אני מת, ושוב פעם אין לי מושג למה ואיך. הנשמה שלי מתחילה לרחף ברחבי מסדרונות השאול במטרה למצוא גוף חדש לאכלס, בדרך אני מוצא את השד שהרג אותי רוכן מעל הגופה שלי כשפלג הגוף העליון שלו תקוע בקיר בגלל באג כלשהו. מוות הוא אי נוחות זמנית כשאתה יכול להשתלט על שוכני הגיהינום השונים ולשעבד את גופם לצרכים שונים. אחרי מספר שניות אני מוצא נשמה תועה שאני מנדב ומשתכן בגופה, וממשיך לטייל במסדרונות השאול החשוכים בעיוורון מוחלט כי האדריכל של המקום החליט לוותר על תאורה.
בעוד אני מנסה לנווט במעבר שנראה כאילו עשוי ממעיים אני נאבק עם ההליכה של הדמות שלי שעושה רושם ששתי הרגליים שלה הורכבו הפוך. המאבק שלי נעצר לפתע כשאר שוב פעם משהו אקראי הורג אותי. הנשמה שלי מתחילה לרחף ואני רואה את השד שהרג אותי תקוע בתוך הקיר, הוא לא שם כחלק מהתפאורה אלא בגלל עוד אחד מהבאגים שנפוצים ברחבי המשחק. אני מחליט שמספיק, אני יוצא מהמשחק ומחליט לשחק משהו אחר שהמפתחים השקיעו בו קצת יותר.
העבודה על Agony התחילה אי שם בסוף 2016 והמשחק כבש את ליבם של המעריצים עוד בשלבים הראשונים של קמפיין הקיקסטארטר: הרעיון של משחק אימה, התגנבות וחידות שמתרחש בשאול תפס את צומת ליבה של התעשייה ורבים התחילו להלל את המשחק עוד לפני שהוצג גיימפליי כשלהו. Agony זורק אותנו למעמקי השאול בתור נשמה אבודה ללא זיכרונות שמנסה למצוא את דרכה החוצה בעזרת האלילה האדומה, אחת מהמקימים המקוריים של הגיהינום. כבר מהתמונות והסרטונים הראשונים ראינו חלקים מעולם המשחק שנראה מורבידי ומקאברי אבל עם נגיעה אומנותית וגרפיקה ברמה גבוה.
הבעיות מתחילות מהשנייה הראשונה שמתקינים את Agony וקריסות אקראיות מלוות אותנו לאורך כל המשחק. באגים שונים קוטעים את ההנאה כמעט בכל שלב, החל מאויבים שנתקעים בקירות או תפאורה, דמויות שמרצדות על המסך וקטעי מעבר שלא נטענים. למרות העדכון ששוחרר, רוב הבעיות עדיין קיימות במשחק.
את מסענו בשאול אנחנו נעשה על ידי שיעבוד של נשמות שונות שמסתובבות ברחבי העולם, אבל המשחק לא ממש ברור איך עושים את זה ולרוב אנחנו נעשה זאת על ידי ניסוי וטעיה. אחרי שהצלחנו להשתלט על נשמה אבודה אנחנו נצטרך לנווט את המסדרונות האפלים בזמן שאנחנו בורחים משדים שינסו לחסל אותנו על ידי התגנבות והסתתרות, אבל השליטה המסורבלת ושיטת ההתגנבות הלא מובנת בעיקר הופכת כל היתקלות עם שדים לעניין של מזל. גם בהמשך אחרי שאנחנו מקבלים יכולת להשתלט על שדים אחרים, זה לא ממש עוזר ואנחנו עדיין תלויים בחסדיה של שליטה נוראית.
חידות שונות ב-Agony ידרשו מכם לפתור אותן כדי להתקדם לאזורים שונים אבל החידות חוזרות על עצמן ולא באמת מהוות שום אתגר אלא יותר מטרד. גם נקודות השמירה במשחק מפוזרות בצורה לא נוחה ולרוב תמצאו את עצמכם מאבדים קרוב לרבע שעה של התקדמות בגלל הצבה לא נכונה של נקודת שמירה. מבחינה גראפית השדים והדמויות השונות במשחק נראים כאילו הם עוצבו על מנוע גרפי מלפני עשר שנים, אך המשחק יודע להציג סצנות מרהיבות של נופי שאול שנראים כאילו יצאו מתמונות רנסאנס ישנות, אך רוב השלבים חשוך בצורה מוגזמת. אתם אמנם יכולים להשתמש בלפיד אבל אז השדים השונים שצדים אתכם ימצאו אתכם מהר יותר. בהכרזה הראשונית גם הובטח Gore ואלימות קיצונית למי שרכש את גרסת המחשב, אבל נכון לעכשיו רוב התוכן עדיין מצונזר.
גם מבחינת הפסקול Agony עושה הכול כדי לגרום לשחקן לסבול עם מוזיקה מונוטונית שעדיף לכבות. גם הדיבוב של הדמויות השונות במשחק מבוצע בצורה מגוחכת, רוב הדמויות מקריאות את טקסט שלהם בצורה לא מובנת ואם לא הייתה אפשרות של כתוביות אי אפשר היה להבין כלום מהדיאלוגים.
לסיכום:
Agony הוא משחק לא טוב, והוא בהחלט כרגע המתמודד המוביל למשחק הגרוע של שנת 2018. הוא נכשל בכל חלק שלו, בין אם זה שליטה נוראית, מכניקות משחק מסורבלות, חוסר יציבות טכני, סאונד נוראי, גרפיקה חשוכה ועיצוב דמויות נוראי. אפילו גולת הכותרת שהייתה אמורה להיות כמויות מטורפות של דם ואלימות קיצונית בסוף צונזרו והשאירו לנו משחק מאכזב שמוציא שם רע למשחקי קיקסטארטר אחרים.