מטרה נעלה: החלוצים חזרו לאופנה במונדיאל

אחרי כמעט שלושה שבועות אינטנסיביים בהם עברנו עשרות אלפי קילומטרים ברחבי רוסיה וחזינו בחלק מהנבחרות הטובות בעולם, זה זמן טוב לסכם את שלב הבתים ולהביט לעבר שלבי ההכרעה.

122 שערים הובקעו ב-48 משחקים (ממוצע של 2.5 שערים למשחק) עד כה ועל אף שהיו מונדיאלים פוריים יותר מבחינת ממוצע ההבקעות (כמו 1998 ו-2014 למשל, אז נרשמו שיא שערים לטורניר - 171), זה בהחלט היה שלב בתים מלא בדרמות, סיפורים, שערים יפים, כוכבים שזרחו ושקעו וגם טורניר של מגמות מקצועיות מעניינות.

מעל הכול, זו הייתה חגיגה אינסופית של קהל צבעוני מכל העולם (עשרות אלפים מכל מדינה) שמילא את ערי השדה ברוסיה באווירת חג. היו ימים שיקיטרינבורג הפכה למובלעת של לימה. קאזאן למיני בוגוטה וכיוצא בזה.

למשל, כשהגענו לשדר את איראן נגד פורטוגל בסרנסק שמחנו לפגוש אלפי איראנים ידידותיים וסימפטיים. הם הגיעו במשפחות, כולל נשים שבאו לדחוף את הנבחרת שלהם בצורה אדירה והשפיעו על רמת הנבחרת שלהם, שכמעט הדיחה את פורטוגל בתוספת הזמן של המשחק האחרון.

מגמה מקצועית אחת שבלטה היא החזרה של החלוצים המרכזיים למרכז הבמה. ספרד 2010, שהתבססה על ההצלחה של ברצלונה תחת פפ גווארדיולה וגם גרמניה שזכתה במונדיאל 2014, היו סממן לנבחרות זריזות וטכניות שהשתמשו בחלוצים קלאסיים רק כגיבוי.

הפעם, הארי קיין (מלך השערים), רומלו לוקאקו, דייגו קוסטה, אוליביה ז'ירו, אדינסון קבאני, לואיס סוארס, מרקוס ברג, אולה טויבונן ועוד חלוצי תשע אמיתים הפכו למוטיב המרכזי של הטורניר.

למה זה קורה? מכיוון שרוב הנבחרות לא מבוססות הפעם על סגל של קבוצה אחת גדולה, כמות האימונים נמוכה יותר וקשה לייצר כדורגל מסונכרן ומדויק ברמת הנבחרת. לכן, הימצאותו של חלוץ מטרה שאפשר תמיד להזין אותו בכדורים מהצדדים או לדלג על הלחץ של היריבה בכדור ארוך לכיוונו התבררה כמקור להצלחה. מה גם שתמיד במשחק בינוני, כל חלוץ כזה יכול לגנוב ברחבה שער משמעותי.

בשלב הבתים חזינו כיצד מאמנים משתמשים בשיטות שונות כדי למקסם את הסגל הקיים. כמו בלגיה שמשחקת 3-4-3 התקפי לעומת 4-4-2 של שבדיה ואורוגוואי עם שני חלוצי מטרה. מסקרן לראות האם התבססות על חלוצי מטרה גם תניב הצלחות בשלב הבא. דווקא לנבחרות שדוגלות בשיטה לאורך זמן היו לא מעט בעיות. ה-4-3-3 הנייד והזריז של השנים האחרונות נתקל בבעיות. כמה דוגמאות:

ספרד, למשל, לא נעולה כרגע על הסגנון שלה עם דייגו קוסטה (כחלוץ מטרה) ותוהה עדיין באיזה אזורים ללחוץ (גם בגלל שפשוט אין לה מאמן שעבד איתה על כך). לה רוחה כבשה שישה שערים, אבל ספגה יותר מדי.  גרמניה פשוט התעקשה על הדרך שכבר במשחקי ההכנה הייתה אמורה הייתה לשדר הבהובי אזהרה והשחקנים הנוכחים לא נמצאו בכושר המתאים לסגנון המשחק. צרפת דוגלת בשיטה שמתורגלת המון זמן ועדיין תקועה מבחינת איכות ושטף. אז גרמניה עפה הביתה וספרד וצרפת עלו, אבל אף אחת מהאחרונות איננה מרוצה מהיכולת.

לעומת זאת, קרואטיה, שמשלבת מרכז שדה מעולה בדמותם של לוקה מודריץ' ואיבן ראקיטיץ', עם קיצונים מהירים באגפים וחלוצי מטרה הרשימה מאוד בקצב ובאיזון שלה בין הגנה להתקפה. מהצד השני של הסקאלה הופיעה ארגנטינה, שבעיניי היא הנבחרת הכי לא מאורגנת ומסודרת שעלתה שלב.

במקביל ולא פחות חשוב, היינו עדים לעלייתו של ה-VAR ששינה בצורה קיצונית את קבלת ההחלטות של השופטים. הכול הרבה יותר מדויק. נוח הרבה יותר לתקן טעות. אי אפשר לפספס כמעט פנדל. לכן כמות הפנדלים עלתה מאוד (18 כבר תורגמו לשערים – שיא כל הזמנים).

היכולת להתייעץ עוזרת לשופטים לקבל החלטות קשות מאוד בדקות האחרונות ולאשר שערים שהכי קל היה לפסול אותם בגלל הספק על סף הדקה ה-90. דוגמאות לכך ראינו בפנדל השוויון של איראן נגד פורטוגל, שערי הניצחון הדרמטיים של דרום קוריאה מול גרמניה והשער שהבטיח לספרד את ראשות הבית מול מרוקו. ה-VAR גם יכול להשפיע על צורת השמירה של שחקני ההגנה ברחבה, שיודעים שכל איחור לכדור או תפיסה יכולה מהר מאוד להסתיים בפנדל.

כמובן שטורניר כזה הוא גם כר פורה לניצול מצבים נייחים. תרגילים כאלה הם הרבה יותר נוחים ומהירים לתרגול וליישום בשטח מאשר משחק שדה מסודר. אפשר באימון אחד או שניים לייצר תרגילים חדשים ולתפוס הגנות פחות מוכנות משתי סיבות:
א. לפעמים אין להן זמן להכיר הגנתית תרגילים חדשים של היריבות.
ב. אוסף של שחקנים ממגוון קבוצות שמתאמן פחות, תמיד יהיה פחות מתורגל.

כשמסתכלים קדימה לעבר שמינית הגמר, מקבלים תמונה עם לא מעט קלאסיקות ששוות חצי גמר או אפילו גמר, לעומת מפגשים לא צפויים כגון דנמרק מול קרואטיה ושבדיה מול שווייץ. בניגוד לשלב הבתים, יהיו משחקים ראש בראש בין נבחרות גדולות של להיות או לחדול ויכול להיות שנצפה בהכנה טקטית שונה. זהירות בהתחלה ולעומת זאת חילופים הרבה יותר הרפתקנים לקראת הסיום.

אם סיפורי המונדיאל ימשיכו לשטוף את העולם באותו קצב כמו בשלב הבתים, הרי שהטורניר הנוכחי ייזכר כחיובי ומשמעותי בתרומה שלו לכדורגל העולמי. ועכשיו הגיע זמן הנוק-אאוט.