מקום לדאגה

בשבוע האחרון נפרדה איטליה כולה מאחד הכוכבים הענקיים שלה, אנדראה פירלו. 'המאסטרו' של הכדורגל האיטלקי הודיע על פרישה ממשחק, וכארץ שמקדשת נוסטלגיה, התענגו חובבי הכדורגל על הרגעים הגדולים של אחד השחקנים הבולטים בדור האחרון. שוב צפו ועלו האליפויות הרצופות עם יובנטוס, וגביעי אירופה הבלתי נשכחים במדי מילאן, אבל פירלו היה קודם כל הארכיטקט של נבחרת איטליה.

הוא היה שם בשיא כוחו בזכייה בגביע העולם ב-2006, ובלט כמעט בכל אירוע חשוב של הסקוואדרה אזורה. איטליה מודל 2017 הייתה צריכה את פירלו כמו אוויר לנשימה, במיוחד לקראת ההתמודדות הגורלית מול שבדיה בסוף השבוע, קרב של להיות או לחדול על הזכות להעפיל למונדיאל.
 
מצב הרוח באיטליה לקראת צמד המשחקים נע בין פחד לחרדה. שבדיה היא הנבחרת שהאיטלקים הכי לא רצו לקבל בהגרלת הפלייאוף, הרבה בגלל זיכרון עבר כואב במיוחד. ביורו 2004 הייתה זקוקה איטליה לכל תוצאה חוץ מ-2:2 במשחק בין שבדיה לדנמרק על מנת לעלות משלב הבתים. במפגן מכוער, כבשו הדנים שער קל מדי בדקה ה-90 ואיטליה הלכה הביתה בבושת פנים. גם במשחק בין שתי הנבחרות, כמה ימים לפני כן, ספגה איטליה שער שוויון דרמטי משחקן צעיר, זלאטן איברהימוביץ', כמה דקות לפני הסיום.

ביורו האחרון נפגשו שתי הנבחרות בבית המוקדם, ואיטליה דווקא ניצחה משער פנטסטי של אדר לקראת הסיום, אבל לאיטלקים אין זיכרונות טובים מהשבדים, וכנראה גם לא יהיו לעולם. נוסיף את העובדה שהמונדיאל האחרון בו לא השתתפה איטליה נערך בשבדיה בשנת 1958 והיורו האחרון, בו לא השתתפה איטליה, נערך גם כן בשבדיה 1992, כשהלחץ האיטלקי רק גובר והולך.

אבל לאיטלקים יש סיבות נוספות להיכנס ללחץ. בחודשים האחרונים נראתה נבחרת איטליה כמהדורה חיוורת של הנבחרת, שהתרגלנו לראות לאורך שנים ארוכות. הקמפיין בבית המוקדם הניב בסופו של דבר 23 נק' מתוך 30, מאזן נאה בהחלט שבכל בית אחר היה מספיק למקום הראשון, אבל ההגרלה של אופ"א דאגה להציב בבית המוות גם את נבחרת ספרד, שעליה איטליה לא הצליחה להתגבר. בספטמבר האחרון הובסה איטליה במדריד, הפסד ראשון מזה עשור לסקוואדרה אזורה במוקדמות טורניר, ולמרות ניצחונות דחוקים על ישראל ואלבניה, שבאו לאחר מכן, זה הספיק רק לפלייאוף.
 
מי שבוודאי לא ישן בלילות הוא המאמן האיטלקי, ג'יאמפיירו ונטורה, שבתחילת הקמפיין נראה כמו דוד חביב שהצליח בקבוצות בינוניות בליגה האיטלקית ואולי יש לו מה להציע גם בליגה של הגדולים. כעת הוא נראה מאמן מבולבל, שמעולם לא ייכנס לאותה רשימה אגדית של מאמני הנבחרת לדורותיהם, כגון מרצ'לו ליפי, אלוף העולם, אריגו סאקי, ג'ובאני טרפאטוני ועוד רבים וטובים.

סימן השאלה הגדול הופיע לראשונה בתבוסה במדריד. איטליה עלתה לשחק עם 4 שחקני התקפה, נטשה את כל מסורת ההגנה המפוארת וחזרה מוכה ומושפלת הביתה. שחקנים כישרוניים כמו אנדראה בלוטי, לורנצו אינסינייה ואנטוניו קנדרבה נראו מבולבלים ולא הצליחו לשחזר את יכולתם מהליגה המקומית. התקשורת באיטליה ובעיקר האוהדים ברשתות החברתיות רצחו את ונטורה וניהול המשחק שלו.  שמות מאמנים אחרים כבר נזרקו בעיתונים וברור שאם איטליה לא תעפיל בסוף למונדיאל, ונטורה יוכרז כ'פרסונה נון גרטה'.

