10 עובדות של שברולט קורבט (ומקבץ אנקדוטות)

אם תדפדפו בדפי ההסטוריה תוכלו להרכיב נבחרת מרשימה של מכוניות אמריקניות בעלות חשיבות היסטורית להתפתחותו של ענף הרכב האמריקני בפרט והעולמי בכלל. בהתאם להיקף השפעתם אנחנו רשאים לשבץ בצמרת הקבוצה הזו דגמים כמו פורד מודל T, וויליס-ג'יפ, קרייזלר אייר-פלואו, פורד מוסטאנג, שברולט קמארו, דודג' צ'ארג'ר, דודג' וויפר, פורד GT40 ופורד פיק-אפ F150, וכן פונטיאק GTO ועוד דגמים משפחתיים עממיים שהביאו את המרחבים הנדיבים למשפחה הגדולה בפרברים, בהם קרייזלר טאון-אנד קאנטרי ומספר דגמי קאדילק ו-לינקולן מהודרים עם מטראז'-פח שלא מבייש אפילו נושאת מטוסים.

אבל אם היו מבקשים מאתנו להתיישב במכונית אחת ויחידה שמייצגת את כושר היצרתיות של האמריקנים, אין בינינו מחלוקת - זו חייבת להיות שברולט קורבט. לקורבט היו רגעים טובים יותר או פחות לאורך ששה עשורים, אבל קשה לחלוק על תרומתה העיצובית, הטכנולוגית והתדמיתית – בתוך כתלי ג'נרל מוטורס והרחק מחוצה לחומותיו של תאגיד הרכב האמריקני.

הקורבט עברה כברת דרך מהדור הראשון ועד הדור השביעי, ולא נוכל לפרק לפרטים כל צעד או הישג בקורות חייה. אבל הנה 10 עובדות אודותיה שאולי לא הכרתם וכן שווה לחזור אליהן לקראת האבולוציה הגדולה ביותר של מכונית הספורט האגדית (ועוד 10 ציוני דרך קטנים...)

·        מאיפה הכול התחיל:

כמו כל אנקודטה שחופרת בשורשיהם של אדם או מכונה, ישנם דיווחים סותרים או פרסומים לא מאומתים. אבל לפי מקורבים לפרויקט הקורבט המקורית, הרעיון החל להתבשל ב-1951 כאשר הרלי ארל, אז מעצב הבית הבכיר של ג'נרל מוטורס שוטט במכונית הקונספט של ביואיק, הלה-סייבר במסגרת נהיגת מבחן לווטקינס-גלן, שם התאהב בעיצובה של מכונית ספורט אחרת – יגואר XK120. כמה חודשים לאחר מכן ועם הדימויים שנחקקו במוחו ריכז סביבו צוות מיומן שתכנן את מיזם "אופל", כותר שארל בחר עצמאית אבל לא ממש התיישב עם הדירקטוריון שביקש להמשיך את הפרויקטים עם האות C כדי לחזק את הגשר למותג Chevrolet. אי לכך, אחד משותפיו לעבודה, מיירון סקוט, שגם היה אחראי על יחסי הציבור של שברולט עלעל במילון והחל לחפש מונחים אטרקטיביים לפי הנחיות ההנהלה. לבסוף הגיע לתיאור "קורבט" (Corvette) – ספינת מלחמה מהירה מהמאה ה-18 שסייעה לציים לבצע משימות תקיפה עם יכולת תמרון גבוהה, ואף לצלוח מרחקים ארוכים במקרה הצורך. בהחלט מוטיב שמייצג את התכונות של הקורבט - משקל נמוך, הרבה כוח ואיזון דינמי.    

·        הקורבט הראשונה:

ה-C1 הופיעה רשמית ב-1953 בתערוכה של ג'נרל מוטורס שנערכה ב-17 בינואר במלון וולדורף-אסטוריה בניו-יורק, בהשתתפותם של נגנים, רקדנים ומופעים מיוחדים שהקנו לבכורה גם גוון תרבותי אקלקטי. היא הוצגה על הבמה בגוון אדום-לבן ועם 150 כ"ס ממנוע ששה צילינדרים עם תיבת 2 מהירויות. לא היו לא בה יותר מדי תוספות או פינוקים, כך שרשימת האבזור האופציונלית הורכבה מרדיו AM וכן מערכת חימום שנמכרו תמורת 200 דולרים נוספים. ב-30 ביוני, בעקבות משובים חיוביים שנאספו בחברה אחרי סגירת התערוכה, שלחה שברולט לייצור 300 יחידות לפס הייצור במישיגן והאמינה שהמכוניות תחטפנה. הבעיה היא שהן לא ממש עפו מהמדף כמו שחזו בכירי החברה (סביבות 3,600 דולר למכונית) והיו חברי הנהלה שאף חשבו לסתום את הגולל על הקורבט כבר בחודשיה הראשונים.   

