המזל הולך עם הטובים: החומר המיוחד של ב"ש

הפועל ב"ש רשמה הישג אדיר, דווקא באחד מהימים הכי חלשים שלה בעידן ברק בכר. בניגוד למה שאנחנו רגילים לראות מאלופת ישראל, הפעם לא ראינו קבוצה חכמה, אגרסיבית, טקטית ובעלת מעוף בהתקפה. זה מבחינתי רק מוכיח כמה שהקבוצה הזו קורצה מחומר מיוחד והיא באמת רמה מעל הכדורגל הישראלי כרגע.

לודוגורץ היא קבוצת צ'מפיונס לכל דבר ולכן ההישג של הפועל ב"ש ראוי להערכה. זה אחד המשחקים שכל חובב כדורגל, ובטח אוהד אדום יזכור עוד הרבה זמן, בעיקר בזכות הדרמה, והפער בין היכולת הירודה לתוצאה המשמחת בסיום. לודוגורץ עשתה להפועל ב"ש במשחק הזה את מה שהפועל ב"ש עשתה לה בטרנר, דווקא הקבוצה הביתית הייתה יותר אגרסיבית ובכל חטיפת כדור הייתה מסוכנת במשחק המעבר.

הנעת הכדור של האדומים הייתה הנעת סרק ונענשה על כך במשחק מהיר מאוד של הבולגרים לעומק. כשאתה לא מגיע אגרסיבי, צפוף הגנתית וחכם בפעולות הקטנות למשחק ברמה הזו, אין לך סיכוי לנצח. לעניות דעתי, ברק בכר היה חייב לבצע שינוי במחצית כי מליקסון ו-וואקמה לא היו במשחק, כשמהצד שני ההגנה הייתה חשופה במיוחד.

מרכז המגרש היה כל כולו של הבולגרים לאורך רוב דקות המשחק. הפועל ב"ש התחילה לשחק רק בפיגור של 3:0 והתעוררה לחיים דווקא כשחרב ההדחה הונח על צווארה. בעזרת החילופים של ברק בכר, האדומים סוף סוף יצאו למתפרצת אחת איכותית שניצלה את המהירות של מוחמד גדיר, שחקן שקשה לו לשחק מול הגנות צפופות וצריך שטח, וההתמודדות הוכרעה.

מיגל ויטור ושיר צדק היו מאוד מפוזרים, הגיבו מאוחר לכדור והעמידו קו הגנה לא נכון, והדבר השפיע על כל הקבוצה. דווקא כשברק בכר עבר למערך של שלושה בלמים אחרי ה-3:1, הדבר עצר את הבולגרים ומנע מהם מצבי הבקעה.

אחרי אותו שינוי, הקבוצה מבירת הנגב יצרה אינספור מצבים, שגם אותם היא הצליחה איכשהו להחטיא. הכניסה של לואי טאהא לחוליה האחורית, עשתה את ההבדל, וצריך לשקול לעשות בה שימוש לקראת המשך העונה האירופית.

אין לי ספק שמהערב הזה ברק בכר ייקח את ההישג אדיר, אבל מבחינה מקצועית הוא לא ייקח שום דבר חיובי מלבד האופי והיכולת להביא את התוצאה המיוחלת. מכל האופציות שיש להפועל ב"ש בפלייאוף האלופות, קופנהאגן, סלטיק ואולימפיאקוס נראות היריבות הכי קשות, ועדיין בכדורגל טקטי נכון, שלא כמו במשחק בבולגריה, האלופה הישראלית בהחלט יכולה להתמודד איתן.

ברמה האישית, יש קבוצות ששוות ליגת אלופות. מכבי ת"א של הטרבל, מכבי חיפה של השנים הגדולות והפועל ת"א של אלי גוטמן, הוכיחו שהן שוות ליגת אלופות, והפועל ב"ש קורצה מאותה חומר. החבורה של ברק בכר מסוגלת להביא תוצאות, והיא מראה ששום דבר לא מקרי בהצלחה שלה.

בשלב הבא הפועל ב"ש תקבל בחזרה לא מעט שחקנים שיחזרו מפציעה, אבל לא בטוח שהם יוכלו לעזור מכיוון שהם עדיין לא בכושר משחק. לאיסק קואנקה ותומאש פקהארט ייקח זמן להתאקלם, ואם נוסיף לכך את בן שהר וניב זריהן הפצועים ומיכאל אוחנה המורחק, הדבר מראה שהעומק ההתקפי של ברק בכר הוא די מוגבל.

לכן, הפועל ב"ש לא יכולה להגיע למשחק באירופה כמו שהיא באה אתמול. האלופה צריכה להתבסס על הגנה איכותית ומשם לצאת להתקפות. עליה לבוא בגישה שהיא הגיעה למשחק הראשון מול לודוגורץ: צנועה, אגרסיבית, טקטית ולא מתביישת לעשות הגנה כדי להרוויח בהתקפה, ואני בטוח שיש ביכולתה להגיע בצורה הזו. אחרי הכל, מדובר בקבוצה מסוג אחר.