בית"ר ירושלים הגיעה לאצטדיון שהפך להיות מיתוס בכדורגל הישראלי, מקום בו הפועל באר שבע לא מנוצחת במשחקי הליגה. ואכן בעלייה של שתי הקבוצות לכר הדשא החשמל הורגש באוויר ואחז בכל אחד מבאי האצטדיון. הקהלים של שתי הקבוצות, בהצגת עידוד מרשימה, נתנו את הפתיח למשחק קצבי, מעבר לרמה הממוצעת בליגה. הכדורגל לא תמיד היה מדויק, אבל כל אחד מהשחקנים השאיר את הכל על כר הדשא.
עם ההבנה שוארן לא יכול לפתוח בהרכב בגלל פציעה, בבית"ר י-ם החליטו שהייסטר יוצב בכנף שמאל, סאבו יוסט לכנף ימין ושעזרא יוצב קרוב לשכטר - הרכב שיכול להתכווץ כשצריך ולצאת למתפרצות. בבית"ר חששו ממשחק האגפים והמגינים התוקפים של באר שבע והציבו את הייסטר וסאבו באגפים כדי למנוע מצב של יתרון מספרי של ב"ש באזורים האלה. ואכן, באר שבע שלטה במרבית דקות המחצית הראשונה, ובית"ר יצאה למתפרצות מסוכנות כשלעצמן.
חשמל באוויר. אצטדיון טרנר (אלן שיבר)
בן זקן. חשש מהאגפים (אלן שיבר)
את המחצית הראשונה הכריע שחקן הרכש של האלופה, חנן ממן, שהגיע בינואר, השחקן הנייד ביותר של ב"ש, שמחזיק במו רגליו את הקבוצה במאבק האליפות בשלושת המשחקים האחרונים. ממן הוביל את באר שבע ל-0:1 קטן, אך מוצדק יש לומר. בני בן זקן הגיב היטב במחצית. מאמן האורחת הוציא את הייסטר (אין סיבה לשחק עם שני מגינים שמאליים בפיגור) והחזיר את עזרא למקום האחד והיחיד שבו הוא מסוגל להביא לבית"ר תוצרת (כנף שמאל). סילבסטר (עוד בינגו) נכנס לכנף ימין במקום הייסטר, וסאבו הוסט להתמקם מתחת לשכטר. בית"ר הפכה להיות מאוזנת, תוך כדי שילוב של טכניקה ועוצמות בחלק הקדמי, והדומיננטיות שלה ניכרה.
פציעתו של לואי טאהא הוסיפה עוד נדבך לעליונות של בית"ר. אם היית אומר לברק בכר שבמחזור ה-24, במשחק הבית מול בית"ר, מרכז ההגנה שלו יורכב ממתן אוחיון וחאתם עבד אלחמיד, הוא היה מרים גבה. כשמיגל ויטור ושיר צדק כבר מזמן לא בתמונה וטאהא פצוע, שכטר התעלל בצמד הבלמים של ב"ש. החלוץ היה זה שעבר את אלחמיד בקלילות והגיש לסילבסטר על מגש של כסף את שער השוויון.
כאן חסרה לי האמונה העמוקה של בית"ר שהיא אכן מסוגלת לנצח ולעשות היסטוריה בטוטו טרנר. זה לא שבית"ר הפסיקה לשחק, והיא אפילו הגיעה לעוד מצב כיבוש של סילבסטר (בראש), אבל ההרגשה הייתה שהיא מסתפקת בנקודה. שחקני בית"ר יישבו עם הדיסק של המשחק וינתחו אותו, הם יבינו שהדקות האלה, במחצית השנייה, היו דקות שעם אמונה אמיתית ועמוקה הם היו יכולים לחזור עם כל שלוש הנקודות לירושלים. לברק בכר ולצוות שלו מגיע קרדיט גדול, שעם כל מה שעובר על המועדון, הזה הם עדיין חולקים את המקום הראשון עם מכבי תל אביב.
ממן. במו רגליו (אלן שיבר)
בינגו. עוד סילבסטר (אלן שיבר)
אנחנו נמצאים שני מחזורים לסיום הליגה הסדירה, והמנצחת הגדולה של השבוע היא מכבי תל אביב שהייתה זקוקה לא רק לשלוש הנקודות, אלא להצגת תכלית נגד יריבה לפלייאוף העליון שגם לה עדיין אסור להרים דגל לבן במירוץ. מכבי חזרה להציג יכולת משובחת לאחר שג'ורדי קרויף הסיק מסקנות ולקחים מהטעוית שעשה מול הפועל רעננה במחזור שעבר. הטעויות הללו עלו לו בשלוש הנקודות. קרויף עבר לשחק עם שלושה קשרי אמצע, עם שני חלוצים עוצמתיים ולוחצים.
בנוסף, ההולנדי הבין שריקן חייב להיות בשדה המשחק במידה ומיכה מתופקד בקו השמאלי, כי מיכה משחק בכל המגרש והיחיד שיכול לאזן אותו בצד שמאל הוא ריקן, לדסה כבר הוכח שאין תחליף. במחזור הזה ג'ורדי קיבל חזרה את רודריגס, גולסה יחזור מפציעה, אצילי בדרך, עטר, קיארטנסון ויצחקי על הספסל, דוידזאדה עולה בדקה ה-77. הרי לכם הקבוצה עם הסגל העמוק ביותר בארץ, שמצביע על כך שבקנדה ובקריית שלום לא יתקבל שום דבר מלבד הנפת הצלחת.
ג'ורדי. הפיק את הלקחים (אלן שיבר)
העומק מדבר. מכבי ת"א. (אלן שיבר)