·        פייברגלאס בייצור מסחרי וזגוגית פנורמית

פייברגלאס (סיבי זכוכית) היה מרקם לא נפוץ בשנות ה-50, אבל חרף עמידותו בפני חלודה, מעטים היו יצרני הרכב שהאמינו בחוסנו עקב רגישותו הטבעית ללחות. יחד עם זאת, הביקוש למכונית ספורט קלת משקל וגם אתלטית נתן לג'נרל מוטורס לגיטמציה להשתמש בפייבגרלס ביד חופשית, שכן עלותו לא הייתה אסטרונומית ביחס להשקעה הכלכלית הכרוכה בכמה מאות מכוניות, והקורבט 53' היא אכן המכונית הראשונה בעולם שעשתה זאת וגם הוכיחה שניתן להפעיל לחצים תובעניים על מרכב מסוג זה. השימוש בפייברגלאס אולי היה חכם וחסכוני מבחינת שברולט, אבל הוא לא היה חף מצרות. שיבושים אלקטרונים בהנעת המכוניות בגלל בעיות בהולכת חשמל עשו לפועלים חיים קשים, ולכן עד שאלה נפתרו אנשי שברולט נאלצו לדחוף את המכוניות בין התחנות הסופיות על קו הייצור בצורה ידנית.  

בדור השלישי ב-1968 שברולט עברה לתרכובת משולבת של פייברגלס ו-שרף בקשיחה מרוכזת וחזקה, וב-1973 כבר פיתחו תרכובות מתקדמות יותר של פייברגלס באינטגרציה של זכוכית ו-פוליאסטר. כל דגמי הקורבט השתמשו בתרכובת זו בשיעור מסוים לפחות עד שנות ה-2000 בתחילתם בוצע המעבר לחומרי אלומיניום וסיבי פחמן בריכוזים גבוהים.  

 עוד משהו שהקורבט חתומה עליו ב-1953 הוא זגוגית פנורמית. שיטה זו הייתה נפוצה מאוד בהמשך שנות ה-50 אבל ננטשה עקב ליקויים בטיחותיים שנבעו מפריכות התקרה ללא קורות תמיכה.

·        המנוע המהיר ביותר של הקורבט והגדול ביותר

לא שאנחנו עושים השוואה למכוניות הקיצון של דורנו, אבל 0-100 קמ"ש בפחות מ-3 שניות הוא לא ערך שהופיע בעשור האחרון. ממש לא; ב-1967 שברולט פיתחה מנוע רעיוני מסדרת ה-LT2 עבור דגם הקורבט שתופץ ב-1970 בעל תפוקה מרבית של 588 כ"ס. הניסויים הראשונים החלו ב-1968 והמכונית האיצה ל-100 קמ"ש ב-2.8 שניות. רבע מייל, או 400 מטרים היא סגרה ב-10.86 שניות. רק לשם השוואה, קורבט Z06 משנת 2018 מאיצה ל-100 קמ"ש ב-2.95 שניות. אז נכון שהמנועים היום גמישים יותר, חסכוניים ומתקדמים, אבל בקו ישר – ההסטוריה עדיין מנצחת.

ב-1970, שברולט הגיעה לציון דרך נוסף – מנוע ה-ביג-בלוק 454, למעשה תחנת כוח ענקית בנפח 7.4 ל' עם 275 כ"ס. שברולט הרוויחה הרבה מאוד כסף בזכות הפיתוח הזה שהתבסס חלקית על ה-סמול-בלוק (הקטן) עם שמונה צילינדרים שהופיע ב-1955. היא הכשירה את השימוש בו כמעט לכל יצרן בעולם ולכן הוא הפך לאחת הבחירות המובילות של גופים שעוסקים בספורט מוטורי, בין היתר בזכות הזמינות הרבה של חלקי החילוף עבורו.

