קשה להבין את האנשים שהתעוררו הבוקר וחשבו לעצמם כי נבחרת ישראל נחלה כישלון חרוץ ביורובאסקט 2017. אז נכון, הקרקע הייתה פורייה מספיק לעלייה, עם אירוח המשחקים והקהל המקומי התומך, ולכולנו היו תחושות שהכחולים לבנים יתעלו במאני טיים אחרי משחקי ההכנה הלא משקפים בעליל. יש שיגידו שהיינו רחוקים זעזוע מוח אחד של האוול או נקודה אחת כדי לעלות שלב, וזה נכון. כנראה שאם ישראל הייתה עולה, אז כל הביקורת הייתה נחסכת או מעודנת יותר, אבל לצערנו זה לא קרה וצריך להגיד את האמת – אנחנו לא מספיק טובים.
בשורה התחתונה, אם מסתכלים על הנתונים היבשים, הסיכויים היו לחלוטין נגדנו. ליטא, איטליה, גיאורגיה וגם גרמניה (שאותה ניצחנו), הן נבחרות עדיפות על ישראל עם שחקני NBA וטופ יורוליג. משהו שלנו, פרט לעומרי כספי, אין. כספי, עם כמה שהוא טוב, הוא לא לברון ג'יימס. הפורוורד שיפתח עוד עונה ב-NBA (עם אופק לאליפות), הוא שחקן מצוין באירופה ואפילו הפתיע עם כמה מהלכים שלא ראינו אותו עושה בליגה הטובה בעולם. יחד עם זאת, הוא לא יוצא מצבים קלאסי ואי אפשר להסתמך רק עליו ככוכב כמו שעשתה הנבחרת בשני המשחקים הראשונים.
אז על מי כן אפשר לסמוך? קשה להגיד. כבר ראינו נבחרות ספורט שהן לא סופר כישרוניות ולא סופר אתלטיות, אבל משחקות כיחידה אחת שעזרה להם להפתיע (דוגמת איסלנד ביורו האחרון). את ה"ביחד" הזה ראינו רק לרגעים ספורים בקמפיין הנוכחי, אבל לא היה מספיק. ראינו את זה בקאמבק מול גרמניה, וגם מול גיאורגיה ברבע השלישי היו רגעים שהכל התחבר. הבעיה, שבסופו של דבר חייב להיות מישהו שיטה הכף, ולנו לא היה את זה.
עשה מה שאפשר. כספי (FIBA)
רק עם ה"ביחד" נבחרות כמו ישראל יכולות להצליח (FIBA)
על הצד המקצועי והיכולת כבר דיברו, אבל קשה שלא לתהות לגבי הזימונים לנבחרת בדיעבד, בעקבות הרוטציה המוזרה בטורניר. כל הזמן אומרים שצריך גבוהים בסגל, אבל אלישי כדיר, עידן זלמנסון ועוז בלייזר כמעט ולא קיבלו דקות (10.5 דקות בממוצע ביחד למשחק). מול ה-22:50 של הגיאורגים בריבאונד היה יכול לעזור קצת יותר גובה ופיזיות בצבע. בהמשך לזימונים, אם יותם הלפרין הוותיק והמנוסה שיחק בממוצע 5 למשחק, הרי שאולי היה ראוי להחליף אותו במישהו אחר? לדוגמא, עמית שמחון, שנופה רגע לפני היורובאסקט היה אחד הקלעים המצטיינים העונה בליגה מחוץ לקשת. עוד אחד כזה לא היה יכול לעזור? הרבה שאלות, הכל בדיעבד.
מה הלאה, ולאן נעלמה הקליעה?
