רנסנס: כך יובנטוס חזרה לטופ האירופי

רק לפני מספר שבועות, חגגו ביובנטוס עשור מאז חזרו לליגה הבכירה באיטליה, לאחר שהורדו לסרייה ב', עקב פרשת הקאלצ'יופולי. אוהדי הקבוצות היריבות מזכירים לאוהדי יובנטוס את חגיגות העלייה בניסיון להקניט אותם, אבל ביובנטוס רואים בהישג הזה ניצחון על כל אלה שניסו לפגוע בהם.

כעת הביאנקונרי יחכו לריאל מדריד בקארדיף, במה שיהיה ההופעה השנייה שלהם בגמר ליגת האלופות בשלוש השנים האחרונות.  אז איך, בתוך עשור הגברת הזקנה הצליחה לעבור מסכנה לקיומית לשבירת כל השיאים של הכדורגל האיטלקי?

נאמנות חסרת פשרות
בעונת 2005-06, יובנטוס נחשבה לאחת הקבוצות הטובות בעולם עם כוכבים בסדר גודל עולמי בכל עמדה. לראייה, בגמר מונדיאל 2006, התרוצצו על המגרש בברלין, שמונה שחקני יובנטוס בין שתי הנבחרות (בופון, קנאברו, זמברוטה, קאמורנסי ודל פיירו באיטליה. תוראם, ויירה וטרזגה בצרפת).

באופן לא מפתיע, לאחר שהורדה לליגה השנייה, עם הפחתת נקודות, החלה נטישת הכוכבים. קנאברו, תוראם, זמברוטה, ואיברהימוביץ' החליטו שהרפתקאות במגרשים הנידחים של הליגה השנייה לא מדברות אליהם ועברו למרבה במחיר. למען האמת, קל להבין אותם. יותר קשה להבין את ג'יג'י בופון, מאורו קאמורנסי, אלסנדרו דל פיירו, דוד טרזגה ופאבל נדבד.

שלושה אלופי עולם, פיינליסט אחד ומחזיק כדור הזהב לשנת 2003, כולם בשיא הקריירה ויכולים לשחק בכל קבוצה שיחפצו בה. עם זאת, הם בחרו להקריב שנה ולסכן את המשך הקריירה שלהם, על מנת לעזור לגברת הזקנה לתקן את העוול ולחזור לליגה הראשונה.

החזרה לסרייה א'
עונה אחת בליגה השנייה הספיקה לגברת הזקנה שהמשיכה להתבסס על הכוכבים שהוכיחו את נאמנותם למועדון גם בליגה הבכירה. התמקמות במקום שלישי בעונת 2007-8 ומקום שני בעונה הבאה היה ניתן לחשוב שיובנטוס החזירה לעצמה את המקום בצמרת הליגה וקרבות ממשיים על האליפות יגיעו כבר בעונה הבאה, אך חלומות לחוד ומציאות לחוד.

פאבל נדבד פרש מכדורגל בגיל  37 וצורף להנהלת המועדון, מאורו קאמורנסי ודוד טרזגה נשארו עוד עונה ביובנטוס, אך היו מבוגרים מדי ועייפים מדי להצעיד סגל בינוני עם מאמנים בינוניים לצמרת הליגה. גם השקעה כספית גדולה ברכישות שחקנים כמו אמאורי, פליפה מלו, דייגו, מילוש קראסיץ' וחורחה מרטינס, רק שקעו בבינוניות של יובנטוס במקום להרים אותה למעלה. את עונות 2009-10 ו-2010-11 סיימה יובנטוס במקום השביעי, מתחת לקבוצות כמו פאלרמו, נאפולי וסמפדוריה.

במובן מסויים, הסכנה של הפיכה לקבוצה סוג ב' באיטליה, אחת שרק מנסה לגרד כרטיס לארופה, הייתה ממשית הרבה יותר מהסכנה הקיומית של ירידת ליגה. יובנטוס הוא מועדון גדול מדי, עשיר מידי עם בסיס אוהדים רחב מדי בכדי להפוך לקבוצת ליגה שנייה.

אולם, שם גדול, כסף ובסיס אוהדים לא יכולים לשמש כערובה לזכייה בתארים. מספיק להסתכל על ארסנל, ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, מילאן ואינטר של השנים האחרונות בכדי להבין שהשקיעה בשיפולי הצמרת היא מדרון חלקלק שקל להכנס אליו וקשה לצאת ממנו. על יובנטוס היה לשנות את פנייה אם ברצונה לחזור לשלוט באיטליה ובאירופה.

