המכונאי המיתולוגי שחתום על המהפכות בלמבורגיני

הרבה לפני שוולנטינו בלבוני דמיין לנהוג במכוניות למבורגיני כנהג הניסוי הראשי של החברה, היה זה בוב וואלאס (1918-2013) הניו-זילנדי שהתברג לתוך המסדרונות בבולוניה והיה לאחד מאנשי המפתח הגרעיניים בלמבורגיני של שנות ה-60. הוא גויס לחברה הבולונזית בעקבות קריירה ענפה בספורט המוטורי כיזם וכמכונאי בכיר, יועץ טכני ובכלל דמות מוערכת (וגם קצת מסתורית) בתעשייה. בין כל תחנות חייו חתום על פיתוחה של מכונית הפרארי 1.5 ל' של פיל היל שזכתה באליפות הפורמולה 1 ב-1960 ובהמשך גם סייע למזרטי להגיע להישגים חסרי תקדים עם ה-טיפו 61 ("כלוב הציפורים") על גבי מסלול הנורבורגרינג ומחוצה לו. פרארי ביקשו לשכור את שירותיו של וואלאס לעבוד על פיתוח מכוניות הפורמולה 1 אבל הוא פנה לאתגרים אחרים. ב-1963, הוא זכה לממש את רצונו כאשר חברת הרכב של למבורגיני הקימה את המטה הראשי בבולוניה.

בלמבורגיני רתמו את כישוריו של וולאס כדי לחשוב מחוץ למסגרת הקונבציונלית, והוא הצליח לשכלל את מנועי החברה למפלצות V12 עבור דגמי ה-GT הראשונים ובהמשך גם תרם לייצורן של מגוון מכוניות מהפכניות, בהן גם המיורה האגדית. וואלאס טיפס במעלה סולם הדרגות וצבר ניסיון רב אבל איכשהו, כלשונו "התגלגל במקרה" להיות נהג המבחן הראשי של החברה, וזאת על אף שהיה חסר ידע כנהג מירוצים מקצועי: "פשוט לא היה אף אחד בלמבורגיני בתפקיד הזה בזמנו. אז לקחתי את זה על עצמי", כך אמר באחד הראיונות האחרונים עימו. לדבריו, הוא הרגיש מספיק בטוח ביכולותיו מאחורי מנועים עם תריסר צילינדרים משום שבמשך הרבה מאוד שנים יצא לבחון מכוניות על המסלול כדי לוודא שהן מוברגות היטב ולא תתפרקנה תחת עומסים. הוא מציין כי מדי פעם אף "ברח" בצורה לא פורמלית מהמשרדים כדי להתחרות עם פרארי ו-מזרטי על כבישים ציבוריים כאשר נודע לו שנהגי המבחן שלהם בודקים דגמים חדשים.

וואלאס עסק בשורה של פרויקטים חריגים ולמרות שהיו לו חילוקי דעות עם מייסד החברה, פרוציו למבורגיני בכל מה שכרוך במירוצי מכוניות הוא החמיא לו בכל הזדמנות והודה לו על חופש הפעולה. אחד המיזמים שעבד עליהם בשנותיו האחרונות הבשיל לשתי מכוניות נדירות בשם למבורגיני חראמה ו-למבורגיני אוראקו ראלי, צמד שאושרו בפיתוח ניסיוני בין השנים 1973-1974. השלדה של שתי המכוניות כבר הייתה קיימת כמכונית סדרתית - אלטרנטיבה "זולה" יותר למיורה, אבל וואלס רצה לבחון את גבולות המעטפת כמכונית מירוץ עם מערכת הנעה כפולה ופיתח את שתיהן עם התאמה גם לתנאים התובעניים במסלולי ראלי, כלומר שילוב בין עפר, כורכר, סלעים וכביש.

