פורשה קאיין קופה החדש במבחן: לנצח את הפיסיקה

עמדתי ביציאה משדה התעופה בלובליאנה ובדקתי כמה אני רואה בעיניים. היה שבע בערב והיום שלי התחיל באחת בלילה 18 שעות קודם לכן וכלל, חוץ משעה וחצי של שינה מבאסת בכיסא מטוס עוד יותר מבאס, ביטול של טיסה, איחור של התחליפית, שרוול שדה תעופה שנתקע מול המטוס הממתין, הלם כולל של צוות השדה הגרמני, החמצה של קונקשן, המתנה של 7 שעות לטיסה אחרת ועוד איחור פצפון - מה זה כבר שעה מול הנצח - של הטיסה האחרונה. להגיד שהייתי עייף, עצבני ומבואס יהיה האנדרסטייטמט של ספטמבר. כל מה שרציתי היה מקלחת, דרינק ומיטה ולא בהכרח בסדר הזה.

צעירה נאה בחולצת פורשה מתקרבת אלי, מברכת אותי ומתנצלת על המהומה בטיסות. זה כמובן לא הייתה אשמתה אבל החבר'ה האלה נורא מנומסים. אני מודה לה ומחכה שתגיע ההסעה למקלחת, למיטה ולדרינק, אבל לפורשה יש תוכניות אחרות בשבילי. הבחורה מלווה אותי למגרש חניה ולמרבה הפתעתי נותנת לי מפתח של קאיין קופה S באפור-תכלכל מאוד מיוחד. בא לי לשאול אותה אם אין הנחות למי שספג התעללות של חברת תעופה, אבל כיוון שאני לא רואה בסביבה שום אמצעי תחבורה תחליפי, אני שותק. וחוץ מזה, אחרי כזה יום מה זה עוד שעה וחצי על ההגה?

אני מתיישב מול מד הטורים הגדול והאיקוני של הקאיין, שולח יד למתג מצד שמאל של ההגה ומסובב אותו. כן, בפורשה זה משמאל, ולמרות שכבר מזמן אין מפתח, עדיין מסובבים את הסוויץ'. ה-V6 נדלק בקלילות ומגרגר בקולניות פורשית ומאוד לא גרמנית. 440 כ"ס יש ל-S ואפילו כשהיא עומדת זה נשמע כמו 440 כ"ס.

אני מעביר את הבורר ל-D. האדרנלין ממכונית חדשה, ועוד פורשה, מתחיל לפמפם ואני מרגיש קצת יותר טוב. היציאה משדה התעופה פשוטה ותוך חמש דקות אני על אוטוסטרדה ריקה ומחשיכה. אני שואל את עצמי אם בסלובניה יש משטרת תנועה אבל האמת שלא ממש אכפת לי. אחרי היום הזה מגיע לי קצת פאן. אני מצמיד את הדוושה לרצפה, הקאיין מורידה שלושה-ארבעה הילוכים ודוחפת כאילו אין מחר. באזור ה-230 אני מחליט שזה מספיק למרות שהקו האדום בשעון הטורים עוד רחוק, שלא לדבר על זה שבגיר מחכים בסבלנות לתורם עוד שני הילוכים. טוב, זה מספיק לרוב הזמן. תחנת רדיו מקומית בשם הגנרי 'רדיו רוק' מנגנת מוסיקה מצויינת דרך 18 רמקולים, שני סנטרים וסאב אחד, הפסים הכתומים האחרונים של השמש נעלמים באופק והיום הארוך הזה הולך ומתפוגג.

שעה וקצת אחר כך אני נוחת במקלחת במוד הרבה יותר מפויס, ורגע לפני הדרינק מגיע למסקנה המרעישה שאם כבר אכלת אותה בטיסות אז שילוב של פורשה, אוטוסטרדה ומוזיקה חזקה זה יופי של דרך להירגע. מטוסים מאחרים זה עניין יומיומי, אוטוסטרדות יש הרבה ומוזיקה יש בכל סמארטפון, כך שלפי ההיגיון הזה כל מה שנשאר זה להשיג פורשה. המחירים, אם אתם שוקלים את זה, בסוף הכתבה.   

קצת רקע:

פורשה התחילה לייצר את הקאיין ב-2002 ובזמנו ההחלטה לייצר SUV עוררה סערה גדולה. טהרני הנהיגה לא הצליחו להבין איך חברה שליבת העיסוק שלה הן מכוניות סופר-ספורטיביות פונה למשהו כל כך רחוק. הרבה בנזין זרם מאז בנורבורגרינג וכיום הקאיין, והאח הקטן שנולד מאז, המקאן, אחראים ליותר מ-60% מכלל המכירות של פורשה, ובפער עצום על הדגמים הספורטיביים. כמה עצום? הנה נתון אחד מייצג: ב-2018  נמכרו בעולם קצת יותר מ-71 אלף מקאנים לעומת קצת יותר מ-35 אלף 911. בפורשה גם יודעים לספר שיש שווקים מסוימים ולא קטנים במיוחד, שבהם המכירות של הקאיין לבדה מגיעות ל- 70% מכלל המכירות של החברה.

