קווין דוראנט:
נתחיל כמובן מ-KD עצמו, לפני שנגיע לקבוצות המושפעות. השאלה היא מאיפה בכלל מתחילים ואת התשובה לכך עוד לא ממש שמענו ויכול להיות שרוב המעורבים בעניין גם מעדיפים שלא נשמע לעולם: האם לפציעה החדשה באכילס היה קשר ישיר לפציעה הקודמת בשוק ואם כן, עד כמה?
הרי שלושה ימים לפני משחק 5, דוראנט, על פי הדיווחים, ניסה להתאמן עם אנשי הקבוצה כדי לבדוק את כשירותו למשחק 4 ו"זה הלך רע מאוד". היה ברור שהוא לא כשיר ולא מוכן ובכל זאת, 72 שעות לאחר מכן הוא לא סתם עלה לפרקט, אלא עשה זאת בכל הכוח.
כנראה שאם היה נפצע בצורה דומה בשוק במהלך העונה הסדירה, אפילו אם היה מתאמץ לחזור אחרי חודש בלבד ולא נותן לאזור הפגוע עוד זמן מנוחה, הוא היה מקבל איזושהי מגבלת דקות ולוקח את הדברים באיזי. אבל במשחק 5 של הגמר, כשהקבוצה שלו בפיגור 3:1, לא היה לאף אחד זמן לאיזי. עד שנפצע, KD היה על הפרקט בערך 12 דקות מתוך ה-14 שחלפו, זרק חמש פעמים ובגדול, עשה בדיוק את מה שעשה כששלט בפלייאוף הזה בחצי הראשון שלו.
כאמור, השאלה שכולם מחפשים אליה תשובה כרגע היא כמה הקשר היה ישיר. אנחנו רוצים להאשים מישהו בטרגדיה הספורטיבית הזו, אבל לא בטוח שיש מישהו להאשים. קודם כל, פציעות אכילס יכולות לקרות בלי שום פציעה קודמת ותכף נגיע לכמה מקרים כאלה. חוץ מזה, גם אם היה קשר בין הפציעות, סביר להניח שבקבוצה דחפו את דוראנט לשחק, אבל שגם הוא דחף את עצמו.
KD, למדנו לאורך השנים, הוא לא הסופרסטאר הממוצע. הוא רב עם אוהדים בטוויטר, עושה את המעבר הכי מתוקשר ושנוי במחלוקת בתולדות הליגה ולא מבין למה כולם כועסים על כך ואז לא אומר מילה ונותן לכולם להתפרע שנה שלמה עם שמועות על עזיבה, למרות שזה מפורר את הקבוצה מבפנים, רק כדי להזכיר בפלייאוף עד כמה הקבוצה הזו תלויה בו בשלוש השנים האחרונות והמדהימות שלה.
הוא רק רוצה לשחק. הוא כל הזמן מבהיר את זה וכנראה שהלחץ שהתחיל להצטבר מבחוץ גרם לו לרצון הזה לבעור בו עוד יותר מבדרך כלל. בוב מאיירס אמר שאם מחפשים להאשים מישהו, הוא מוכן לקחת את זה עליו, אבל כנראה שנצטרך פשוט להישאר עם התחושה המתסכלת של חוסר ב"סיום", של שחקן על שפשוט נעלם לנו עכשיו לשנה שלמה בשיא הקריירה שלו בגלל הצטברות בלתי סבירה של אירועים וסיטואציות.
אז מה הלאה עבור דוראנט? קאזינס, כמו שאנחנו יכולים לראות, לא ממש מצליח להשאיר את הפציעה מאחוריו. כן, יש משחקים בהם הוא נראה כמו הבוגי שהיה בסקרמנטו ובתחילת העונה שעברה בפליקנס, אבל רוב הזמן הוא צל של עצמו. משחק טוב ושלושה רעים והוא גם נפצע שוב, כי אחרי שנה בחוץ הגוף לא ממש מוכן לרמות האינטנסיביות המפלצתיות של ה-NBA ומספיק שינוי קטן בתנועה, משהו קטן שנכנס לראש בגלל החשש, כדי לראות ירידה קיצונית ברמה ולחשוף את הגוף לבעיות נוספות.
אחרי שקרעו את האכילס בשנים האחרונות, מאז שהרפואה השתפרה משמעותית, היו רודי גיי שסבל מירידה חדה ברמה, צ'ונסי בילאפס שדי גמר את הקריירה אחרי זה וכמובן, קובי בראיינט, שמעולם לא היה השחקן שהיה לפני הפציעה ההיא. ההבדל: בילאפס וקובי היו מבוגרים מדוראנט בארבע-חמש שנים בזמן הפציעה שלהם וגם כך התקרבו לסוף הקריירה.