נקודת המפנה
בעונת 2010-11, אנדראה אניילי, נצר למשפחת אניילי המפוארת, ששולטת ביובנטוס מונה לנשיא המועדון. באחד מצעדיו הראשונים כנשיא, אניילי הצעיר פיטר את אלסיו סקו, המנכ"ל הכושל ומינה במקומו את בפה מארוטה מסמפדוריה. כמו כן, בסוף עונת 2010-11, הוא פיטר את המאמן לואיג'י דל נרי ומינה במקומו את מאמן סיינה וקפטן יובנטוס בעבר, אנטוניו קונטה הצעיר האנרגטי אך חסר הניסיון.

עונת 2011-12 הייתה גם עונת הבכורה של יובנטוס בביתה החדש היובנטוס סטאדיום הקומפקטי והמודרני שמחליף את הדלה אלפי המנוכר והמיושן. בכדי לא לנסות לשכנע את הקהל לבוא לאיצטדיון החדש, לאחר שנתיים של שפל, מארוטה עבד קשה והצליח להנחית במועדון את ארתורו וידאל, סטפן ליכטשטיינר, מירקו ווצ'יניץ' וכמובן, את היהלום שבכתר, אנדראה פירלו, שהגיע בהעברה חופשית ממילאן האלופה. עם כך, אנדראה אניילי ובפה מארוטה עשו את שלהם ועל קונטה והשחקנים הוטלה האחריות להוכיח שמקומה של יובנטוס הוא בחזרה בפסגה.

לימים, פירלו סיפר על המפגש הראשון בין אנטוניו קונטה לשחקנים. "קונטה קרא לנו הציג את עצמו ואמר: 'תקשיבו, סיימנו את שתי העונות האחרונות במקום השביעי. זה טירוף. לחלוטין לא מתקבל על הדעת עבור המועדון הזה. לא לשם כך הגעתי לכאן'". המשיך פירלו, "ציפיתי לפגוש מאמן טוב, אבל לא עד כדי כך טוב. בנאום אחד קצר, מספר מילים, הוא כבש אותי לחלוטין, אותי ואת שאר יובנטוס". האווירה ביובנטוס השתנתה ואיתה גם הגישה על המגרש.

קונטה העמיד על המגרש, שבוע אחרי שבוע, חבורה של לוחמים. שחקנים שרק שתי עונות קודם לכן, נחשבו ללוזרים הגדולים באיטליה, סיימו עונה שלמה ללא הפסד וזכו באליפות המיוחלת. המהפך הושלם, הלוזרים נהפכו לבתי מנוצחים. קונטה המשיך להצעיד את החבורה שלו לעוד שתי אליפויות בשנתיים שלאחר מכן, כאשר האחרונה שוברת שיאים עם 102 נקודות ליגה, הכי הרבה אי פעם בחמשת הליגות הבכירות. יובנטוס אמנם חזרה לשלוט באיטליה, אך האוהדים רצו עוד.

כל סוף הוא התחלה חדשה
הדחה ברבע הגמר, מול באיירן מינכן, האלופה הנכנסת, בעונת 2012-13 התקבל באכזבה אך בהבנה. עם זאת, נשירה בשלב הבתים, לאחר הפסד לגלטסראיי והדחה בחצי גמר הליגה האירופית מול בנפיקה, כאשר הגמר של אותה שנה נערך ביובנטוס סטאדיום, גרמו לקונטה לתסכול רב ותחושת מיצוי. "אי אפשר להכנס למסעדה של 100 יורו עם שטר של 10", הוא הצהיר ורמז לראשי המועדון שהסגל הנוכחי לא מסוגל להתמודד עם אריות אירופה. תוך כדי ההכנות לעונת 2014-15, קונטה התפטר מתפקידו עקב מחלוקות עם הנהלת יובנטוס, שנבעו בעיקר מנושא הרכש.

מספר ימים לאחר מכן, בצעד מפתיע, מונה מסימיליאנו אלגרי למאמן יובנטוס. אלגרי, פוטר ממילאן רק חצי שנה קודם לכן, לאחר פתיחת עונה רעה כאשר המוניטין בשפל. ההנהלה אולי האמינה בכישוריו של המאמן הטוסקני, אך האוהדים לא חשו שהוא יכול להיות תחליף ראוי לקונטה, אשר היה לאיש האהוב ביציעים.

