מסך הברזל: ל-VAR חשיבות עצומה לענף

1. לא היה פנדל. הייתה נגיעת יד, אבל לא עבירת יד. מקרה קלאסי שבו הכדור שיחק ביד ולשחקן לא הייתה כל כוונת מכוון. כן, חוק 12 קובע כי "כדור עונשין ייפסק במקרה ששחקן נוגע בכדור בידו במכוון". יש לחוק הזה עוד תת סעיפים משמעותיים, כמו תנועת היד לעבר הכדור ומרחק היריב מן העבירה, אבל בשורה התחתונה איבן פרישיץ' לא התכוון ולא ניסה לגעת בכדור הקרן של צרפת בידו. גם העובדה שהשופט נסטור פיטאנה נזקק להילוכים חוזרים רבים עד שהכריע בסוגיה מעידה שלא היה כאן בשום פנים ואופן מקרה CLEAR CUT. בכל משחק, ובגמר מונדיאל בפרט, הענקת פנדל חייבת להיות תוצאה של החלטה ברורה ונחרצת. אם יש ספק – אין ספק. בדיוק הפוך מהתנהגותו של השופט הארגנטינאי.

על פי אסכולת בית שמאי המחמירה, השופט הרס את גמר גביע העולם. ה-1:2 של אנטואן גריזמן כתוצאה מהמתנה בשחורים, שינה את כל הקומפלקס של ההתמודדות. קרואטיה חוותה כרסום מוראלי ומנטלי, קרואטיה נותרה עם 52 דקות להיאבק על שוויון ועל חייה, נאלצה לשים את כל הביצים שלה בסל היוזמה וההסתערות – ושילמה מחיר כבד בשני שערי הסולו של פול פוגבה וקיליאן אמבפה. כמובן שהדברים אינם כה פשוטים: גם במצב של 1:1 היו לצרפת סיכויים סבירים (זכרו, היא הייתה חלשה להחריד עד אז) לגבור על הקרואטים. אבל במקרה הזה, ברגע ההוא, סיכויי האדומים-לבנים – ששלטו בהליכים - היו לא פחות טובים. לעולם לא נדע איך הדו קרב היה מתפתח, אבל אנחנו כן יודעים לאן הוא הלך בעקבות בעיטת ה-11 השגויה. לכן החותמת שהותיר נסטור פיטאנה על הגמר הזה לא פחות משמעותית מזו של דידייה דשאן, גריזמן, פוגבה ואמבפה.

2. למרות השימוש המוטעה בווידאו בגמר – עדיין ה-VAR הוא ה-MVP של רוסיה 2018 (ביחד עם מלך השערים: שער עצמי, 12 כיבושים). השימוש בטכנולוגיית הסיוע הטלוויזיוני הוכיח עצמו בטורניר הזה מעל ומעבר. לפחות פעמיים, הוא היה אחראי גם להחלטות שעולם שלם היה מבכה אילו נותרו על כנן המקורי: הפנדל שהוענק בתחילה לניימאר נגד קוסטה ריקה ונחשף כהתחזות, והשער הראשון של דרום קוריאה נגד גרמניה, שעמד להיפסל בגלל נבדל שלא היה.

לצדק יש חשיבות מונומנטלית בספורט. לרומנטיקנים חסרי התקנה שממשיכים לתמוך בכדורגל שוטף נטול עזרים בתואנת "טעויות הן חלק מהמשחק", אני מבקש רק להזכיר שבעברית אין הבדל בין REFEREE - שופט כדורגל, לבין JUDGE - שופט בבית הדין. נסו אפוא להחיל את תפיסתכם השיפוטית על כר הדשא גם להיכלי הצדק (שגיאות קורות, תן למשפט לזרום) – ואולי תגיעו למסקנה אחרת. אישית לא נותר לי אלא להצטער על כך שה-VAR לא היה עימנו כבר במונדיאל מקסיקו 1986. זה אמנם היה גורם לכך שכל פולקלור "יד האלוהים" היה יורד לטמיון ונמחק מדפי ההיסטוריה המרתקים והמוכתמים, אבל במחיר חשוב וכדאי: אין לתת לתרמית ולשקר דריסת רגל בספורט.

3. צרפת היא אלופת העולם, אבל לא הנבחרת הטובה בעולם. כמו שפורטוגל, שגברה עליה בגמר היורו לפני שנתיים, לא התקרבה אפילו להיות הטובה באירופה, כך גם במקרה דנן: יש טובות מצרפת, אך אין כמוה.
ברזיל ובלגיה – אטרקטיביות, טכניות, יצירתיות, כישרוניות גם בשקלול היופי והאופי – הן לטעמי נבחרות טובות יותר מצרפת. אבל טורנירים של נוקאאוט לא מכתירים טיב ואיכות וסקסיות, אלא הצלחה.

צרפת היא המצליחה בנבחרות תבל. עם הנתון הזה לא ניתן להתווכח. טבלת ההצלחה לא משקרת. לא חשוב איך – צרפת סיימה את הטור דה רוסיה במקום הראשון. על כך מגיעות לה ברכות. מי שמעוניין לבדוק לעומק את הפרופיל שלה, את כל משחקיה בטורניר, ימצא גם פגמים וחסרונות. כרגע, כאשר הכתר על ראשה, הם לא רלוונטיים. מצד שני, היזהרו בסופרלטיבים. הכלה הזו היא לא כזו יפה, מושכת והשראתית. אל תעשו ממנה מונה ליזה. היו לה מספיק תכונות טובות כדי להקדים את יריבותיה בדרך לחופה. זה בהחלט מספיק, אבל לא מבטיח כלום לחתונה הבאה.