מה שעצוב, שעד כמה שהטורניר היה נורא, העתיד לא נראה ורוד בכלל. אחרי הקמפיין הנוכחי צפוי חילוף דורות בנבחרת ישראל. יותם הלפרין, ליאור אליהו וגיא פניני כמעט בוודאות לא ימשיכו עד לקמפיין הבא, כשדי צפוי ששחקנים כמו אלישי כדיר ויוגב אוחיון גם לא יהיו שם. גם על ריצ'ארד האוול אי אפשר באמת לבנות, כי מי יודע לאן יגיע ב-4 השנים הקרובות? היורובאסקט הבא ייערך רק ב-2021 (עוברים לפורמט של כל 4 שנים) והגיע הזמן לנסות ולהתחיל בבנייה מחודשת, שאולי הסוף שלה יראה על התקדמות.
נבחרת ישראל היא אחת הנבחרות היחידות באירופה שאין לה סנטרים גבוהים אמיתיים. במקרה (או שלא) אנחנו מצליחים לאזרח כל פעם גבוה אמריקני אחר, אבל כפי שרואים, זה לא מספיק כשאין גיבוי. נכון, אלה כבר סיפורים של גנים, אבל רק חשוב להניח את העובדות, והן שאין לנו באופק אף אחד שחקן גבוה וחזק מספיק להתמודד עם הגבוהים החזקים של אירופה. גם מבחינת אתלטיות, שם אנחנו נופלים בכל דור ודור, אפשר להאשים את התורשה.
עד כאן תירוצים ה-DNA. לאימונים קשים, טכניקה ורצון לא צריך גנים. צריך לעבוד וקשה. פשוט לא הגיוני שבנבחרת ישראל אין אף קלעי. אחרי 4 משחקים בטורניר, ישראל עמדה על 24.6% מחוץ לקשת, השנייה הכי גרועה באליפות (הונגריה עם 21.7%). לא הגיוני שלא יהיו לנו גבוהים, לא תהיה לנו אתלטיות וגם לא קליעה. האנשים שאחראיים על פיתוח הצעירים בימים אלה, חייבים להבין שהנקודה שצריך להתמקד בה היא קליעה, אי אפשר בלי זה, במיוחד עם הכיוון אליו הולך הכדורסל כיום.
הגבוהים חיכו על הספסל רוב הזמן. זלמנסון (FIBA)
חילופי הדורות יקרו כעת. אליהו (FIBA)
כשמסתכלים קדימה, אפשר לחשוב על מספר שחקנים שיהוו חלק אינטגרלי מהנבחרת. הבעיה, שחוץ מטי ג'יי ליף (שספק בכלל אם יבחר להתייצב בזמן שהוא מנסה לפתח קריירת NBA מצליחה), אין מישהו שאפשר לסמן ככוכב. עידן זלמנסון, עוז בלייזר, עמית שמחון, יפתח זיו, בר טימור, כארם משעור הם חלק מהשמות שילבשו כנראה את המדים הלאומיים בשנים הקרובות, והם שחקנים טובים, אבל לצערנו, כרגע את אף אחד מהם אי אפשר לסמן ככוכב יורוליג פוטנציאלי, שלא לדבר על NBA.
בנימה אישית, אם הייתי יכול לתת עצה אחת לשחקן כדורסל ישראלי, הייתי אומר לו "צא לחו"ל". שימו לב, אין לנו בכלל ליגיונרים בכדורסל (חוץ ממקל שיצא עכשיו לספרד) וזה גורם להרמת גבות. האם נוח מדי כאן? האם שחקנים מפחדים? האם לא רוצים אותנו באירופה? לא הגיוני ששחקנים ישראלים ימשיכו להישאר בחממה המקומית, שמוכיחה בשנים האחרונות שהיא לא מספיק טובה להם (החוק הרוסי לא מיטיב איתם, אבל זה כבר סיפור אחר). בחו"ל יש שקט תעשייתי, שמוביל למקצועיות וחישול מסוג אחר. להמון ישראלים יש דרכון אירופי ואין שום דבר רע בלצאת להשתפשף בליגות אחרות באירופה וזה הזמן הכי טוב לעשות את זה.
על הנייר, ישראל בין שתי הנבחרות החלשות בבית (FIBA)
הקהל הביתי ציפה ליותר (FIBA)