 ·        קורבט סטינג-ריי – מכונית בהשראת כריש אמיתי

המילה 'סטינג' אולי מעלה לנו דימויים של צרעה אבל כשחיברו אותה לשברולט קורבט היא בכלל לא הגיעה מהאוויר אלא מהים. ב-1963, ביל מיצ'ל, אחד מבכירי המעצבים של ג'נרל מוטורס החל לתכנן את עיצובה של הסטינג-ריי אחרי שהוא צד כריש באחד ממסעות הדיג שלו באוקינוס - ופחלץ את ראשו. הוא אמר שהוא מצא הרבה השראה וקווים מקבילים בין המבנה הדינמי של הכרישים, הניבים, השיניים, החוטם האגרסיבי לפרופיל של הקורבט סטינג-ריי, ואף ביקש מהצוות לצבוע את מכונית האב-טיפוס בגוון כפול אפרפר-כחול בהתאם לצבע עורו של הכריש.

·        3 אסטרונאוטים של נאס"א נהגו בשברולט קורבט

טייסים ומכוניות ביצועים הולכים יד ביד ובמקרה של הקורבט, לפעמים היד מגיעה עד החלל העמוק;  אלן שפרד, גאס גריסם ו-גורדון קופר היו חלק מצוות הטיסה מרקיורי 7 ב-1960 שכלל גם את ג'ון גלן בין השאר (עליהם התבסס סרט הקולנוע "הצוות המובחר" מ-1983). שלושתם צברו הרבה מאוד שעות חלל במגוון של משימות לאורך המאה ה-20, ובתקופה זו גם יצרו קשר הדוק עם נהג המירוצים ג'ים רתמן שזכה במירוץ האינדי 500 ב-1960 ועסק גם במכירת מכוניות שברולט בסמוך למרכז החלל בפלורידה. רתמן הצליח לשכנע את בכירי שברולט ליזום מהלך שיווקי מבריק לקידום מכירות הקורבט, במסגרתו שברולט תייצר 3 מכוניות קורבט נדירות רק עבור האסטרונאוטים. הם זכו להנחה גדולה כמובן ושברולט קיבלו פוסטר שעד היום מתנוסס בחדריהם של מעריצי הקורבט. גם צוות אפולו 12 ב-1969 ניצל את ההסכמים עם רתמן – דיק גורדון, צ'ארלס קונרד ו-אלן בין – כולם רכשו קורבט סטינג-ריי קופה עם 327 כ"ס ובגוון נדיר מאוד של זהב על קונטרסט שחור.

 ·        בעולם כולו נשארה רק קורבט אחת מ-1983

יש הרבה סיפורים מעניינים ברזומה של הקורבט אבל זה אחד המבאסים שנתקלנו בהם; שברולט הייתה ערוכה להציג ב-1983 את הקורבט C4 לאותה שנת מודל, אבל קשיים תכנוניים שנבעו משינויים בתקנות הפליטה ועדכונים באבזור הטכנולוגי דחפו את הייצור קדימה. ההשלכות הלוגיסטיות דחו את השקת הדור הבא ל-1984, אבל בשברולט כבר הספיקו לייצר 43 יחידות משנת המודל 1983 (דגמי טרום-שיווק מוכנים). הגורל איפוא לא האיר פנים ל-42 מכוניות - כולן צללו אל בור ענקי שנפער תחת גלגליהן במוזיאון הלאומי של הקורבט בשנת 2014 (יחד עם שורה של יצירות מופת נוספות). רק מכונית אחת בודדה משנת הייצור 83' שרדה את אסון הטבע וכיום מוצבת בפני עצמה בתא בידוד נפרד בתוך המוזיאון. 

·        טכנולוגיות והמצאות שהפכו זמינות עם השנים

הקורבט לא הייתה מהפכנית גדולה, אבל היא כן סללה את הדרך לשימוש במערכות משוכללות שהיו נגישות רק למותגי יוקרה והפיכתן לרכיב זמין בזרם המרכזי. בין השאר, היא שדרגה את מערכת הזרקת הדלק ב-1957, פיתחה מתלה אחורי עצמאי ב-1963, דיסקים לכל 4 הגלגלים ב-1965, מערכת ABS ב-1986 ומערכת פיקוח על לחץ האוויר בצמיגים ב-1989. בזמנים מאוחרים יותר, מהנדסי קורבט פיתחו את בקרת ה"שיגור" שאנחנו מכירים כיום במגוון מכוניות ביצועים, תכננו תיבת 7 מהירויות ידנית לרכבי ספורט וכן הציגו את מערכת המתלים האדפטיבית המגנטית עם יכולת שיכוך משתנה. שוב, לא כל הפיתוחים הומצאו בדגמי שברולט, אבל הם קיבלו דחיפה רצינית לדגמים קונבציונליים יותר. 

