בפעם השלישית בקריירה והראשונה מאז 2005, לברון ג'יימס לא ישחק בפלייאוף ה-NBA, זאת לאחר שהוא והקבוצה אליה הצטרף בקיץ האחרון, לוס אנג'לס לייקרס, הודחו רשמית מהמרוץ אחרי חצי שני רע מאוד של העונה. אלא שלברון, למרות הכישלון הקבוצתי הענק, ממש לא לבד בסירה הזו. חזרנו אל כמה אגדות עבר שפספסו אף הם את הפלייאוף בעונה כזו או אחרת וניסינו להבין מה השתבש אצלם ואם יש דימיון כלשהו למה שקרה העונה לקינג ג'יימס בעיר המלאכים.
שאקיל אוניל, פיניקס, 2008/09
זו הייתה העונה האיכותית האחרונה בקריירה של שאק המזדקן, שהגיע לפיניקס באמצע העונה הקודמת בטרייד ממיאמי. הסאנס המבטיחים ניצחו שנה קודם לכן 55 ניצחונות ועם המאמן החדש טרי פורטר, פתחו די טוב ועמדו על מאזן 13:22. משם נרשמה דעיכה ויום אחרי משחק האולסטאר, אותו אירחה פיניקס, פורטר פוטר ואלווין ג'נטרי תפס את מקומו ולא הצליח להציל את המצב, כאשר מיד עם כניסתו לתפקיד, אמארה סטודמאייר גומר את העונה עם פציעה.
פיניקס סיימה את העונה עם חמישה ניצחונות משבעת המשחקים האחרונים, אך הסתפקה במקום התשיעי במערב, מרחק שני משחקים מיוטה שהשתחלה לפלייאוף. זו הייתה הפעם הראשונה מאז הצטרפותו של סטיב נאש ב-2004 שהשמשות לא הצליחו להגיע לפוסטסיזן, והפעם הראשונה (והאחרונה) בקריירה של שאק שזה קרה לו, בעונתו ה-17 בליגה.
בעונה שלאחר מכן, שאק עבר לשחק עם לברון בקליבלנד לשנה אחת (האחרונה של ג'יימס לפני המעבר למיאמי). לברון, כרגע בעונתו ה-16 בליגה, יכול להזדהות עם הרבה מהבעיות שהיו לאוניל בפיניקס ההיא, עם סגל לא מספיק מאוזן, פציעות וחוסר ודאות ויציבות בעמדת המאמן.
קובי בראיינט, לוס אנג'לס לייקרס, 2004/05, 2013 עד הפרישה
בשנים ה"רזות" שבין עזיבתו של שאק והתפרקות השושלת להגעת פאו גאסול ובניית השושלת החדשה, קובי הצליח לסחוב את הלייקרס לסיבוב הראשון בפלייאוף פעמיים, אבל בראשונה מבין שלוש הנים הללו הוא נותר הרחק מאחור, במקום ה-11 במערב ועם מאזן 48:34 חלש.
רודי טומג'אנוביץ' ירש את פיל ג'קסון המפוטר ודווקא פתח את העונה לא רע, אבל במאזן 19:24 התפטר בטענה שהוא תשוש פיזית ומנטלית. פרנק המבלן ירש אותו והקבוצה התרסקה, כשקובי רושם 66 הופעות בלבד וקולע 27.6 נקודות למשחק. לוק וולטון סיים את העונה ההיא עם 3.2 נקודות בממוצע לערב.
החלק השני כבר מלווה את הלייקרס עד היום. אחרי הסוויפ שחטפו מהספרס בסיבוב הראשון של פלייאוף 2013, בלוס אנג'לס החלו גם תהליך של בנייה מחדש וגם תהליך של פרידה מקובי. הוא נפצע, לא חזר לעצמו, קיבל חוזה ענק וכל המועדון התבלגן ולא הצליח לחזור לפלייאוף מאז. קובי סיים את הקריירה עם עונות של 27, 21 ו-17 ניצחונות, עמוק בקרקעית הליגה. לברון לפחות הצליח להחיות מעט את הלייקרס בחצי הראשון של העונה.
