אודי TT המחודשת במבחן: נשיכה מבוקרת

מחסום מעלה אדומים בפאתי ירושלים. אני בוהה במרחבים הצהובים ונדהם מקצב השינוי. הייתי פה לפני שבועיים והכל היה ירוק ופורח, ובום בבת אחת 37 מעלות, שמש מטגנת והמדבר חזר בלי להשאיר כלום מהחורף. הייתי ממשיך להתפייט על קיץ, חום ומים אבל פיאט 500 חותכת אותי בפראות תוך שהיא מזגזגת במרווח פצפון שבין שתי משאיות עמוסות שסותמות את הנתיבים. הזמנה מפיאט 500 זה לא משהו שמדליק אותי, אבל הסקרנות בכל זאת התעוררה אז לחצתי על הדוושה והתיישרתי לצידה. הפיאט הקטנה רטטה בניסיון להמשיך להאיץ והרבה יותר מעניינת הייתה העובדה שמאחורי ההגה ישבה נגדית - רס"רית בצה"ל אם לא הבנתם את המילה - שנראתה נחושה להפליא להראות לצפונבון באודי TT השחורה מאיפה משתין הדג בנזין.  דרך השמשות, ועוד בנסיעה, קשה לראות פרטים מדויקים אבל ככל שהצלחתי היא נראתה באמצע שנות העשרים שלה, על הכתף היה לה חצי סיטרואן (וסליחה עם אנשי הקבע אבל אני לא יודע לתרגם את זה לדרגה) והיא הייתה נאה מאוד.

דו-קרב בצהרי היום

יצא לי בעבר לשבת ליד נהגת מרוצים שגרמה לי להיות לחילופין צהוב (מקנאה) וירוק (מבחילה), אבל ככלל, נשים שמתעניינות בנהיגה ועל אחת כמה וכמה נשים שיוזמות רייסים במובן הכי ערסי של המילה, הם עניין נדיר כמו נמרים בים המלח. לפחות בישראל. בקיצור, לא יכולתי להגיד לא אם ברור כמובן שלאור הבדלי המכוניות אין פה הרבה תחרות; ועדיין, על הכביש המתפתל מטה לכיוון צומת אלמוג הבחורה - אני לא מסוגל לקרוא לה הנגדית - הציגה כישרון גדול עם עקומות מדויקות, ברקסים מחושבים בשנייה הכי אחרונה וקצב מרשים, כשהיא מוציאה מהפיאט 500 החבוטה שלה 200 אחוז ביצועים אם לא יותר. אם רק לסרג'יו מרקונה המנוח היה מושג. קצת לפני הצומת נפרדנו בהבהוב אורות ובצער לא מבוטל. טוב, לפחות מצידי.

אז נגדית יקרה, אם במקרה את נתקלת בכתבה הזאת אני רוצה להגיד לך שבשנים האחרונות אני נוסע על הכביש המאתגר הזה במינימום של המינימום פעמיים בחודש כפול שתיים - לים המלח וחזרה - ושאני מכיר היטב את אתגריו ומגבלותיו. ועל הרקע הזה אוסיף שבתצוגת נהיגה כל כך משכנעת, מדויקת וחדה, בטח במכונית כל כך בסיסית, לא נתקלתי. אני חושב שהמילה הכי נכונה לתאר זאת היא כישרון, ואני מאחל לך ולנו שתפתחי אותו ברמה מקצוענית. ואחרי החלק הכי מסעיר של היום בואו נעבור לגיבורת הכתבה הזאת, האודי TT  שזכתה לאחרונה למתיחת פנים.

