צאו מהקופסה: 5 חוויות כדורגל להרפתקנים בלבד

"לחשוב מחוץ לקופסה: חשיבה מקורית, יצירתית, בלתי שגרתית. חשיבה לטרלית. לקוח מהביטוי באנגלית: Thinking outside the box – אסטרטגיה לפתירת חידה בה צריך לחבר בקווים רצופים תשע נקודות מסודרות בריבוע."

אם נשאל את רוב חובבי הכדורגל בארץ לאיזה משחק היו נוסעים אילו היו יכולים, הרוב המכריע כנראה היה עונה - קלאסיקו, גמר ליגת האלופות או גמר מונדיאל. ואין ספק, כל אלו משחקים גדולים, חווייתיים ומכובדים שחייב לרזומה. אבל טיול כדורגל טוב, לא נמדד בגודל האירוע, או השחקנים הטובים בעולם שיצא לך לראות, אם כי בחוויות ובזיכרונות שיחקקו בך לנצח.

אז אם גם אתם מתכננים לקום מהספה ולראות כדורגל אמיתי מקרוב, אבל מגדירים עצמכם כהרפתקנים, ומוכנים להיחשף לעולמות הכדורגל המשוגעים, המתחבאים הרחק מעיניי המיינסטרים - צאו מהקופסא. 5 חוויות כדורגל להרפתקנים בלבד.

לא רק הליגות הבכירות

הליגות הבכירות, כבודן במקומן מונח, מספקות לנו את השכבה הראשונה בחוויית התרבות של הענף במדינה זרה. אך ככל שנצלול אל עמקי הליגות הנמוכות, נחשף לאותנטיות קסומה, אליה אור הזרקורים לא מגיע. שם השחקנים בועטים בשביל הסמל והאוהדים נאמנים באמת, ברגעי השיא ובעיקר ברגעי השפל.

קחו לדוגמה את גרמניה ואנגליה, שם הליגה השנייה והשלישית הן מקצועיות ביותר והאצטדיונים גדושים באוהדים. ממוצע הצופים בליגה השנייה בגרמניה למשל, עומד על כ-17 אלף צופים במשחק, באנגליה מדובר על מעל 20 אלף! מספרים אסטרונומים בהשוואה לליגת העל בישראל, אצלנו ממוצע הצופים עומד על 6 וחצי אלפים בלבד.

צאו מאירופה

לא סוד שכדורגל הוא ענף ספורט מהפופולריים שיש, המחבר אוהדים מכל העולם ומושך אלפים למגרשים. לכן, אין זה פלא שבעולם בו כדורגל הפך לדת, נבנו מספר אצטדיונים, או מקדשים אם תרצו, עוצרי נשימה. אליאנז ארנה, וומבלי, קאמפ נואו הם רק דוגמה לאצטדיוני-על יפהפיים ומצויינים שכולנו מכירים בגבולות אירופה, אבל מה עם אלו שמחוצה לה ומעט התפספסו לאוהד הישראלי?

סעו לבוליביה: מעבר לקהל המשוגע שמחכה לכם בבירה הבוליבית, לה פאז, ביקור בהרננדו סיילס הוא חוויה בפני עצמה. האצטדיון הממוקם 3,600 מטרים מעל פני הים, הוא עוצר נשימה, ולא בהכרח בזכות הנוף של העיר, לגובה המטורף הזה מגיע רק 65% מהחמצן המצוי בגובה הים. ואם כבר הגעתם, לא בעיה לתפוס משחק באצטדיון, מאחר וחוץ מנבחרת בוליביה המשתמשת בנכס - משתמשות בו גם לא פחות מ-8 קבוצות שונות מהליגות המקומיות.

סעו לדרום אפריקה: אצטדיון "סוקר סיטי" ביוהנסבורג הוא מהמרשימים בעולם והגדול שביבשת אפריקה והוא מסוגל להכיל 94,700 צופים. האצטדיון אמנם נפתח במקור ב-1989 אך שופץ, הורחב ועוצב מחדש לקראת מונדיאל 2010. היום האצטדיון מארח את אירועי הכדורגל החשובים ביותר בדרום אפריקה, ומשמש כאצטדיון הביתי של אחד ממועדוני הכדורגל המובילים בדרום אפריקה, קייזר צ'יפס.

סעו לסין: האצטדיון הלאומי בבייג'ינג, המכונה גם "קן הציפור" - בזכות צורתו האובאלית וקורות הפלדה המתפתלות שנראות כמו זרדים רכים שסודרו ע"י ציפור ענק - נחשב לאחד מהאצטדיונים היפים בעולם. המתחם המרשים נבנה לקראת אירוח האולימפיאדה ב-2008 והוא בעל קיבולת של 80,000 צופים. וכיום תוכלו לצפות בנבחרת הלאומית מתרוצצת בו על כר הדשא.