לפני ואחרי גאסול היו לקובי כמה שנים קשות (צילום: Kevin C. Cox/Getty Images)
קארים עבדול ג'באר, מילווקי, 1974/75 ולוס אנג'לס לייקרס, 1975/76
לאורך 20 שנות קריירה, קארים פספס את הפלייאוף רק פעמיים ושתיהן היו ברציפות, ודווקא כשהיה צעיר יחסית. בפעם הראשונה זה קרה בעונתו האחרונה בבאקס. אוסקר רוברטסון בדיוק פרש, קארים כבר רצה לעזוב ל-LA ומילווקי, אלופת 1971, פתחה עם 13 הפסדים ב-14 המשחקים הראשונים. עבדול ג'באר רשם את הופעתו הראשונה רק חודש וקצת לתוך העונה והצליח לאושש את הבאקס ואפילו להביא אותם די מהר למאזן חיובי, אבל כלום לא הספיק.
בסופו של דבר הטרייד הגיע, אבל (די בדומה למה שהלייקרס רצו לעשות עם אנתוני דייויס לאחרונה), לוס אנג'לס שלחה למילווקי בתמורה כל כך הרבה, שקארים גילה שאין לו ממש עם מי לשחק ב-LA. הוא רשם 27.7 נקודות למשחק וזכה בפעם הרביעית בקריירה בתואר ה-MVP, למרות שלא הצליח להעפיל לפלייאוף. הלייקרס סיימו עם המאזן הרביעי בטיבו במערב, אך בשל חוקי הליגה נשארו בחוץ, בעוד האקסית מילווקי ודטרויט, ששיחקו שתיהן במערב אז, עלו במקום מבית אחר.
לקארים היו שני פספוסים רצופים (צילום: Mike Powell /Allsport Mandatory Credit: Mike Powell /Al)
האקים אולג'ואן, יוסטון 1991/92 ו-1999/2000, 2000/01
אחרי ארבע הדחות רצופות בסיבוב הראשון ורגע לפני שג'ורדן פרש ואולג'ואן ניצל זאת כדי להפוך ל-MVP פעמיים ברציפות ואלוף פעמיים ברציפות, הרוקטס שלו סבלו מעונה מאכזבת ונשארו מחוץ לפלייאוף של 1992. הם פתחו עם מאזן 3:9, אבל מהר מאוד הפכו לבינוניים ובמאזן 27:27 דון צ'ייני פוטר, כאשר מי שירש אותו היה המאמן שהביא את אותן אליפויות לבסוף, טומג'אנוביץ'.
תחת רודי ועם התעוררות של האקים, יוסטון התקרבה להשגת המטרה, עד שפישלה במאני טיים. הרוקטס סגרו את העונה עם שלושה הפסדים רצופים וסיימו עם מאזן 40:42 ובמקום התשיעי, מרחק של משחק אחד מהלייקרס שנכנסו לפלייאוף. האקים היה טוב עם 21.6 נקודות ו-12.1 ריבאונדים בממוצע, אבל הקבוצה סביבו הייתה די חלשה. כמה שנים לאחר מכן, עם רוברט הורי, קלייד דרקסלר ואחרים, זה כבר נראה אחרת לגמרי.
הפספוס הבא של האקים היה לקראת סוף הקריירה שלו, לפני המעבר לעונת פרישה נשכחת בטורונטו. עם צ'ארלס בארקלי בעונת פרישה ועם רוקי השנה סטיב פרנסיס, הרוקטס החלו רצף של ארבע שנים בלי הופעת פלייאוף כאשר סיימו את 1999/2000 במקום ה-11 בלבד במערב עם מאזן 48:34 חלש. הם השתפרו מאוד בעונה הבאה, האחרונה של האקים, ל-37:45, אבל נותרו שני משחקים מאחורי מינסוטה ובחוץ.
ווילט צ'מברליין, סן פרנסיסקו ווריירס, 1962/63
ב-1962 הווריירס וצ'מברליין עברו מפילדלפיה לצד השני של היבשת. היהלום הצעיר בדיוק הגיע אחרי שרשם שני שיאים שלעולם לא יישברו: 50.4 נקודות בממוצע למשחק ו-48.5 דקות בממוצע למשחק. הקבוצה הגיעה לגמר המזרח וקיוותה לשחזר את ההצלחה גם במערב, אך רצף מזעזע של 11 הפסדים בין נובמבר לדצמבר הותיר אותה הרחק מאחור. המעבר לקליפורניה השאיר קבוצה די מפוררת, אחרי שפול אריזין האגדי בחר לפרוש במקום להזיז את משפחתו ולעזוב את עבודתו ב-IBM פילדלפיה וטום גולה, עוד אחד מכוכבי הקבוצה, דרש טרייד באמצע העונה כי התגעגע הביתה. ווילט סיים עם 44.8 נקודות ו-24.3 ריאונדים ב-47.6 דקות ואיכשהו, זה הספיק רק ל-31 ניצחונות מ-80 משחקים.