יום לפני המשחק הגורלי נגד שבדיה ואף אחד לא יכול להעריך באיזו שיטה איטליה תשחק, מסיבה פשוטה, אין לאיטליה שיטת משחק קבועה. המאמן הקודם, אנטוניו קונטה, האמין בשיטת 3-5-2 שהוכיחה את עצמה גם בכל קבוצה שאימן. ונטורה בלתי צפוי, מרבית השחקנים לא בטוחים לגבי מיקומם בהרכב, וכנראה שגם המאמן השבדי לא יודע לאיזה איטליה להתכונן. 

דוגמא טובה לכך היא שילובו או אי שילובו של הקשר החצי ברזילאי של נאפולי, ג'ורג'יניו, אשר זומן לראשונה לסגל אחרי לחץ תקשורתי רב.  ונטורה טוען שזימונו לא נבע מלחץ פוליטי אלא משינוי שיטת משחק, אולם כרגע כלל לא נראה שיפתח בהרכב, ובעצם שום דבר לא ידוע ולא מובן אצל המאמן הוותיק.

יחד עם זאת, לא רק ונטורה מזייף. איטליה מודל 2017 היא נבחרת סופר מוכשרת, עם יורשים צעירים שיהפכו אותה בעתיד לחזקה יותר, אבל דווקא כישרונות מוכחים לא עשו בנבחרת את הצעד הבא. הדברים מכוונים במיוחד למרקו וראטי, קשרה של פ.ס.ז', שאמור כבר שנים להיות היורש של פירלו, אבל בנבחרת הוא מגמגם לאורך תקופה ארוכה. גם אינסינייה המוכשר מנאפולי, לא בא לידי ביטוי, ומדובר בשחקן שנמצא כרגע בשיא כושרו.

סימן שאלה גדול נקשר גם בגזרת הוותיקים. הבלם שנחשב עד לפני שנה כטוב בעולם, לאונרדו בונוצ'י, נראה כמו צל של עצמו במילאן המגמגמת. שורדי מונדיאל 2006, דניאלה דה רוסי ואנדריאה ברצאלי, לא משחקים באופן קבוע וברור שהשיא כבר מאחוריהם. איטליה חייבת את האופי החזק שלהם כאקס פקטור בצמד משחקים כל כך גורליים.

מעל הכול, איטליה חייבת את ג'יג'י בופון שלה. עד כה, זאת לא עונה מוצלחת במיוחד לשוער בן ה-40, שספג שערים רבים באשמתו הישירה. בופון אמר אמש שעלייה למונדיאל תכניס אותו להיסטוריה, והוא רוצה את הטורניר הזה יותר מכל דבר אחר.

זה אמור להיות המונדיאל החמישי במספר של בופון, והאירוע הספורטיבי האחרון לפני פרישתו של כנראה השוער הגדול בכל הזמנים. בפעם האחרונה בה איטליה נקלעה למשחקי פלייאוף על עלייה למונדיאל, בחורף 1997, בשלג של רוסיה, נכנס בופון לשדה המשחק לאחר פציעתו של השוער הבכיר, ג'אנלוקה פליוקה, והיה גיבור המשחק ומשם נכתבה היסטוריה.

ביום שני תגיע שבדיה למילאנו, לסן סירו שצפוי להיות מלא מפה לפה. האיטלקים לא יתנגדו לתיקו במשחק הראשון שיעביר את ההכרעה הביתה,אבל גם עם הפסימיות האופיינית להם, הם יודעים שבסיכום שני המשחקים איטליה חייבת לעבור.

שבדיה נחשבת לנבחרת קשוחה אבל חסרת ברק, ובאיטליה מאמינים שהברק נמצא דווקא אצלם. במידה שזה יקרה, איטליה תתחיל לחלום מונדיאל, ולייצר זיכרונות חדשים אצל הנבחרת, שהוכתרה 4 פעמים כאלופת העולם. ההיסטוריה אומרת שכל 12 שנה איטליה מגיעה לגמר מונדיאל: 1970 –הפסד בגמר לברזיל 1982- זכייה, 1994- שוב הפסד לברזיל, 2006 - זכייה. אם ההיסטוריה שוב תדבר במספרים, שבדיה תהיה רק הצעד הראשון.