הערב (20:00) יחל טקס הפתיחה של משחקי המכביה ה-20. 10000 ספורטאים מ-80 מדינות ייטלו חלק במשחקים, וזהו מספר חסר תקדים. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר באירוע הספורט השני בגודלו בעולם, יחד עם האוניברסיאדה, אחרי המשחקים האולימפיים. מדהים.
אני מודע היטב לציניות הקיימת בקשר לרמת הספורט המוצגת במשחקים, אך לפני שאתייחס לזה, אני רוצה שתנסו לחשוב שניה על אירועים בינלאומיים אחרים, לא רק בספורט, שמצליחים להביא למקום מסוים עשרות אלפי אנשים לחגיגה של שבועיים. תוסיפו לזה את העובדה שכל מי שמגיע, הוא למעשה אוהב ישראל, מחובר אליה רגשית, ואחרי המשחקים הופך למחובר עוד יותר ותומך עוד יותר, ורק אז אולי תקבלו את החשיבות של המכביה.
הספורט במכביה הוא בסך הכל האמצעי בשביל לחגוג ולחזק את הקשר בין ישראל לבין יהודי העולם, ולדעתי אין דרך מתאימה יותר לחגוג את החיבור הזה מאשר דרך תחרויות ספורט. ובאשר לרמה המקצועית במשחקים, אני מוכרח להגיד לכם שבקרב הספורטאים הצעירים, מדובר בתחרות בינלאומית לכל דבר. בגילאי הנוער הרוב המוחלט של הספורטאים הישראלים לא מורגל בטורנירים בינלאומיים, והמכביה, מהבחינה הזאת, מספקת לגמרי את הסחורה.
התחריתי במכביה הראשונה שלי בגיל 16 וחצי ואני זוכר שמאוד התרגשתי להתחרות מול ספורטאים ממדינות אחרות. בגיל הזה אתה עדיין בשלב שכל התמודדות מול ספורטאי ממדינה אחרת מרגשת. מה גם, שהפער בגילאים האלה כמעט ולא מורגש, מה שהופך את התחרות להתמודדות רצינית עבור כל נער שמתחרה. כשבגרתי והפכתי לספורטאי אולימפי, התחרות באמת לא היוותה אתגר גדול עבורי, למרות שעדיין מידי פעם הגיעו ג'ודאים טובים מאוד מרוסיה, ברזיל ושאר מדינות חבר העמים.
חווה את המכביה מגיל צעיר. זאבי (getty)
ואחרי שכתבתי זאת, עדיין תמיד ניתן היה לפגוש במכביה מספר ספורטאים מהצמרת העולמית. החל מאגנס קלטי המתעמלת האגדית ומארק ספיץ, אחד השחיינים הגדולים אי פעם, דרך בראד גילברט הטניסאי ולני קרייזלבורג (שזכה ב-4 מדליות זהב בשחייה), וכלה בפיליפה קיטדי הג׳ודאי מברזיל שזכה בארד באולימפיאדת לונדון.
במכביה הנוכחית, מתחרה הסופרסטאר אנטוני אירווין שזכה בזהב בריו ב-50 מטר חופשי. כמובן שישתתפו ספורטאים גדולים נוספים, מדליסטים אולימפיים שאת שמותיהם לא כל כך מכירים. ספורטאים מסיוף והיאבקות, טניס והרמת משקולות, אתלטיקה וטניס שולחן וכמובן מענפים שלא כל כך פופולריים בארץ כמו הוקי שדה, הוקי קרח, קריקט וכדומה.
בניגוד למה שטוענים, אין בעיה בכלל בגנים היהודיים בכל מה שקשור לספורט. הבעיה שלנו היא בעיקר תרבותית. אפשר להיות ציניים ולדבר על המכביה רק בהקשר הספורטיבי ובהשוואה לאולימפיאדה, ואפשר פשוט להתרגש מהעובדה שבשבועיים הקרובים יגיעו לכאן עשרות אלפי אנשים, אוהבי ישראל, לחגיגה של אחדות בין ישראל ליהודי העולם וכל זאת תחת המטריה של ספורט תחרותי. לי זה נשמע מעולה!
והמלצה קטנה שלי, מעבר לתחרויות השחייה שתמיד מהוות את האטרקציה הכי גדולה במכביה, תנסו לקפוץ לארנה בירושלים ולצפות בתחרויות ההוקי קרח. בנו שם מגרש מדהים ומדובר במשחק מטורף עם קצב גבוהף שלדעתי מאוד ירתק את הקהל הישראלי. אולי מתישהו זה גם יתפוס אצלנו. בהצלחה ובהנאה לספורטאים ולצופים.