לפני שנתחיל לדבר על המשחק עצמו, בואו נדבר קודם על האצטדיון שאירח אותו. אמש (שבת) קיבלנו את בלומפילד במלוא עוצמתו. התמונות שקיבלנו מהאצטדיון היפואי הן תמונות של אירופה בישראל. מגיע שאפו גדול לאוהדים, גם בצהוב וגם בירוק, אבל אין לי ספק שהקהל הזה היה רוצה לראות כדורגל מלהיב יותר.
ולמרות זאת, הצהובים יצאו עם מחוייכים מהאצטדיון, אבל למה? כי ולדימיר איביץ' הבין שאין לו את מכבי ת"א הנוצצת של העונה שעברה. מכבי הלוחצת, שהבקיעה 21 שערים יותר מהקבוצה שהייתה אחריה ברשימה (בני יהודה) והחזיקה בשחקנים שיודעים לבצע פעולות וירטואזיות.
איביץ' הגיע למשחק עם שני מסרים מאוד ברורים: המסר הראשון היה לשחקנים שלו - מהיום רק מי שיתאבד על המגרש יהיה בסגל ויקבל דקות משחק, מסר שהגיע דרך הניפוי של יונתן כהן ואלירן עטר מהסגל. ואכן, קיבלנו מכבי ת"א לוחמת, עם שלושה בלמים, ביניהם ז'איר אמאדור משכמו ומעלה, ושני קשרים אחוריים (גלזר ופרץ), שאין לי ספק שהנתונים של שניהם יראו שהם גמעו לפחות כ-12 ק"מ במשחק הזה.
הלב הגדול שמכבי ת"א הביאה למשחק והמשמעת הטקטית של השחקנים שלה, הם אלה שניצחו את המשחק, ואת איביץ' בכלל לא מעניין שזה רק 0:1 קטן, ועוד משער עצמי של טרנט סיינסברי.
המסר השני של איביץ' הוא לכל המעוניין - הקהל, התקשורת ומי שרק יחפוץ בו. במסר הזה איביץ' אמר שבתקופה הקרובה הוא ישחק על תוצאה, גם אם הדרך לא זוהרת במיוחד. המאמן הצהוב הולך עם האמת שלו, והאמת הזאת הביאה את מכבי ת"א למקום הראשון בליגה ללא אף שער חובה. את ניצוצות הכדורגל שמכבי ת"א סיפקה בעונה שעברה, איביץ' מקווה לראות בהמשך ובהתאם לכך הוא ישנה את הדרך, אבל נכון לרגע זה, הצהובים השאירו את המזלג והסכין בצד ואכלו עם הידיים.
אופואדו. הלחימה ניצחה למכבי את המשחק (אלן שיבר)
מכבי חיפה לעומת זאת, הגיעה לבלומפילד יחד עם הצבא הירוק שלה ובמחצית הראשונה היא הציגה לראווה את אותה מכבי חיפה שחוששת מהיריבה בצהוב, למרות שהיריבה לא הייתה כזאת אימתנית הפעם. אז למה לחשוש? כתוצאה מכך, המחצית הראשונה של הירוקים הייתה מחצית אנמית בה הם כמעט ולא סיכנו את השער של דניאל טננבאום.
במחצית השנייה כבר קיבלנו את מכבי חיפה דומיננטית יותר. הירוקים שלחו יותר ויותר שחקנים לחלק הקדמי, אבל אלה נתקלו בחומה בצורה של הצהובים ולקו בפעולה האחרונה 20 מטרים משער היריבה. שני החלוצים - ירדן שועה וניקיטה רוקאביצה - כמעט ולא הורגשו, צ'ארון שרי נכנס ומיד נבלע בתוך המשחק והיחיד שהעז וסיכן את הצהובים היה דולב חזיזה, אבל זה לא הספיק, בטח לא מול מכבי ת"א ששמרה בכל כוחה על השער היקר ולא הייתה רחוקה מלהגדיל את התוצאה בהתקפות המעבר שלה.
למכבי חיפה יש סגל איכותי, בפרט בחלק הקדמי. יתרה מזאת, אין עוד קבוצה בליגה שיש לה כל כך הרבה שחקני הכרעה - שועה, רוקאביצה, עוואד, ווילדסחוט ושרי - אבל מרקו בלבול חייב לדעת איך לייצר מהסגל הכל כך איכותי הזה קבוצה דורסנית, ולנצל עונה בה התואר סוף סוף נמצא על המדף, ויפה שעה אחת קודם.
בלבול. הקבוצה שלו לא מספיק דורסנית (אלן שיבר)