ולאוהבי האתגרים - סעו לצפון קוריאה: במדינה הסגורה הזו, תמצאו את האצטדיון הגדול ביותר בעולם, "אצטדיון האחד במאי", שמסוגל להכיל 114,000 צופים. את הנכס העצום והמרשים הזה רק העקשנים והנחושים שבכם יוכלו לראות, מאחר וכניסת תיירים למדינה דורשת הליכים ארוכים, אישורים מיוחדים, והשגחה צמודה. שיא הצופים באצטדיון היה באירוע היאבקות ב-1995 אז נכחו כ-190 אלף אוהדים.

להתרפק על נוסטלגיה

את הודו כולנו מכירים, וחלקנו גם ביקרנו בה אחרי הצבא. ובכל זאת, לא רבים נחשפו אל אחד מהקסמים הגדולים ביותר המתהווים בה בימים אלו - הסופר ליג ההודי. הליגה הצעירה הוקמה רק בשנת 2014 אך ממוצע הצופים בה הוא מהגבוה בעולם, עם לא פחות מ-20 אלף אוהדים בכל משחק! בליגה המתפתחת הושקעו סכומי עתק מגופי שידור ואנשי עסקים שונים, והכסף הגדול עוזר להודים לפתות שחקני-על ותיקים, כמו אלסנדרו דל פיירו, דייגו פורלאן ומרקו מטראצי ,להגיע לשורותיהם.

בנוסף, במהלך חודשי הקיץ, בגואה, מתקיימת הפרמייר פוטסל – ליגת כדורגל האולמות, אשר לואיס פיגו משמש כנשיא שלה. גם במגרש הסגור תוכלו לצפות בכוכבי עבר מרשימים אפילו יותר מאלו שעל הדשא: פול סקולס, ריאן גיגס, רונאלדיניו, דקו ועוד.

לחובבי האקסטרים

"כדורגל בלי אוהדים הוא כלום" אמר ג'וק סטין, מנג'ר סקוטי אגדי, וצדק. קהל הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה, ולפעמים מפגשים בין קהלים ססגוניים, יריבויות ארוכות שנים בין קבוצות ודרבים, הם אלו שעושים את המשחק ולאו דווקא היכולת המקצועית.

שני דרבים שיהוו גן עדן עבור חובבי הז'אנר, יהיו הדרבי של גלאזגו, והדרבי של בלגרד. האולד פירם הוא הדרבי של גלאזגו - סלטיק מול ריינג'רס, שני המועדונים הגדולים בסקוטלנד שהיריבות הנצחית ביניהם מבוססת לא רק על ספורט – מעין מלחמת אזרחים פוליטית-היסטורית, בין הפרוטסטנטים לקתולים בעיר.

הדרבי של בלגרד – הכוכב האדום מול פרטיזן, מיועד לחובבי האקסטרים ברמת סיכון גבוהה בלבד - הקהלים של השניים הם מהצבעוניים ביותר בעולם והמשחקים הטעונים ביניהם מספקים תצוגות קהל מהפנטות - מדגלים עצומים ועד אמצעים פירוטכניים מטורפים שיוצרים אווירה לוהטת, ובדרך קבע קצת פחות לוהטת – פצועים רבים ולעיתים גם הרוגים.

כדורגל כדת ודין

יש מקומות בהם כדורגל הוא לא רק משחק, אלא דרך חיים, מקור להשראה, חלומות, תקווה ומפלט בתוך עולם בו המצב הכלכלי חמור והייאוש גדול. אם אתם רוצים לחוש כדורגל אמיתי בכל עוצמותיו הגדולות ביותר – סעו לדרום אמריקה. במקומות בהם אין לכל אחד סמארטפון או פלייסטיישן, ונעלי כדורגל הפכו מצרך נדיר – גדלים הילדים על פי תורת המשחק והאלוהים שלהם הוא ליאו מסי.

הקהל הדרום אמריקאי והארגנטינאי בפרט, הוא מהצבעוניים בתבל. קחו לדוגמה את הדרבי המפורסם - הסופר קלאסיקו. לא, לא ריאל מול בארסה - בוקה ג'וניורס וריבר פלאט, הדרבי של בואנוס איירס. שם האוהדים הם חלק לא פחות חשוב מההצגה וכל משחק ליגה הכי פשוט, הופך לקרנבל של ממש המתחיל בחגיגה ברחובות העיר, ומגיע לשיא ביציעים - תופים גדולים, חצוצרות, ושירה וקצב השמורים רק לקהל הלטיני. הקהל הקצבי, השמח והחוויתי ביותר בעולם.

• מתכננים טיול כדורגל? כנסו לחבילות הספורט שלנו