·        זה מטוס, זו מכונית, לא זו אוניה

התוועדנו בשנים האחרונות אל צרור דוגמאות לאוניות/סירות ספורט שפותחו כמחווה  למכונית קיימת (אסטון מרטין, לקסוס), אבל ב-1992 שברולט רצו משהו פרטני מעולם הספורט הימי, ולכן יצרו קשר עם 'מרקיורי-מרין' מאוקולהומה, לה הייתה היכרות מעמיקה עם מנועים בנפח "צנוע" של פחות מ-6 ל' ששירתו סירות ספורט.

הסירות של מרקיורי התהדרו ביחס הספק-משקל דומה לקורבט, ולכן בשברולט סברו  שתוכל לפתח עבורם מנוע 5.7 ל' שיכול לסחוט מהקרביים מעל 400 כ"ס. התוצאה – 405 כ"ס בשברולט קורבט ZR1 שהוצגה ב-1993 עם יחידת ה-LT5. עד היום, היא זוכה למחמאות גדולות מנהגי המבחן הבכירים ביותר בעולם ומוזכרת בנשימה אחת עם היצירות החשובות ביותר של שברולט העולמית.   

קבוצת המירוצים הרשמית של קורבט, "קורבט-רייסינג', נוסדה ב-1999 ושנתיים לאחר מכן הספיקה לקטוף תואר במסגרת מירוץ הסיבולת (24 השעות) בלה-מאן בקטגוריה שלה (GTS) מול פרארי, מזרטי ועוד מותגים מפוארים שחוו מקרוב את הרעמים שפלטה ה-קורבט C5-R שהעמידה לרשות נהגיה 610 כ"ס. היא המשיכה לעוד זכיות ב-2002 ו-2004 ועבור שברולט הייתה זו עילה מצוינת לצאת בהכרזות משכנעות לגבי עתיד החטיבה; עד לאותה נקודת מפנה, שברולט קורבט לא קיבלה הכרה רשמית מצד יריבותיה כמכונית שיש להתייחס אליה כאיום על הגריד בהתחשב בניסיון המועט שצברה קורבט-רייסינג.     

אבל האימונים של שברולט קורבט על פלטפורמת מכוניות מירוץ או מכוניות GT "מכוילות למירוצים" טמונים אי שם באמצע שנות ה-50 - בימים שקדמו לפיתוחה של הקורבט C1. בתקופה זו, שברולט לא הביעו אינטרס להשקיע במירוצים או יכלו להרשות לעצמם להשתתף באליפויות של ספורט מוטורי מאורגן בעקבות מלחמת העולם השנייה; הם העדיפו להשאר בגבולות ארה"ב בעוד הספורט המוטורי העולמי, כמעט כולו נשלט ביד דומיננטית על ידי היצרניות מאירופה.  

מי שפתח את הדלת לפוטנציאל הגלום בקורבט הוא מי שנחשב על ידי רבים ל"אבי הקורבט" האמיתי – זורה-ארקוס-דונוטב, מהנדס ממוצא בלגי-רוסי שהשתקע בארה"ב אחרי הפלישה הנאצית לצרפת. דונטוב התגורר עם משפחתו בברלין, אבל ברח משם ועבר הכשרה כטייס קרב בחיל האוויר הצרפתי והשתתף בקרבות מול הנאצים. 

בזמן שהותו בארה"ב, דונטוב חיזק את כישוריו כרוכב אופנועים אבל הצטיין כנהג מירוצים ואף זכה עם פורשה ב-1954 ו-1955 במירוץ הסיבולת בלה-מאן. בתקופה זו אף החל לעבוד בשברולט בחטיבת הביצועים כמהנדס מכוניות והוביל את צוות הפיתוח של הקורבט. דונטוב ידע שהקורבט התברכה ב-DNA מצוין, אבל חיפש את הבמה הנכונה להוכיח זאת לעולם. אחרי שביצע הסבה בקורבט מ-6 צילינדרים ל-8, הוא לקח את הקורבט לסדרות מירוצים שונות במהלך שנות ה-50 המאוחרות, כולל מירוץ נגד הזמן במעלה פייקס-פיק, שם קבע זמן שיא של 17 דקות ו-24 שניות.

