נתיב הפקק פלוס: לדפוק, לדפוק לדפוק

במשך השנים ובכל מה שקשור לתחבורה פיתחה מדינת ישראל שיטה יעילה מול אזרחיה: לדפוק, לדפוק לדפוק. בעצם להגדיר את מה שעושים לנו כ"לדפוק" זה אנדרסטייטמנט רציני ויש מילה הרבה יותר מתאימה שמטעמי נימוס נאלץ להשאיר אותה בחוץ. 

ה-לדפוק הראשון מגיע עם תחבורה ציבורית עלובה ואנכרוניסטית שלמרות שנים של תוכניות, סכומי עתק בסובסידיות, הסכמי שכר נדיבים ברכבת ועוד ועוד ועוד, לא מצליחה להשתפר. חסרות מסילות, חסרים קטרים וקרונות למסילות שיש, חסרים קווי אוטובוס, אין מספיק מסלולים לתחבורה ציבורית, וזאת רשימה חלקית מאוד ולא הייתי ממליץ לכם לחכות בתחנת אוטובוס לשיפור, בטח לא אחרי 20 שנה של דיבורים חסרי תוחלת.  

התחבורה הציבורית מתחת לכל ביקורת והחלטתם מחוסר ברירה לעבור לפרייבט? הנה מגיע ה-לדפוק השני עם תשלומים אימתניים שנעים סביב מאה אחוז מס על רכישת הרכב, סביב השישים אחוז מס מכל ליטר בנזין שתמלאו וכמובן האגרות הכי גבוהות בעולם על חידוש רישיון רכב ורישיון הנהיגה, ביטוחים בעלות אסטרונומית, מס מצלמות מהירות ובטח שכחתי עוד איזה תשלום קטן או שניים. אבל מה לעשות ואתם צריכים להגיע מדי פעם לעבודה או לגן של הילד, משלמים ומייד גם פוגשים את ה-לדפוק מספר שלוש בדמות תשתיות כבישים שמפגרות בעשרות רבות של שנים אחרי הצרכים. 

כן, אני יודע שלא פופולארי ולא ירוק  להגיד שצריך עוד כבישים אבל לא הגיוני שמדינה עם רמת מינוע כל כך נמוכה כמו ישראל (383 מכוניות ל-1000 תושבים שזה פחות או יותר כמו בסוריה, ורחוק מה-550 מכוניות באירופה ומה-838 בארה"ב) היא גם המדינה עם צפיפות הכביש הכי גבוהה במדינות ה-OECD (יותר מ-2800 מכוניות לקילומטר כביש, פחות או יותר פי שלוש וחצי בהשוואה לממוצע ה-OECD). בטח תשאלו למה הכבישים שלנו כל כך מפגרים בהשוואה לעולם, ויש על זה המון נתונים מרתקים, אבל אפשר לסכם את זה בכך שאת סכומי הכסף שפירטנו בסעיף הלדפוק מספר 2, שמסתכמים באזור ה-40 מיליארד שקל לשנה בקופת האוצר, המדינה מעדיפה להשקיע בקבוצות לחץ עם עוצמה פוליטית ולא בפקק שלכם. מה יש, אתם ממהרים לאן שהוא? 

האדישות היא הבעיה

 כל זה מאוד מעצבן כמובן אבל גם לא חדש והתרגלנו. אבל כמו שאמר המשורר "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה" ועכשיו מוציא שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' לפועל את ה-לדפוק מספר ארבע - הנתיב פלוס - עם לוגיקה שהיא לא פחות ממדהימה: אין לכם ברירה אלא לנסוע במכונית פרטית? קבלו עונש בדמות פקק מוגדל על חשבוננו. לפי המדידות המעודכנות בשבוע החולף בצלאל סמוטריץ', בארבעה חודשים במשרד התחבורה, הגדיל את הפקק מכיוון נתניה ב-45 דקות תמימות. אני אנצל את ההזדמנות הזאת ואברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו על זה שמינה את סמוטריץ' לשר התחבורה ולא למשל לשר הבריאות ששם, עם כזה הספק, הוא היה מקצר את תוחלת החיים שלנו בעשר שנים. בסוגריים אני רוצה להוסיף שסמוטריץ' לא לבד ועכשיו האוצר בודק היתכנות לעוד ל-דפוק קטן משלו עם אגרת גודש בכניסות לערי גוש דן. 30 שקל לכל ביקור בתל אביב וסגרתם עניין.  

חזרה לענייננו: התקשורת הרבתה לעסוק בנתיב פלוס ומשרד התחבורה נזעק להגן על האיוולת ובדרך הצליח רק לחשוף את ערוותו. בדיקה לפני שזורקים אתכם לפקק? כן, אמרה בכירה במשרד בראיון, היה ניסוי בווירג'יניה. אתם מבינים? משרד התחבורה, אותו משרד שמתעקש על תקינה מקומית לכל שטיח גומי לרכב, פתאום מסתפק בניסוי בווירג'יניה. לאור העומק הבדיקתי הזה אני מרשה לעצמי לנחש שהם גם לא טרחו לנסוע עד לשם אלא בטח קראו על זה בויקיפדיה. אני אולי לא התברכתי בחזון מעורר ההשתאות של בכירי משרד התחבורה אבל יצא לי לחצות את וירג'יניה פעמיים או שלוש ואני רוצה לספר להם שאין שום דימיון בינה לבין נתניה, שום קשר בין המחלפים המרובים שלה לוינגייט ובעיקר שאין שם עומס תחבורתי כמו שיש כאן. אני גם מפנה אותם למאמר מלומד שהתפרסם ב-YNET השבוע ושסיפר על שני כישלונות של אותו נתיב פלוס במקומות אחרים בעולם. 

זה נראה כמו פקק שלא נגמר

האיוולת אגב רחוקה מלהסתיים בעניין הניסוי: בהמשך השבוע התברר כי חלק מהנהגים שבאים מצפון נכנסים לתוך נתניה בניסיון לעקוף את הפקק וסותמים עורקי תנועה מרכזיים בעיר. במשרד התחבורה מייד הגיבו שהם בוחנים את האופציה לסגור את הכניסות הצפוניות לעיר בשעות העומס. אתם קולטים? עוצר על נתניה מדי בוקר כדי שחלילה משרד התחבורה לא יודה בטעות. ואפרופו טעות: המשטרה מתחילה השבוע לקנוס את מי שיעז חלילה לעלות על הנתיב הזה, עניין פעוט של 500 שקל.