למבורגיני למדה הרבה על חלוקת כוח במערכת הנעה אחורית וכפולה משתי המכוניות שתיכנן וואלאס אבל אף אחת מהן לא באמת תוכננה להפוך לרכב סדרתי אלא למכונית "למידה". לאחר מכן, וואלאס עזב את למבורגיני בסוף 1974 ועבר להתגורר בארה"ב שם ייסד סדנת רכב עצמאית למכוניות ספורט, לא לפני שלקח תחת חסותו את ולנטינו בלבוני שימלא את מקומו. ב-2012 קיבל הזמנה לחגיגות היובל של למבורגיני, אבל נפטר זמן קצר לפני האירוע ב-2013. "כנהג המבחן הראשון של למבורגיני, וואלאס מילא תפקיד ייחודי בשנותיה הראשונות ותרם רבות למיתוס שהוא השור האיטלקי", כך ספד לו נשיא החברה הקודם סטפן ווינקלמן.

אחת התמונות האחרונות של בוב וואלאס בלמבורגיני קונטאש בגרסת טרום ייצור

(צילום: classic sports cars)

העבר מצביע אל העתיד

בעידן הג'יפונים כמעט כל רכב שקשור ל-4X4 מקבל תבנית של SUV, וזה פחות או יותר מה שלמבורגיני עשתה בשנה הקודמת עם ה-URUS כדי לחזק את רווחיה. אבל גם אם כסף היה השיקול העיקרי בייצורו של האורוס, הם בכל זאת שומרים על קשר אינטימי לעבר, וכעת הם מפנים את מבטם בחזרה לשורשים ורוצים לשאוב השראה מיצירותיו המופולאות של בוב וואלאס; בחודשים האחרונים החלו בבחינת קונספט המבוסס על למבורגיני הורקאן אבל עם טוויטס רציני - גישה לשבילי עפר וחולות כמו מכונית ראלי. למיזם קוראים למבורגיני סטראטו, ו-סטראטו מסתירה מאחורי הפרצוף הכוחני שלה שדרוגים פנימיים וחיצוניים וכן את מנוע ה-V12 של הורקאן אבולושן. אבל, כדי להתמודד עם ירידה מהכביש המפולס היא חייבת לאמץ פתרונות מעולם השטח; על כן, היא מוגבהת ב-5 סנטימטרים, זווית הגישה הוגדלה ב-1% וזווית הנטישה ב-6.5%. כמו כן, מפשקי הסרנים צמחו ב-30 מילימטרים בשני קצותיה ועל חישוקי ה-20 אינץ' הולבשו צמיגי בלון ייעודים עם קשתות גלגלים מורחבות.

לכל זה, הוסיפו מיגונים היקפיים שימנעו נזקים למכלוליה היקרים מתרכובות אלומיניום, פלסטיק וסיבי פחמן. יש לה הגנה ספציפית נגד אבנים באזור המנוע ופתחי היניקה ומסיטי בוץ באיזורים שונים. למבורגיני גם התקינה לרכב קורת תאורת LED על התקרה ועוד זוג פנסים חזקים על קצה החרטום, חלק מהסימנים שמבדלים אותה לחלוטין מגרסת הכביש.

לרשותה עומדים 640 כ"ס, אבל מאחר וזו מכונית ראווה בלמבורגיני לא מסגירים כרגע נתוני האצה. מה שכן יש לה זו הנעה כפולה כמובן, היגוי לכל ארבעת הגלגלים, מתלים משודרגים ומערכת וויסות מומנט. בלמבורגיני אומרים שהמכונית תוכננה להעביר את הכוח לגלגלים האחוריים, כך שמי שחושק לבצע דריפטים דרמטיים על הדיונות יזכה בעתיד לתמונה נאה עבור הסטורי שלו בפייסבוק. "הסטרארטו משקפת את המחויבות של למבורגיני להיות חברה שמעצבת את העתיד. מכונית על עם ביצועים בשטח. היא פותחת את הדלת לרעיונות נוספים וקובעת רף חדש של נהיגה ואמוציות", כך אומר מאורציו רג'יאני, מנהלה הטכני של חברת למבורגיני. "נמשיך לבחון הזדמנויות חדשות, נאתגר את עצמנו ונשתמש בניסיון שצברנו בעבר כמקור השראה".