קצת רקע

 TT, הקופה הקטנה של אודי, הוצגה לראשונה ב-1995 והגיעה לייצור ב-1998. משמעות המילה 'קופה' בצרפתית היא 'חתוך'  ובהשאלה היא שימשה לתיאור כרכרות קצרות ובהמשך לתיאור מכוניות דו מושביות. אני מתחיל בשיעור ההיסטוריה הזה כי נדמה לי שבלי הגזמה אפשר לומר שהעיצוב של ה-TT (שנעשה במרכז של פולקסווגן בקליפורניה), אי אז בשנות התשעים, הוא סוג של היסטוריה בפני עצמו; הוא הצליח לטלטל את עולם הרכב בכלל ואת חובבי הקופה בפרט והבטיח את הצלחתה המיידית של ה-TT, עניין לא פשוט בכלל כשמדובר במכונית שרמת השימושיות היומיומית שלה מוגבלת למדי. העיצוב הזה, שלא היה דומה לשום דבר שנע על הכביש עורר אינספור דיונים שהשוו אותו לכל מה שאתם רק יכולים להעלות על הדעת - מביצה ועד נעל. אפשר להמשיך לחפור על זה אבל כיוון שאתם מן הסתם מכירים היטב את הצללית של ה-TT, משהו שלא הייתי יכול לכתוב על כמה אייקונים אחרים של עולמות הקופה כמו בנטלי דה-וויל או פרארי 250GT, נעצור כאן. בכל אופן, במהלך השנים נולדו עוד שני דורות של TT ועתה עובר הדור השלישי את מתיחת הפנים של אמצע החיים.

העיצוב הייחודי אמנם עבר עבר במשך השנים את העדכונים והחידודים הנדרשים אבל הדימיון בצללית הנמוכה, העגלגלה והסקסית נשמר בקפדנות והעין לא יכולה להתבלבל. מתיחת הפנים לא שינתה זאת אם כי היא כוללת כמה שינויים עיצוביים לא גדולים ובכלל זאת גריל מעודכן, ספוילר קדמי מחודד, וקצת נגיעות קטנות מאחור. התוצאה נשארה מכונית יפה, מפוסלת ולא אגרסיבית כמו שה-TT תמיד הייתה. אגב, בהקשר הזה מעניין היה לגלות שמקדם הבולטות של ה-TT על הכביש אינו גבוה במיוחד, ולמען הסר ספק מדובר במחמאה. אני מניח שהסיבה לזה היא העובדה שהעין הציבורית פשוט רגילה מאוד ל-TT ולכן היא מעוררת פחות תגובות.

לקשרי-ספורט

גם תא הנוסעים מצליח לשדר את השקט הזה. הוא אמנם מפואר ומרשים כמצופה מאודי, וזאת באמצעות עור מקיר לקיר ופלסטיקה איכותית להפליא, אבל יש בו גם מינימליזם מסויים. כך למשל, ובשונה מ-99% מהמכוניות שנמכרות בישראל, אין ב-TT מסך מגע מרכזי, והמסך היחיד במכונית נמצא מאחורי ההגה. המסך הזה, שנשלט בידי בורר במרכז הקונסולה, אמנם עושה פחות או יותר את כל מה שהיה עושה מסך מרכזי  בכל הנוגע לפונקציות השונות של המכונית, אבל עדיין מדובר בסוג של אמירה. הדבר היחיד שלא נמצא עליו הוא התצוגה של בקרת האקלים שמבוססת על שלושה מסכונים קטנטנים שיושבים במרכז פתחי האיורור העגולים שממלאים את הדשבורד. תחתם נמצאת שורת מתגים קטנה לצורכי מצבי נהיגה, בקרת אחיזה וכו' וזהו. אהבתי מאוד את הסידור הזה שהוא לא רק מקורי ויפה אלא גם (לטעמי לפחות) הרבה יותר בטוח ממסכי המגע שגורמים לנהג להתעסק עם תפריטים במקום עם ההגה.

מה עוד? המושבים הקדמיים מרווחים דיים, לפחות למטר שמונים וקצת שלי, אבל האחורי סמלי לחלוטין. לצורכי הכתבה הזאת דחפתי לשם את הילדים שלי, בני  12 ו-9,  לכחצי שעה נסיעה וזה המקסימום שאפשר לקבל ממנו. ובמילים אחרות: הקפצה לחברים בקצה השכונה זה איכשהו בסדר אבל נסיעה משפחתית לאילת תעמיד בסכנה את בריאותכם הנפשית. בגאז'? מחצלת, שתי שישיות בירה ושקית צ'יפס, ומה יותר מזה צריך הבן אדם?

לעומת תא הנוסעים פינת הבטיחות שלנו בפירוש מאכזבת. שש כריות אוויר וזהו. במקום בלימה אוטונומית ובקרת סטייה מנתיב אקטיבית, תקבלו מובילאיי בהתקנה מקומית, וזה בפירוש לא מספיק וחבל. 

