אני לא מאמין שכל כך הרבה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שמכבי נתניה זכתה בגביע המדינה. עוד חצי שנה אני בן 70, וזה נראה כאילו זה היה לא מזמן. עד היום כל השחקנים נפגשים מדי פעם, בעיקר בשוק כי כולם אוהבים להסתובב שם. אני זוכר שכשחקן הייתי עובר שם והמוכרים היו ממלאים לי את השקים בפירות ולא היו לוקחים שקל.
לשחק בקבוצה כמו מכבי נתניה של אז היה חלום. אני שיחקתי מתחת לעודד מכנס. העברתי את כובד המשחק מצד לצד. גם כשהייתי פצוע, המאמן שמוליק פרלמן ז"ל היה אומר לי "תעמוד על האמצע ושלח את הכדורים ימינה ושמאלה". אין היום שחקנים כמו שאנחנו היינו. אהבנו את המשחק. לא חיפשנו את הכסף. פירגנו אחד לשני. רצינו בהצלחת הקבוצה ובהצלחת העיר. אני חולם על זה בלילה לפעמים.
לברצלונה היה את צ'אבי, אינייסטה ומסי שהשפיעו על המשחק, וככה אנחנו היינו. כל רגע מישהו יכול היה להשפיע. היה הרכב קבוע. רק אם מישהו, חס וחלילה, היה נפצע או מורחק, הוא היה יוצא מה-11. בכל התקפה היינו עם שבעה-שמונה שחקנים למעלה. היום אין שחקנים כמו שהיו פעם. לא רואה שחקן אחד שיכול להשתוות לעודד מכנס או מושיקו גריאני.
גזל עם הגביע (באדיבות צביקה בן יעקב)
ההרכב של גמר הגביע
אני זוכר שהגענו למשחק הגמר מול בני יהודה עם הרבה בטחון. היה טיפה חשש, אבל היינו קבוצה מצוינת והגענו כפייבוריטים מול כל יריבה שפגשנו. אחרי שזכינו בגביע, לא אשכח איך עלינו על כרכרות עם סוסים וחגגנו לאורך כל רחוב הרצל עם אלפי אנשים. פרלמן ז"ל הנהיג מנהג שבכל יום שישי היינו נפגשים בבית של מישהו אחר ושם עושים את האסיפות. היינו כמו משפחה. היום זה יותר קשה. יש זרים ושחקנים שלא מגיעים מהעיר. הכל השתנה.
לפני חמש שנים הגעתי לגמר מול הפועל קרית שמונה. כולם חשבו שניקח את הגביע, אבל אני חששתי. כמו היום. מכבי נתניה של היום צריכה להגיע למעמדים האלה יותר ולבנות מסורת. נקווה שהפעם הם יקחו את התואר. המיוחד בנתניה של היום הוא שכולם נוגעים בכדור. זה מראה על קבוצה בריאה. אין דבר יותר טוב מקבוצה שמנצלת את כל השחקנים. ברגע שרק שחקן אחד או שניים נוגעים הרבה בכדור, אתה לא יכול להגיע לתוצאות. עם זאת, בני יהודה קבוצה טובה ואסור לזלזל בה. היא מאוד ממושמעת. אין לה כוכבים גדולים, אבל זו קבוצה מסודרת המשחקת עם ביטחון, וזה תענוג לראות. אם היינו משחקים נגד מכבי ת"א, היה לנו סיכוי יותר גדול. עכשיו זה 50/50.
התחושה בעיר היא שנתניה תיקח את הגביע. אין סיבה שאחרי 41 שנה הדברים לא יסתדרו. מגיע לסלובודן דראפיץ' על העבודה הקשה ולאייל סגל, על כך שהציל אותנו מפירוק. למרות זאת, עדיין יש משהו שכואב לי. אין הרבה שחקני בית בסגל. בשנים שלנו כולם היו רוצים להגיע למחלקת הנוער של מכבי נתניה, והיום הפיתוי הוא גדול ללכת למועדונים אחרים. אז לא קיבלנו בכלל שחקנים מבחוץ, רק מהבית. בעיר כמו נתניה חייבים לעלות שלושה-ארבע שחקנים טובים כל שנה, אחרת ייאלצו במועדון למכור ולרכוש שחקנים כדי לשרוד וזה לא טוב.
הכותב היה כוכב מכבי נתניה, שזכתה בגביע המדינה ב-1978
מכנס וגריאני. "אין שחקנים כאלה היום"