אלא ש-KD, עד שיחזור, כבר יתקרב לגיל 32 ועם הגוף הארוך שלו, קשה לראות אותו חוזר לספק את הג'אמפ שוט הקטלני שלו. יכול להיות שכשהוא יחזור, עד שייכנס שוב לכושר, נראה שחקן שונה לחלוטין ממה שהתרגלנו וכאן אנחנו עוברים לשתי הקבוצות המרכזיות בסיפור הזה.
ניו יורק ניקס:
לפני חודש, הניקס "הפסידו" את זאיון וויליאמסון בלוטרי וחלום הטריו שלהם, דוראנט, קיירי וזאיון, נעלם כלא היה. כעת, יכול להיות שהם גם "הפסידו" את דוראנט ומי יודע מה יקרה עם קיירי.
ניו יורק, סביר להניח, עדיין תציע ל-KD את חוזה המקסימום שיכולות להציע לו כל הקבוצות מלבד הווריירס: ארבע שנים, 164 מיליון דולר.
כאמור, זה אומר לקבל את דוראנט לשלוש שנים בעצם, בגיל 32 ואחרי פציעה רעה מאוד. אז למה שהניקס בכל זאת ילכו על זה? כי אין להם ממש מה להפסיד. מספיק שהוא יחתום שם, וכבר כל העיר תהיה בבאזז וכל יום שיעבור, יקרב את הקאמבק שיהיה אגדי.
חוץ מזה, כמו כל קבוצה אחרת בליגה, ניו יורק מעדיפה שדוראנט יעשה את השיקום אצלה. שילמד להכיר את המערכת, שיישב על הספסל ויתחבר למאמן וייתן הדרכה לחברה הצעירים, שיראו את הפרצוף שלו לילה אחרי לילה במדיסון סקוור גארדן.
הניקס ויתרו על קריסטאפס פורזינגיס בשביל נזיד עדשים רק כדי לפתוח את האפשרות להביא את דוראנט ועוד כוכב בחוזה מקסימום, או אולי לעשות טרייד ולצרף את אנתוני דייויס. האפשרויות שלהם הולכות ומצטמצמות עם כל יום שעובר ואם בסופו של דבר הם יישארו עם קמבה ווקר וטוביאס האריס, יהיה בלגן גדול.
גולדן סטייט:
ומצד שני, האלופה. לדוראנט יש שתי אפשרויות כרגע. הראשונה היא לעשות את מה שכנראה תכנן כל הדרך, לצאת מחוזהו, לבחון את השוק וללכת לניו יורק בסבירות גבוהה. אבל השנייה, שהפכה לפתע לקצת יותר ריאלית, היא לא לצאת מהחוזה, שיבטיח לו 31.5 מיליון דולר בווריירס בעונה הבאה.
החלטה כזו יכולה לתת לו עוד קצת ביטחון כלכלי, אבל הוא הרוויח כל כך הרבה כסף בחייו ועוד ירוויח בעתיד, שלא נראה שזה יהיה שיקול. מה כן? אולי הרצון לעשות את השיקום במועדון מנוהל כל כך טוב כמו גולדן סטייט ולא בחורבה כמו שהניקס נראו בשנים האחרונות.
אחרי החוזה, הווריירס גם יהיו אלה שיוכלו להציע לו את הסופר-מקס, 220 מיליון לחמש שנים. האם יעשו זאת? מי יודע. זה כן אומר שאם הם ירצו לשמור גם את קליי ודריימונד לצד קרי, הם יהיו המון, המון מעל מס המותרות ויצטרכו לשלם לליגה קנס שיא של כמיליארד דולר לאורך חמש שנים.
זה גם אומר, כמו במקרה של הניקס, שהם מתחייבים לסכום עצום ולטווח ארוך לשחקן על, שמי יודע איך יראה כשיחזור, ומתי יחזור בכלל. דוראנט מצדו, יכול כאמור לבחור באופציה הקלה ולקחת מיידית את הכסף שמובטח לו בעונה הבאה, אבל אולי הוא יחליט שכרגע כדאי לו לקחת את החוזה ארוך הטווח, לפני שמישהו יראה אותו ויחליט פתאום שהוא לא משתקם טוב ולא שווה את הכסף.
הווריירס גם יצטרכו, אם הם רוצים לשמור על KD לשנה הבאה ולשנים שאחרי, לשכנע אותו שהם לא אשמים, מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. הדמעות של בוב מאיירס היו ניסיון ראשוני להראות שזה כואב גם להם ואי אפשר שלא להאמין במידה מסוימת למאיירס. גם אם יש מתחים, האנשים האלה עברו כל כך הרבה ביחד בשלוש השנים האחרונות, בסביבה הכי תובענית שיש בספורט.
הדראפט המתקרב יכול להעיד הרבה על הכיוון אליו הולכים כל הצדדים המעורבים כאן. בעוד שבוע, אם וכאשר יהיו עסקאות או בחירות מסוימות, אולי נוכל לקבל מושג ראשוני ובעוד שבועיים וחצי, כשהשוק החופשי ייפתח, כבר תתחיל החגיגה האמיתית. בינתיים רק נאחל לדוראנט רפואה שלמה.