הוא לא כרים פריי כמו שהאוהדים רוצים (יש את שרי, וילדסחוט, חזיזה, סלליך, עוואד. בשביל מה?!), אבל המגן הספרדי לייו דווקא נשמע כמו החתמה הגיונית של מכבי חיפה. הוא לא אמור להיות הקלף שיטיס את הירוקים לאליפות, אך הספרדי בן ה-30 הוא מגן ורסטילי שיכול לשחק בשני הצדדים, ואחרי שרז מאיר, כלבויניק שמרקו בלבול מאד אהב, גמר את העונה, וכשאיקוום אוטין הניגרי לא מהווה תחרות לסאן מנחם, המאמן עושה נכון כשמגבה את החלק ההגנתי שלו בשחקן מנוסה.
לייו, או בשמו המלא מנואל קסטייאנו קסטרו, שיחק כילד ברחובות העיר הקטנה אספה שבמחוז אליקנטה ונחשבת לאחת מהיצאניות הכי בולטות של שחקנים לשתי הליגות הבכירות בספרד. כמו הרבה שמות אחרים שגדלו באזור, גם לייו הצליח תחילה להתקבל לאקדמיה הנוצצת של ולנסיה. אחרי שנוסה בקבוצת המילואים, בגיל 18 הוא קיבל הזדמנות בשלושה משחקי אימון עם הבוגרים במחנה הקיץ של העטלפים נגד פ.ס.ז', אינטר ולוקומוטיב סופיה, אבל לא הרשים מדי וחזר למילואים. בסופו של דבר, המאמץ שלו להשתלב במועדון הפאר נכשל.
עד גיל 21 השלים לייו שלוש שנים במדי המילואים של ולנסיה וזכה לקבל הופעה אחת נדירה בבוגרים, בגיל 19, כשהמאמן אז, אונאי אמרי, זימן אותו בעקבות מכת פציעות בהגנה. באותם ימים, לייו גם השתלב בנבחרות הצעירות של ספרד ואפילו זכה עם הנבחרת עד גיל 20 בגביע "משחקי הים התיכון" ושם שיתף פעולה עם שמות כמו ג'ורדי אלבה, דני פארחו, אנדר הררה וארון ניגז (אח של סאול).
ילבש את החולצה עם הספרה 16 על הגב (האתר הרשמי של מכבי חיפה)
בגיל 21, המגן הבין שהחלום להפוך לשחקן מוביל בוולנסיה לא יתגשם ולפיכך חתם באלצ'ה, אבל אי הבנה בין המאמן לנציגיו הובילה לפיצוץ והוא עבר לאלמריה. גם שם לייו התקשה להשתלב, כשהבכורה שלו בקבוצה הבוגרת הגיעה רק בדצמבר, ואחרי שלוש הופעות בלבד בבוגרים לעומת 44 במילואים, הוא קיבל הצעה מאלקויאנו מהליגה השלישית ועזב. שם, תחת המאמן אסייר גריטאנו, הוא הצליח לפרוח והודה: "ההגעה לאלקויאנו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שלקחתי בחיים. בזכותה המצאתי את עצמי מחדש".
וההתקדמות אכן הגיעה ב-2013, כשלייו השתדרג לאייבר, ששיחקה אז בליגה השנייה ועלתה בסוף אותה עונה לליגה הבכירה ולמעשה מאז שורדת דרך קבע בלה-ליגה. בעונה הראשונה בליגה הראשונה, תחת גאריטנו אחר, גאיזקה, לייו היה שותף מלא ל-31 משחקים במדי הבאסקים ונחשב לאחד השחקנים המוערכים. הוא הגיע אז על תקן מגן ימני, אבל בספרד מספרים שהוא עצמו הצליח לשכנע את המאמן שלו לתת לו לשחק בצד שמאל. לצערו של לייו, בתום אותה עונה גריטאנו הוחלף בחוסה לואיס מנדיליבר, שצירף מגנים חדשים ודחק אותו לספסל. הוא שיחק רק 10 פעמים תחתיו ובסופו של דבר עזב את הקבוצה אחרי שלוש שנים בהן שותף ב-67 משחקים.
ואז הגיע הטלפון מאבלרדו פרננדס, מאמן ספורטינג חיחון מהליגה הראשונה דאז, שכינה אותו "ג'וקר" והחתים אותו כי ראה בו פיתרון למספר עמדות במגרש. הוא העיד שלייו יכול לשחק כמגן בשני הצדדים ואפילו כבלם כחלק משלישייה במרכז ההגנה. "מעבר לוורסטיליות שלו על המגרש, שתי התכונות שהכי בלטו אצלו מהרגע הראשון היו היכולת לעבוד והמקצוענות", פרגן לו המאמן אבלרדו. מצד שני, לייו מוגבל מאד מבחינה התקפית, ואחרי שאבלרדו הוחלף במאמן רובי ועקב פציעות שגרמו לו לאבד את המקום לדוגלאס, נותרו לו רק פירורים בתור דקות משחק, ואחרי שנה אחת הוא עזב גם את חיחון, שגם ירדה ליגה באותה עונה.
לא הפך אף פעם לשחקן לגיטימי בליגה הבכירה (getty)
לייו מצא תחנה חדשה, שביעית בקריירה, והצטרף בהעברה חופשית לאוסאסונה, בה הוא הרגיש הרבה יותר נוח. בעונה הראשונה, 2017/18, הוא נחשב לבורג משמעותי. העונה שעברה כבר הייתה הצלחה מסחררת והסתיימה בעליית ליגה, אם כי היא לא עברה חלק עבור לייו. בחורף שעבר הוא אובחן עם בעיית לב שהשביתה אותו לחודש, ולמרות זאת, הוא זכה לאמון וחתם על הארכת חוזה לעונה נוספת. "אני מרגיש מזוהה עם המועדון ומודה על שסומכים עליי", הוא אמר אז. "כשהגעתי לאוסאסונה, הדבר הראשון שאמרתי הוא שאני חולם לשחק איתה בליגה הבכירה ואני מאושר על כל רגע".
אז לייו חלם לשחק עם אוסאסונה בליגה הבכירה וגם שרד את ההרחבה בסגל, אבל בפועל קיבל העונה רק ארבעה צ'אנסים - שתי הופעות בהרכב ועוד שתיים כמחליף מהספסל. זה לא הספיק לו, וזה מה שמוביל אותו למכבי חיפה. מבחינתו, מדובר בשדרוג כלכלי (הרוויח כ-100 אלף יורו בלבד באוסאסונה) ובאתגר חדש ומרענן. מבחינת חיפה, מדובר בשחקן עם נתונים שמזכירים את רז מאיר הפצוע, שנחשב למגוון בהגנה, אבל די מוגבל בהתקפה, והוא כמובן הרבה יותר מנוסה ממנו. מצד נוסף, זו הפעם הראשונה שהוא ישחק בקבוצה מחוץ לספרד, עוד נקודה שצריך לקחת בחשבון מבחינת ההשתלבות שלו.
בשורה התחתונה, לייו, כנראה, לא ינשל את ארנסט מאבוקה הסילון מההרכב ונראה שגם סאן מנחם המשתפר יכול לישון בשקט בלילה, אבל הוא כן יהווה גיבוי חשוב במקרה הצורך, בימין ובשמאל. עוד קצת אוויר לנשימה בסגל הלא ארוך מדי של בלבול. זה לא משנה את העובדה שמכבי חיפה זקוקה גם לקשר אחורי (ולא לפריי), אבל מי שרוצה אליפות, צריך גם שחקנים כאלה.
גם שחקני גיבוי טובים צריך (getty)