כל מי ששיחק פוטבול מנג'ר מכיר את הבעיה הזו. אתה חווה עונה טובה ומסיים מעל המקום שציפית בליגה, ממתין לחלון ההעברות ומשתוקק לגלות כמה כסף המועדון הקציב לך. 40 מיליון? 50? הדימיון כבר מפליג וכל שנותר הוא רק לבחור את השחקנים, כשלפתע מופיעה ההודעה: תקציב ההעברות יעמוד על 15 מיליון.
מדובר בסוגייה המטרידה את המנהלים המקצועיים בקבוצות הגדולות ביבשת בכל קיץ. המחירים הולכים ועולים והקבוצות ממשיכות לבצע העברות במאות מיליונים, גם כשהתקציב שלהן לא קרוב לסכומים הללו. איך זה קורה? תכירו את ה"מימון המקדים", שוק ההלוואות של עולם הכדורגל. בשנים האחרונות, יותר ויותר גופים פיננסיים לוקחים חלק בשוק העברות השחקנים בעולם בתמורה לחלק מהרווחים.
בסך הכל מדובר בשיטה פשוטה. ניקח לדוגמה את ההעברה של ניקולה פפה מליל לארסנל. לתותחנים, לפי פרסומים בתחילת חלון ההעברות, יש תקציב העברות של 45 מיליון יורו, משמעותית פחות מערך השחקן. כמו כל שחקן פוטבול מנג'ר מתחיל, כמו גם הקבוצה מצפון לונדון יודעת שאפשר לפצל עסקה לתשלומים. עם זאת, ליל לא מסכימה לקבל את הסכום על פני ארבע שנים.
לא צריך 500 מיליארד בכיס כדי לממן העברה (Getty)
כאן נכנס לתמונה המימון המקדים. ארסנל תגיע לשולחן המשא ומתן עם בנק, מלווה או חברה שמתמחה בתחום ותגיש הצעה כדלהלן: היא, מצידה, תשלם 72 מיליון פאונד על פני ארבע שנים, בעוד ליל תקבל על השחקן מהחברה החיצונית 70 מיליון פאונד במיידי. את ההפרש בין הסכומים ואת התשלומים מארסנל, יקבל הצד השלישי.
השאלה החשובה ביותר שנשארת היא - מאיפה כל הכסף? איך בנק מרשה לעצמו לחתום עם שתי קבוצות על הסכם שבסופו, אם הכל יתקדם כשורה, ירשום רווח של אחוזים בודדים על העברות ענק?
כדי להסביר ניקח את הפרמייר-ליג כדוגמה. הסכם זכויות השידור של הליגה האנגלית מבטיח לכל קבוצה הכנסות של קרוב למאה מיליון ליש"ט מטלוויזיה בעונה. כאשר קבוצה מבקשת לחתום על הסכם שכזה, הגוף הפיננסי בודק את היכולת של הקבוצה לעמוד בתשלומים הנדרשים. קצת דומה לבדיקת האשראי שמבצעים לכל אזרח כשהוא מבקש לקבל משכנתא. כך, החברה המממנת מגדירה את הסיכון שהיא לוקחת במימון העברה ומחליטה האם לבצע את העסקה.
פפה. הבנק מממן את ההעברה (Getty)
השימוש בדוגמה של הליגה האנגלית אינו מקרי. חלק גדול מההעברות בהן עושים שימוש במימון מוקדם מבוצעות כשבאחד מקצוות העסקה נמצאת קבוצה אנגלית. הסיבה לכך, כאמור, היא הבטחת ההכנסה הגבוהה שגורמת לסיכון מינימלי אצל הגופים הפיננסיים. קבוצות נוספות שנכנסות לקטגוריה הזו הן ענקיות הליגה הספרדית כמו ברצלונה, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, יובנטוס בליגה האיטלקית, פ.ס.ז' בצרפת ובאיירן מינכן בגרמניה.
משכך, ניתן יותר טוב להבין כיצד משנה לשנה נוצר מעמד על של קבוצות באירופה. הן נושאות על גבן חובות עתק ובפועל מכרו את הרווחים שלהן למשך שנים, אך בכל קיץ בו יישארו תחרותיות במפעלים האירופיים ויחזקו את הסגל שלהן. אם המגמה תימשך, האינפלציה במחירי השחקנים לא תיעצר ולא רחוק היום שגם השיא ההעברות, ששייך לפ.ס.ז' (222 מיליון יורו על ניימאר), יישבר גם כן.
השיגעון רק יימשך (Getty)