ההישג הגדול ביותר של דונטוב היה ב-1960, גם הוא בלה-מאן. דונטוב גייס את איש העסקים ונהג המירוצים האמיד בריגס קנינגהם ושכנע אותו לרכוש 3 מכוניות שברולט קורבט ולתמוך בהן לקראת המירוץ. קניגהם התחרה בלה-מאן מאז שנות ה-50 עם מכוניות אמריקניות משופרות, ועל כן דונטוב האמין שהוא האיש המתאים למשימה. קנניגהם ביצע במכוניות כיול יסודי ולא חשש מכוכבות כמו פרארי 250GT, פורשה 718, מזרטי טיפו 61, יגואר, אלפא רומיאו ג'ולייטה ספיידר ועוד.

המירוץ הוזנק ב-25 ביוני, ובמהלך ההקפות שטף את המסלול גשם זלעפות שבעקבותיו חלו מספר תאונות ששינו לחלוטין את הדירוג. מתוך שלוש מכוניות קורבט רק אחת שרדה את המבול ולבסוף זכתה בקטגוריה שלה וסיימה את הדירוג הכללי במקום ה-8. זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות ביותר בסבב הלה-מאן ותוצאה היסטורית שהותירה חותם על יריבותיה של הקורבט עשורים לאחר מכן.

ועוד כמה נקודות:

1.     הקורבט היא מכונית הספורט היחידה בעולם שנמצאת בייצור רציף לאורך פרק זמן הממושך ביותר בהסטוריה של החברה (יותר מ-65 שנה). 

2.     שברולט מכרה יותר מ-2 מיליון דגמי קורבט מאז 1953.

3.     הקורבט החזקה ביותר בעולם היא ה-ZR1 עם הספק מרבי של 755 כ"ס ומהירות מרבית של 342  קמ"ש. האצה ל-100 קמ"ש ב-2.7 שניות. 

4.     הקורבט היקרה ביותר בעולם שנמכרה במכירה פומבית: ה-L88 קופה תמורת 3.85 מיליון דולר. 

5.     הצבע הפופולרי ביותר של קורבט – לבן.

6. כל דגמי הקורבט שיוצרו בין 1953-1962 היו במרכב קבריולה. החל בדגם ה-C2 שברולט ייצרה מרכב קופה וקבריולה וכן אופציה לחלון אחורי מפוצל.

7. הקורבט הראשונה עם בלוק אלומיניום הייתה ה-ZL1 מ-1969. כיום כל דגמי הקורבט משתמשים בשיטה זו שמפחיתה ק"ג רבים. המנוע חילץ 430 כ"ס ונחשב לאחד הבריונים החזקים ביותר בתולדות החברה. שברולט תחבה את המנוע הזה גם בקמארו באותה השנה.

8. עד 1982 הייתם חייבים לשאת מצרכים בתוך המכונית - לקורבט לא היה תא מטען אמיתי, אלא שטח אחסנה מאולתר מאחורי המושבים הקדמיים. ב-82' שברולט פתחה את החלון האחורי עם צירים לגישה נוחה יותר.

9. הגיל הממוצע של בעלי קורבט בארה"ב - 61.

10. הלוגו של שברולט קורבט עבר גלגולים רבים לאורך ששה עשורים; בשבועות שהובילו להשקת הקורבט ב-1953 בחרו מעצבי הפנים של שברולט שני דגלים בהצלבה - הדגל האמריקני ודגל השחמט. הבעיה היא שאימוץ הדגל האמריקני לצרכי קידום מוצרים היה מנוגד לחוק, ולכן 4 ימים לפני חשיפת הקורבט חזרו לשולחן ומצאו פתרון חלופי -הצלבת  דגל השחמט ודגל מתנופף ברוח עם ציורים של סמל היצרן וסמל ה-פלר-דה ליס, פרח סימטרי בעל 3 עלי כותרת - מחווה לאחד מסמלי משפחת מייסד החברה לואי שברולט. היו הרבה שינויים בעיצוב, בפורמט וגם בצורת התיחום של הלוגו במשך השנים, אבל שני הסמלונים המרכזיים נותרו במקום (גם בגרסאות מיוחדות).