המספרים הללו מחדדים עד כמה ה-SUVים חשובים לפורשה ועד כמה מהותי עבורה לשמר את הייחודיות שלה בתחום עם הארומה הספורטיבית-נהיגתית שמבדלת את הקרוסאוברים שלה מאינספור דגמים מתחרים. בסוגריים, שעוד נחזור אליהם בהמשך, נוסיף שמדובר במשימה לא פשוטה בכלל שכן המשקל, הגובה ובמקרים מסוימים גם המכללים המיועדים לנהיגת שטח, לא הולכים יד ביד עם דיוק, חדות, היזון חוזר מהשילדה ויתר ירקות הנדרשים ממכוניות ספורטיביות.

חזרה לקאיין. הדור הנוכחי הוא השלישי במספר. הוא הוצג ב-2017 בארצות הברית ועתה מצרפת פורשה אחות חדשה למשפחה, הקאיין קופה. אני מניח שלא צריך להסביר מה זה SUV קופה, אבל בחצי משפט נגיד שמדובר בקרוסאובר שקיבל עיצוב קצת יותר ספורטיבי כדי לפנות ללקוחות שלא התחברו לגמלוניות ולכבדות של הקרוסאוברים ה'רגילים'. ה-SUV קופה רחוק מלהיות רעיון חדש ופורשה מצטרפת אליו רק עכשיו, באיחור לא אלגנטי בעליל, ולא מן הנמנע שזה קורה על רקע המכירות של הקטגוריה שגדלות בקצב מהיר והאיום התיאורטי שזה יוצר על אותו 'ייחוד' ספורטיבי שהזכרנו קודם.

מבט ראשון בחניה מעלה שהצליח לפורשה עם העיצוב. השינויים מתמקדים בגג קצת יותר נמוך ומשופע, שעשוי מזכוכית, בזנב חדש, בחישוקי גלגלים שונים ובכל המשתמע מאלה, זאת אומרת דלתות שהונמכו, קורות וחלונות שקצת השתנו, ספוילר חדש ושינויים זעירים וזניחים באורכה של המכונית. לכאורה זה לא נורא הרבה אבל מול העיניים, לפחות לטעמי, הקופה הרבה יותר יפה מהקאיין. יש בה משהו יותר קומפקטי ופחות מסורבל ובולבוסי, כאילו המכונית עברה דיאטה, ביקרה במכון כושר ואחרי כל זה גם בחרה לעצמה צבעים חדשים וייחודיים.

בתוך תא הנוסעים אין הבדל בין שתי האחיות עם אותה מערכת הפעלה מצויינת של פורשה שמתבססת על מסך ענק של 12.3 אינץ' במרכז, שני מסכים של 7 אינץ' שהם לוח המחוונים (לצד מד הטורים הענקי שבלעדיו אי אפשר כמובן) וכמקובל בפורשה גם מיליון כפתורים פיזיים לרבות מהמערכות של המכונית. יש בזה מן הבלגן בעין, ועד שמתרגלים גם בתפעול, אבל לזכות העיצוב הזה חייבים להגיד שיש לא מעט קסם ברוח הקוקפיט של פעם, וכולנו הרי רוצים להיות טייסים. לפחות על האוטוסטרדה.

חזרה לקוקפיט. סליחה תא הנוסעים: מעבר לתפעול יש כמובן את משטחי העור, העץ והאלומיניום של פורשה שבנויים מחומרים מצויינים ומורכבים ללא רבב. יש בקופה גם הרבה מקום - במושבים הקדמיים והאחוריים - ואם חששתם לרגע מההנמכה של הגג ולקיטורים מצד המתבגרים שלכם, אז נספר שיחד עם הנמכת הגג הונמך גם המושב האחורי ומרווח הראש דווקא צמח במילימטר שלם לגובה. הייתי אומר שזה מסעיר אבל עוד מעט מתניעים אז אני אשמור את הסופורלטיבים להמשך.

מה עוד? כן בטיחות ותוספות. הקופה מגיעה עם הכל כולל הכל - או לפחות עם אופציה להכל -  ונדמה לי שחבל לבזבז מילים על דברים שיש גם במכוניות להמונים ולכן נזכיר כאן רק דברים שיחודיים לפורשה. אז בתוספת תשלום תוכלו לקבל גג עשוי מקרבון במקום גג הזכוכית שיחסוך קצת משקל ולפי פורשה ינמיך קלות את מרכז הכובד וישפר במשהו את אחיזת הכביש, כמה סוגים של חבילות ספורט, כמה סוגים של ברקסים מיוחדים וייחודיים (למשל כאלה שלא מלכלכים את החישוק בג'יפה השחורה) וכמובן אינספור וריאנטים על הריפודים והעיצוב הפנימי. יאללה מתניעים.