פרשת השבוע מספרת על בלק בן ציפור, מלך מואב, שראה את ניצחון ישראל במלחמה נגד האמורי וחשש כי יכבשו גם את שטחו. הוא שובר את הראש, חושב מה לעשות ומחליט לפנות אל בלעם, מכשף ידוע ששמו הלך לפניו.
באותה התקופה האמינו כולם שכל אשר יברך בלעם יבורך וכל אשר יקלל יקולל. בלק מודע לכוחות הללו, שולח אליו שליחים ומבקש ממנו שיקלל את ישראל. באמצעות הקללה הוא חשב להחליש את ישראל ולהכניעם. לא אגולל כאן את כל הסיפור, רק אומר שהפרשה, שעוסקת בעיקרה בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור, מביאה לנו את המושג "בא לקלל ויצא מברך".
רבות דובר השבוע על מה שקרה בבית"ר ירושלים. על אימון הפתיחה הצבעוני, על 3,000 האוהדים שבאו לעודד את השחקנים הנרגשים, על עשרות הטיפשים שקיללו את עלי מוחמד, על האיומים של משה חוגג לעזוב, על אוהדי לה פמיליה שהתנערו מהקללות, על מפגן התמיכה בקשר ועל השקט שחזר לשרור בבית וגן. רק על דבר אחד לא דיברו: על ההזדמנות.
קראתי השבוע פוסט של אחד מאותם אוהדי לה פמיליה שתקף את קומץ המקללים ולקח חלק במפגן התמיכה בקשר. "חוגג הנחית כאן את אחד השחקנים הטובים בליגה, שחקן שיכול להביא תארים והם מקללים", הוא כתב, "חבר'ה טיפשים שקיללו נוצרי הדוק שקרוי על שם מתאגרף אגדי".
בפוסט הזה טמונה הבעיה הגדולה של בית"ר בעיניי. כן, דווקא במי ש"יצא" נגד חבריו ולא שם לב שהוא לא פחות גרוע מהם. כאילו אם היה מדובר בשחקן בינוני, אז זה היה בסדר לקלל אותו. כאילו אם הוא היה מוסלמי, אז זה בסדר לקלל אותו. אז לאותו נאור: מעבר לעובדה שהמתאגרף מוחמד עלי לקח על עצמו את השם הזה בגלל שהתאסלם, למיטב ידיעתי במשך מאות ואלפי שנים היו אלה דווקא הנוצרים שטבחו בנו היהודים.
אוהדי לה פמיליה, יש פה הזדמנות (דני מרון)
ואם תקופת התנ"ך, האינקוויזיציה והשואה נראים לו ולכם כמו עבר רחוק, מספיק שתפקחו עיניים ותראו את גילויי האנטישמיות שמתרחשים מדי יום בקרב הנוצרים באירופה ואפילו בארצות הברית, כדי להבין שתמיד רדפו אותנו ותמיד ירדפו. נוצרים, מוסלמים, פאגנים ואתאיסטים. אז אם המשוואה שלכם ללבישת המדים הצהובים היא שנאת יהודים, בבית"ר יוכל לשחק רק מי שעבר ברית מילה. וגם אז, רק אם הוא לא שמאלני רחמנא לצלן.
חוגג איים לעזוב את המועדון וגרם לזעזוע בקרב הקהל הצהוב. סוף סוף מישהו מערער את אוהדי לה פמיליה. פתאום מבחינתם מוחמד זה שם של מתאגרף ולא של נביא האיסלם. אז לא, לא חוגג צריך לעזוב. הם, הם אלה שצריכים לעזוב. ולא רק אותם 50 שקיללו, כי אם כל מי שאוהד את עצמו לפני הקבוצה, כל מי שעושה נזק למועדון, כל מי שמביא לבית וגן אלימות וגזענות.
חוגג חייב לנצל את המומנטום ולנקות את כל העשבים השוטים שצמחו בטדי. אסור לבעל הבית למצמץ, הוא צריך להמשיך היכן שהתחיל, רק בלי לאיים. ההפך - להצהיר שהוא כאן כדי להישאר. להישאר עד שהמועדון הזה יהיה נקי. נקי מאותם אנשים שהשתלטו עליו וברוב חוצפתם מעזים לקלל כל אוהד שלא חושב כמותם, כאילו אם אתה לא אלים, חשוך וטיפש, אתה לא יכול להיות אוהד בית"ר.
אז איך אני רואה את השבוע הזה? בדיוק כמו פרשת השבוע. ביום רביעי התקיים אימון הבכורה של בית"ר לעונת 2019/20. אלפי אוהדים רעבים הגיעו לחגוג את הרגע. כמה עשרות הגיעו כדי להרוס את החגיגות ולקלל. הם באו לקלל את שחקנה החדש של הקבוצה, ויצאו מברכים. את הברכה הזו חייב חוגג למנף ולתת תקווה למאות אלפי אוהדים שאוהבים את בית"ר באמת ובתמים וסולדים מאותם גזענים, חשוכים וטיפשים. מי יודע, עוד כמה קללות כאלה וניפטר מהם ומכל הארגונים ששמים את עצמם לפני בית"ר לעולמים.
חוגג, לא הוא זה שצריך לעזור (אלן שיבר)