על הכביש

מטבע הדברים כשמדובר בקופה יש ציפיות אספלט ולא מעט, ובואו נתחיל עם המספרים. ה-TT נמכרת בישראל עם מנוע שני ליטרים מוגדש, הספק של 197 כ"ס והנעה קדמית. בהזמנה מיוחדת תוכלו לקבל את הגרסה החזקה עם 245 כ"ס והנעת קוואטרו. ויש כמובן גם גרסת רודסטאר (שמגיעה בתצורת המנוע החלשה יותר). בכל שלושת האפשרויות ה-TT מצויידת בתיבת ה-DSG המוכרת של הקונצרן  עם 7 הילוכים.

איך כל זה עובד על הכביש? אז היו הפתעות. הראשונה שבהן הייתה בכל הנוגע למנוע. 197 כ"ס זה לא הרבה במיוחד; זאת אומרת זה די הרבה יחסית למקובל בשוק אבל לא למכונית שאמורה להציג אופי ספורטיבי. וכאן הפתעה ראשונה: למרות ההספק ה-TT מרגישה חזקה למדי, ומגיבה היטב בכל מצב ותנאי.

כיף מהול באיפוק טכנולוגי

היא אולי לא תמיס את האספלט עם איזו פראות בלתי נשלטת, וחסרה לה 'נשיכה' יותר משמעותית על סיפו של מנתק ההצתה, אבל היא תספק את הסחורה ב-60 קמ"ש כמו גם ב-200 קמ"ש, עם דחיפה משמעותית בגב. אגב, נתון התאוצה הרשמי למאה קמ"ש עומד על 6.6 שניות ריאליות מאוד. ההסבר ליכולת מגיע מכיול מדויק של המנוע והגיר ומשקל עצמי יחסית נמוך של 1.3 טונות. וזה מביא אותנו לגיר ה-DSG שאני אישית מעריץ די קטן שלו. הבעיות המוכרות - בלבול קל בטורים נמוכים ופה ושם איזה העברה מחוספסת - קיימות גם כאן, אבל איכשהו בהשוואה לדגמים ספורטיבים אחרים של הקונצרן עם שילוב מנוע-גיר דומה, זה קצת יותר חלק ויעיל. מבחינת מצבי הנהיגה ישנם 4 לבחירה, ועוד אחד שבוחר ביניהם אוטומטית. במצב הדינמי השילוב של המנוע והגיר אגרסיבי למדי עם שאיפה לטורים גבוהים והעברות הילוכים מהירות ומטלטלות.

זה עובד היטב על כבישי נהיגה ומטבע הדברים הרבה פחות בתנאים עירוניים. העברה למצב "קומפורט" סוגרת את הפינה העירונית. אבל הכי יעיל היה המצב האוטומטי שהבין ברוב הסיטואציות מה אני רוצה מהמכונית. ההפתעה הבאה שסיפקה לי ה-TT נגעה להתנהגות הכביש. מה כבר יכול להיות מפתיע במכונית הנעה קדמית שמצויידת באלקטרוניקה התקנית לשמירה על אחיזה? אז בכיכר המשותפת הראשונה שלנו הסתבר שעם רגל כבדה על הדוושה ה-TT זורקת זנב בלי למצמץ. חשבתי שאולי הכביש היה רטוב אז חזרתי לעוד סיבוב ואחריו עוד אחד ועוד אחד, והאודי לא איכזבה. איך זה קורה? אני מניח שהתשובה היא באותה אלקטרוניקה שבמצב הנהיגה הדינמי לא רק מאפשרת את הזריקה אלא ממש מחוללת אותה. ואתם יודעים מה? זה כיף כמעט כמו במכוניות הנעה אחורית. במצבי הנהיגה האחרים זה לא קורה. בכל אופן מחוץ לכיכרות ה-TT חדה ומדויקת בעיקולים והשילוב של המרכב הקטן והמשקל הנמוך מספקים לא מעט כיף. כמו במקרה של המנוע גם כאן אפשר היה לדחוף את המגבלות קצת יותר רחוק, אבל בסך הכל מה שיש מרשים. אני מניח שגרסת הקוואטרו כן מגיעה לשם.