ההודעה של דיוויד בלאט על אבחון מחלת הטרשת הנפוצה הותירה את אנשי עולם הכדורסל פעורי פה, אבל כולם כולל כולם העריפו על המאמן הישראלי חום רב. לאחר שמאמני היורוליג פירסמו מכתב מרגש לקולגה, הגיע תורם של הקולגות בארה"ב - היום (שלישי) ג'ו וארדון מה"אתלטיק", אחד ממבקריו המובהקים של בלאט בתקופתו ב-NBA, פירסם מכתב בו הביע חרטה על היחס שנתן לבלאט בעבר.
"זה היה חדשות רעות מהסוג שמשאירים אותך בהלם, לא משנה אם מדובר בחבר או אויב", פתח וארדון. "לדיוויד בלאט יש טרשת נפוצה, זה נורא. בלאט קיבל את העבודה הראשונה שלו ב-NBA כחודש לפני שלברון ג'יימס הודיע על חזרתו לקליבלנד, אבל בלילה אחד העבודה שלו הפכה להכי מלחיצה שיש היום ב-NBA ואולי בכל הספורט האמריקאי. כשהוא פוטר לא היה לאף מקורב לקבוצה בעיה עם זה".
"אני לא אשתמש במחלה של בלאט כדי להטיל רפש על תקופתו בקליבלנד, עשיתי זאת מספיק כשהיינו שם שנינו, במהלך העונה וחצי בה הוא לא הצליח לזכות באמונו של לברון והבהיר לעיתונאים שהוא לא מוכן שיפקפקו בו. יש מאות של אנקדוטות בנוגע לבלאט, בספרים שנכתבו על אותה תקופה של קליבלנד, בפוסקאסטים וראיונות ברדיו שנעשו על ידי ועל ועל ידי חבריי שסיקרו אותו אז. יש גם עשרות אנקדוטות שעדיין לא נכתבו, אבל עכשיו זה לא הזמן".
"במקום זאת, אני רוצה לחלוק איתכם את הדבר הראשון שחשבתי עליו כשנזכרתי בבלאט. מעבר לכל התבטאות לא מוצלחת שהוציא או החלטה משונה שקיבל, אני זוכר משהו שבלאט אמר באחד מימיו הגרועים ביותר כמאמן ב-NBA. משהו שהיינו צוחקים עליו בזמנו, כמו תמיד, אבל היה בו משהו עמוק שכנראה היה מסביר לנו כל מה שהיינו צריכים לדעת עליו, אם היינו טורחים להקשיב. זה היה מסביר לנו איך הוא הגיע כל כך רחוק בחייו ואיך בכלל השיג את העבודה בקאבס, שכנראה לא היה מחזיק בה מעמד לעולם, לפחות לא בזמן ההוא".
בלאט ולברון. אחד היה הכוכב והשני רוקי (Getty Images)
"זה היה ב-10 במאי 2015, במשחק הרביעי של חצי גמר המזרח נגד שיקאגו. לקראת סיום המשחק בלאט התרומם מהספסל וניסה להזעיק פסק זמן שלא היה לו. טיירון לו, עוזרו באותו הזמן, מיד קפץ אחריו וניסה לעצור בעדו לפני שהשופט ראה את זה. מיד לאחר מכן, לברון לקח את הזריקה בסיבוב מקו הבסיס עם הבאזר וקלע סל ניצחון. אלא שאחרי המשחק, לברון סיפר לנו העיתונאים שבלאט הורה על מהלך אחר לפיו הוא היה אמור למסור את הכדור לשחקן אחר".
אחרי המשחק בלאט נשאל איך זה לאמן את לברון ואם הקאבס יצליחו להגיע רק עד איפה שלברון יקח אותם. בלאט ענה: 'יש משהו שקורה לי הרבה ואני לא יודע אם זה קורה גם לכם. כשאני הולך למסעדה, בדרך כלל אני משלם את החשבון. יודעים למה? כי אני לוקח אחריות. לברון, הוא גם לוקח אחריות. הוא יודע מי הוא ומה הוא צריך לעשות בשביל הקבוצה הזאת, והוא לוקח אחריות'".
בזמנו צחקנו עליו. 'על מה לעזאזל הוא מדבר', תהינו. סיפרתי את הסיפור לאבא שלי באותו הלילה והוא הסכים איתי, אבל עד הקטע עם החשבון. 'אני אוהב את החלק הזה', אני זוכר שאבא שלי אמר לי. 'ככה זה אמור להיות'. כשהתבגרתי יותר, חיי השתנו והרווחתי יותר כסף, הבנתי על מה בלאט דיבר. על כמה זה כיף לקחת אחריות, תחושת הגאווה שמגיעה יחד עם זה".
"בלאט נולד בבוסטון ב-1959. הוא למד בפרינסטון (אז הוא לא כל כך טיפש) ושיחק כדורסל מקצועני בישראל. מאוחר יותר הוא הפך לאחד המאמנים ממוצא אמריקאי המצליחים בהיסטוריית היורוליג, כולל זכייה ב-2014 עם מכבי ת"א. בכדורסל שמעבר לים, המאמן הוא הבוס. בלאט חווה הצלחה אדירה בישראל ובאירופה בפיקוד על חדרי ההלבשה בהם עבר. הוא דרש מצויינות משחקניו וכבוד מהתקשורת. הוא היה, ועדיין, כוכב".
"אבל בקליבלנד לברון היה הבוס, קיירי ולאב היו הכוכבים, ובלאט היה רוקי. היו דברים שהוא אפילו לא ידע שהוא לא יודע. אבל הוא לא נכנע, הוא רצה לקבל את אותו הכבוד שקיבל במקומות אחרים, במקום להרוויח אותו במקום החדש. הוא עשה את זה כי הרגיש שכבר הרוויח את הכבוד הזה מזמן. כשהגיע ל-NBA, הוא היה מתוכנת כמו מאמן אירופאי מצליח. כשהתחיל לנסות להתאים את עצמו, זה כבר היה מאוחר מדי. לברון והשחקנים כבר זלזלו בו בפומבי, וימי החסד שלו בתקשורת כבר חלפו".
"כשאני מסתכל אחורה, אני חושב שאף אחד מאיתנו בתקשורת לא עצר וחשב רגע על בלאט עצמו. שמענו את השחקנים מתוסכלים ממנו ואת המאמנים נבוכים ממנו, הסקנו מסקנות מהירות מראיונות איתו והגבנו בהתאם. פיטוריו מקליבלנד היו נכונים ללא צל של ספק. אם בלאט היה מקבל את קליבלנד במצבה הנוכחי, כנראה שהיה לו יותר פשוט. אבל אז הוא לא התאים. ציפינו ממנו להתאקלם מיידית וכשהוא לא עשה כך, הענשנו אותו, אבל מה שלא הצלחנו להבין זה שבלאט ניסה לשלם את החשבון".