"נכאב, נלמד, נמשיך קדימה". הבעלים של הפועל ירושלים אייל חומסקי ניסה לחייך כשאמר את המשפט הנ"ל מיד עם ירידת הקבוצה לחדר ההלבשה בתום ההפסד לטנריף, אבל אף אחד במועדון לא באמת היה יכול להסתיר או לטשטש את האכזבה העצומה בעקבות ההדחה מאירופה. חלום הפיינל פור נגוז והאדומים צריכים לאסוף את עצמם לקראת הישורת האחרונה של העונה.
הפרצופים של השחקנים אמרו הכל. בעודם ממתינים לעלות לאוטובוס חזרה למלון, רובם שקעו בטלפונים עם מבטים מאוכזבים. בר טימור מצא לעצמו פינה במסדרון, התיישב בשקט והיה נראה מהורהר, יוגב אוחיון ישב גם הוא על הרצפה ושקע בטלפון. כל השחקנים, פרט לדשון באטלר, העדיפו שלא להתראיין וביקשו זמן כדי לעכל את התבוסה. "אין לטנריף שחקני הגנה מדהימים אבל כקבוצה הם עובדים כמו מכונה, עוזרים מצוין אחד לשני וצריך להוריד בפניהם את הכובע", החמיא באטלר לספרדים.
"אנחנו מאוד מאוכזבים, אבל אני לא מודאג שההפסד יכניס אותנו למשבר", הוא הוסיף. "עדיין יש לנו חבורה נהדרת של שחקנים עם צוות מצוין והכל בסדר. אנחנו נזכור היטב את איך שהם חגגו מול העיניים שלנו אחרי המשחק ונעשה את הכל להיות בצד הזה בפעם הבאה שנילחם על תואר".
אכזבה עצומה. י-ם בנתה על הפיינל פור (פיב"א)
בתוך המועדון קיימת לא מעט ביקורת על הרוטציה של עודד קטש בשני המשחקים של רבע הגמר. אחרי המשחק הראשון המאמן הודה כי אולי הוא היה צריך להשתמש יותר בליאור אליהו. אתמול: הקפטן קיבל 4 דקות בלבד; בר טימור לא דרך על הפרקט ונאלץ לראות מהצד את הגארדים מתקשים בחסימות ומתקשים להניע את הכדור; יוגב אוחיון, שחזר מהפציעה והיה אמור להיות סוג של שפן מהכובע של קטש, שיחק חמש דקות בלבד; ודימיטריוס קונגר, שאמנם לא ממש הרשים מאז שהגיע, נכנס לראשונה רק ברבע האחרון ודווקא הוא היה אחראי על המיני קאמבק שירושלים עשתה בדקות הסיום בזכות הגנה טובה על מובילי הכדור.
קונגר, אגב, לא צפוי להמשיך בקבוצה מעבר לחוזה הזמני שעליו חתם וצפוי לעזוב בשבועות הקרובים, עם חזרתו של כריס ג'ונסון לכשירות מלאה.
אבל יש שחקן אחד שמעמדו היה ונותר יציב - תמיר בלאט עם 21 דקות שבהן לא הצליח לזרוק אפילו שלשה אחת, מה שלא קרה לו מתחילת העונה. בלאט התקשה מאוד בהגנה למרות שפראן בסאס נחשב למאצ' אפ טוב עבורו מבחינת גודל, ויש בקבוצה מי שטוען שבלאט מקבל קרדיט מוגזם.
בירושלים התפארו לפני המשחק שרמת המוכנות להתמודדות היתה בשיאה, אבל מעבר לכשלים המקצועיים, הייתה גם תקרית משונה שקשורה באמארה סטודמאייר: המתאזרח הטרי שכח את נעלי המשחק שלו בישראל, והקבוצה דאגה "להקפיץ" את אחד ממקורבי הקבוצה לטיסה מיוחדת מישראל עם הנעליים אתמול. סביר להניח שלעניין הזה אין כל השפעה על איך שסטודמאייר או הקבוצה נראו אמש, אבל לא ברור איך במשחק החשוב ביותר של העונה, אחד השחקנים המרכזיים שוכח את נעלי המשחק שלו.
אפילו לא שלשה אחת ב-21 דקות. בלאט (פיב"א)
בקבוצה לא ייחסו לסיפור הזה משמעות גדולה מדי, וציינו כי בכל זאת סטודמאייר מגיע מתרבות NBA שבה השחקן רק צריך להופיע למשחקים ולא אמור לדאוג לציוד הבסיסי. אגב, מדובר במקרה שני ודומה אצל סטודמאייר: במחזור הראשון באתונה הוא שכח בארץ ויטמינים חיוניים שהוא צריך לקחת, ובמקום להיענות להצעת הקבוצה לרכוש עבורו את הוויטמינים הדרושים, העדיף להטיס, על חשבונו, אדם שיביא לו את המצרכים מישראל. כך יצאה שירושלים פתחה וסוגרת עונה אירופית בסימן השיכחה של סטודמאייר.
עם סיום המשחק השחקנים הודו לעשרות האוהדים שהגיעו מישראל, ואז הגיעה מחווה יפהפיה של אוהדי טנריפה, שנעמדו כל הרגליים ומחאו כפיים לאוהדים האדומים. בהמשך שחקני טנריף חזרו לעוד סיבוב באולם, עוד הדרן, ואילו אוהדי הפועל ירושלים המתינו לשחקנים מחוץ לאולם, כדי לשיר להם ולעודד את רוחם, ומי שנקלע לסיטואציה עלול היה לחשוב שהמשימה שלהם הושלמה. טנריף תמשיך לפיינל פור, שכבר לא יהיה בירושלים, שכזכור העדיפה את ליגת האלופות על פני היורוקאפ ולמרות הדרך היפה - נכשלה במטרת העל.
אוהדי י-ם. הקהל בטנריף מחא להם כפיים