כבר באימון הראשון שלו, בוצעה מחאת אוהדים גדולה במיוחד והוא התקבל בבוז צורם. אלגרי לא התרגש והצהיר ש"האוהדים יעודדו גם אותי כשהתוצאות יגיעו". והתוצאות אכן הגיעו. אלגרי הוביל את יובנטוס לדאבל ראשון מאז 1995 וכן לגמר ליגת האלופות ראשון מאז 2003. אותו סגל שקונטה טען שאינו יכול להצליח בארופה, היה במרחק נגיעה מזכייה בליגת האלופות, אך נכנע לברצולנה 3:1, בגמר בברלין.

למרות עזיבה של מיטב כוכבי הקבוצה, פירלו, וידאל וטבס, יובנטוס לא נעצרה וזכתה, לראשונה באיטליה בדאבל שני רצוף ולמרות הדחה דרמטית במיוחד בהארכה, מול באיירן מינכן בשמינית גמר ליגת האלופות, בה יובנטוס אף הייתה עדיפה ברוב שלבי ההתמודדות, ביובנטוס הבינו שהם יכולים לעמוד כשווה מול כל קבוצה בעולם. בתחילת עונת 2016-17, זה היה ברור: השנה יובנטוס מסתערת על אירופה.

זה הזמן
בהנהלת המועדון הייתה מגמה ברורה בשלוש השנים האחרונות, לצד רכישה של הצעירים המבטיחים ביותר בארופה, כל קיץ ינסו להביא לקבוצה שחקן מנוסה ומוכח עם ניסיון ארופאי ועדיפות לאחד שכבר זכה בעברו בליגת האלופות. פטריס אברה, סמי ח'דירה, מריו מנדז'וקיץ' ודני אלבס, כולם שחקנים שעונים על כל הקטגוריות ומלבד אברה, שעזב את המועדון בינואר אחרי שנתיים וחצי, לכל אחד מהשחקנים המוזכרים יש חלק קריטי במערך ובתוכנית המשחק של אלגרי, בייחוד במשחקים הארופאיים.

לצד עוד דאבל מקומי, הביאנקונרי סיימו שלב בתים חף מהפסדים במקום הראשון, בדרך למפגש כפול מול פורטו בשמינית הגמר. 0:3 בסכום שתי המפגשים ועליונות מוחלטת לאורך 180 דקות הביאו את יובנטוס לשלב רבע הגמר.

רצה הגורל וקיבלנו שחזור של גמר 2015 כבר בשלב רבע הגמר. ברצלונה הגיעה למפגש עם בטחון עצמי גבוה במיוחד לאחר הרמונטדה ההיסטורית מול פריז סן ז'רמן. המפגש הראשון בטורינו הציג לעולם את פאולו דיבאלה שכבש צמד נפלא ב-0:3 הענק. בברצלונה עוד חלמו על רמונטדה שנייה, אך מה שהספיק מול פריז לשישייה מהסרטים, הספיק מול יובנטוס לבעיטה אחת למסגרת של בופון ותוצאת תיקו מאופסת ששולחת את הגברת הזקנה לחצי הגמר מול מונאקו.

ההדחה של ברצלונה הגדולה נתנה לאלגרי וחניכיו בטחון עצמי רב להמדשל הדרך. גונסאלו היגוואין המושמץ, הוכיח שהוא יודע לכבוש גם במעמדים גדולים ונתן ליובנטוס ניצחון 0:2 במונטה קרלו ואפילו ספיגת שער ראשון, בשלבי הנוקאאוט במפגש בטורינו, לא מנע ניצחון כפול והגעה שנייה לגמר ליגת האלופות תוך שלוש שנים, הפעם מול הענקית הספרדית השנייה, ריאל מדריד.

בכל הרשתות החברתיות, יובנטוס מיתגה את הדרך הארופאית שלנה השנה עם התיוג #It's Time.21 שנים מאז הזכייה האחרונה ועשור מאז חזרה לליגה הראשונה, דרך כל הקשיים שעברה, אין ספק – זה הזמן של יובנטוס לזכות בליגת האלופות.