הוא בפועל שימש יותר כנשיא הכדורגל בעיר מינכן והאיזור.

לנדאואר הלך לעולמו ב-1961, ולא הספיק לראות את תחילת העידן המקצועני של הבונדסליגה שנתיים לאחר מכן, ואת התפתחותה של באיירן לאימפריה בקנה מידה עולמי, כאשר כיום יש רחוב על שמו שמוביל לאליאנץ ארנה. למרות שחלפו שנים רבות, המורשת שהותיר לנדאואר המשיכה ללוות את המועדון הגרמני, ואת אוהדיו בפרט, שהנציחו את זכרו במגוון פעולות.

ב-2009 האוהדים והמועדון החלו להכיר את עברו היהודי של המועדון והנשיא לשעבר, שהיו עד אז קבורים בארכיון המועדון. באופן סימבולי, באותה השנה באיירן אימצה את עברה היהודי ע"י קבלת ההזמנה לבקר במחנה הריכוז דכאו, בו שהה לנדאואר, וזאת כדי לתת כבוד לאדם שלא היה מוכן לעזוב את באיירן לבדה בשום שלב של חייו.

האוהדים הבאוורים המשיכו לזכור ולשכוח ומאוחר יותר באותה השנה ארגון האוהדים, "שיקריה", הגדיל לעשות והניף תפאורה ראשונה עבורו לציון 125 שנים מאז נולד עם הכיתוב: "באיירן זה כל חייו - שום דבר ואף אחד לא ישנה זאת".

המועדון המשיך במחוות כשב-2010 נחנך האצטדיון של TSV מכבי מינכן, על שמו של לנדאואר. "בחרו בשם של מי שמייצג את מסורת הכדורגל במינכן, את הנאמנות והסובלנות", הסביר נשיא באיירן, אולי הונס, את המהלך.

בנובמבר 2013 ארגון האוהדים הניף שלט מרגש לזכר קורבנות 'ליל הבדולח' עם הטקסט: "75 שנים אחרי הפוגרומים של נובמבר - שום דבר ואף אחד לא יישכחו". ב-2013 בגרמניה ניסו לפענח את חידת לנדאואר ויצרו סרט שמגולל את פועלו. "אני יהודי ובאוורי", נאמר באחת מהסצינות, בציטוט שמסביר בפשטות את פועלו של נשיא הכבוד השלישי של באיירן מינכן.

"לנדאואר היה הנשיא הראשון שהביא את המועדון לרמה מקצוענית בעיקר בגלל הלמידה מחו"ל. הוא היה דמות חשובה שחווה על בשרו זמנים קשים בתקופת הנאצים", סיפר יו"ר באיירן, קארל היינץ רומינגה, "בעשר שנותיי כשחקן במועדון לא שמעתי על קיומו של לנדאואר, אבל כיום הודות לאוהדים אנו מוקירים את פועלו". קפטן באיירן, פיליפ לאם, חיזק את דבריו: "לנדאואר הוא ממייסדי המועדון. ללא פועלו לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, באיירן מינכן לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה היום".

האנטישמיות בכדורגל הגרמני פחתה בהשראתו של לנדאואר, כאשר החיבור של באיירן, כמועדון שמספק השראה ומקושר לעברו היהודי, מראה שאפשר וצריך להתנהל אחרת, בעבר, בהווה וגם בעתיד.